מצוה:לא לסוך זר בשמן המשחה שעשה משה
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
עַל בְּשַׂר אָדָם לֹא יִיסָךְ וּבְמַתְכֻּנְתּוֹ לֹא תַעֲשׂוּ כָּמֹהוּ קֹדֶשׁ הוּא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם.
(שמות ל, לב)
הזהירנו מלסוך בשמן המשחה שעשה משה אלא הכהנים הגדולים והמלכים.
והוא אמרו יתעלה על בשר אדם לא ייסך. ומבואר הוא שהנמשח בו, אם היה מזיד חייב כרת ובשוגג חייב חטאת קבועה.
וכבר התבארו משפטי מצוה זו בריש כריתות.
קישורים
שלא יסוך זר בשמן המשחה
שלא למשוח בשמן המשחה שעשה משה אלא כהנים לבד. שנאמר (שמות ל לב) על בשר אדם לא ייסך. ונתבאר בכתוב שמי שמשח (שנמשח) בו במזיד, חייב כרת, שנאמר (שם לג) ואשר יתן ממנו על זר ונכרת. ואם נמשח בו בשוגג, חייב חטאת קבועה. כלומר, שאין חילוק בו בין הדל והעשיר אלא דבר קבוע הוא לכל.
משרשי מצוה זו. גם כן להגדלת הבית וכל אשר בו, ולכן אין ראוי להדיוטות להשתמש באותו השמן הנכבד שבבית רק הנבחרים בעם לבד, שהם כהנים ומלכים. ובכן בהמנע ההמון ממנו, ייקר בעיניהם עד מאד ויתאוו אליו, כי גודל ערך הדברים בלב רוב בני אדם לפי מיעוט המצאם אצלם.
מדיני המצוה. כגון מה שאמרו זכרונם לברכה (כריתות ו ב) שחיוב הכרת והקרבן אינו עד שיסוך ממנו שיעור כזית, ושלא חייבנו הכתוב (שם ה ב) אלא על אותו שעשה משה ולא על אחר שיעשה שום אדם, וקבלה בידינו (שם) שנס נעשה בו שיספיק לעולם. ומה שאמרו זכרונם לברכה (שם) שאין מושחין בו לדורות כל הכהנים המתחנכים לעבודה אלא כהן גדול ומשוח מלחמה ומלכי בית דוד, וכל שאר מלכים אינם נמשחין בזה השמן אלא בשמן אפרסמון, והחילוק שיש במעשה משיחת המלך למעשה משיחת הכהן. ומה שאמרו זכרונם לברכה (שם) שאין מושחין מלך בן מלך אלא אם כן יש עליו מחלוקת, ועל כן נמשח שלמה. ויתר פרטיה מבוארים בפרק שלישי [ראשון] מכריתות[1]
ונוהגת מצוה זו של איסור משיחת השמן בכל מקום שימצא ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר עליה וסך ממנו כזית במזיד, חייב כרת; בשוגג, חייב חטאת קבועה.
שלא לסוך משמן המשחה שעשה משה רבינו, שנאמר על בשר אדם לא ייסך וכן ענוש כרת שנ' ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו פירוש על זר שאינו צורך כהונה ומלכות.
ובמתכונתו לא תעשו כמוהו בסכום סימנין שלו לפי חשבון מדת הין שמן וענו' כרת שנ' איש אשר ירקח כמוהו ונכרת מעמיו הא אם פטמה לחצאין פטור כדאיתא בכריתות [דף ה'] שאין זה כמהו.
תניא בכריתות [שם] אין חייבין כרת אלא על סיכת שמן המשחה שעשה משה בלבד שנאמר ממנו והמפטם את השמן על מנת להתלמד בה או למוסר' לציבור לאח' פיטומה פטור ולא מצינו שמעולם נמצא אחר חוץ מאותו שעשה משה ונגנז בימי יאשיהו כמו שאומר שם ואת סדר עשייתו בארנו במקום אחר במצות עשה [מ"ע קס"ו].
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
- ^ [פ"א ופ"ב מהלכות כלי המקדש]