מצודות על יחזקאל כב ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | מצודות על יחזקאלפרק כ"ב • פסוק ד' | >>
ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יח • יט • כ • כא • כב • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


יחזקאל כ"ב, ד':

בְּדָמֵ֨ךְ אֲשֶׁר־שָׁפַ֜כְתְּ אָשַׁ֗מְתְּ וּבְגִלּוּלַ֤יִךְ אֲשֶׁר־עָשִׂית֙ טָמֵ֔את וַתַּקְרִ֣יבִי יָמַ֔יִךְ וַתָּב֖וֹא עַד־שְׁנוֹתָ֑יִךְ עַל־כֵּ֗ן נְתַתִּ֤יךְ חֶרְפָּה֙ לַגּוֹיִ֔ם וְקַלָּסָ֖ה לְכׇל־הָאֲרָצֽוֹת׃


 

מצודת דוד

"על כן" - בעבור עונך מסרתיך אל העמים שיחרפו אותך וילעבו בך

"ותבא וגו'" - כפל הדבר במ"ש

"ותקריבי ימיך" - בעצמך הקרבת ימי הגמול והתשלומין

"אשמת" - נעשית בעלת אשמה

"טמאת" - את העיר 

מצודת ציון

"אשמת" - מלשון אשמה ורשע

"וקלסה" - ענין לעג כמו לחרפה ולקלס (ירמיהו כ)