הזהירנו שלא לנטור ואף על פי שלא נשלם לו גמול, והוא שנזכור לו העון שחטא החוטא.
והוא אמרו לא תטור.
ולשון ספרא "עד היכן הוא כחה של נטירה? אמר לו: 'השאילני מגלך'. ולא השאילו, ולמחר אמר לו: 'השאילני קרדומך'. ואומר לו: 'הילך, ואיני כמותך'. לכך נאמר ולא תטור."
שלא לנטור, כלומר שנמנענו מלנטור בלבבנו מה שהרע לנו אחד מישראל. ואף על פי שנסכים בנפשותינו שלא לשלם לו גמול על מעשיו, אפילו בזכירת חטאו בלב לבד נמנענו, ועל זה נאמר (ויקרא יט יח) לא תטר. ולשון ספרא (קדושים ד יא) עד היכן כחה של נטירה? אמר לו השאילני מגלך ולא השאילו, למחר אמר לו השאילני קרדמך, אמר לו הילך, ואיני כמותך שלא השאלתני מגלך, לכך נאמר ולא תטר.
כל הנוטר לאחד מישראל עובר בל"ת שנ' לא תטור מפרש ביומא [ד' כ"ג] ובת"כ [קדושים] מה היא הנטירה כגון ראובן שאמר לשמעון השאילני קרדומך ענהו שמעון איני משאילך למחר נצטרך שמעון לראובן אמר לו השאילני קרדומך ענהו ראובן הריני משאילך ואיני כמותך ולא אשלם לך מעשיך. העושה זה וכיוצא בו הרי זה עובר בלא תטור. עוד שם [ביומא] א"ר יוחנן כל תלמיד חכם שאינו נוקם, ונוטר איבה כנחש, אינו תלמיד חכם. והכתיב לא תקום ולא תטור ההוא בממון הוא דכתיב ומסיק שם דתלמיד חכם צריך שיהא עלוב ולא עולב, שומע חרפתו ואינו משיב, ולעולם דנקיט ליה בליביה וכי מפייסין ליה מפייס וכתב רבי' משה [סוף פ"ז דהל' ת"ת] דהתם מיירי בת"ח שביזוהו בפרהסיא שאסור לו למחול על כבודו ואם מחל נענש מפני שזה בזיון התורה אבל אם לא ביזוהו בפרהסיא לא. ושאר כל אדם שמתקוטטים עם חבריהם אע"פ שאין לאו בזה אם ינקום מחבירו מדת חסידות הוא להעביר על מדותיו כדאמרינן כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו וכן דוד הי' משתבח במדותיו הטובות ואמר אם גמלתי שולמי רע וגו' וההוא חסידא [פרק בתרא דמגילה דף כ"ח] דכל אימת דסליק לפורייה הוה אמר שרי ומחיל כל מאן דמצערן לי.
המצווה בספר מצוות ה', לרב ברוך הלפרין; מתוך פורטל המצוות של אתר דעת
