מפרשי רש"י על דברים יח כ
| מפרשי רש"י על דברים • פרק י"ח • פסוק כ' | >>
• א • ב • ג • ד • ו • יא • יג • יד • טו • כ • כא • כב •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
אַ֣ךְ הַנָּבִ֡יא אֲשֶׁ֣ר יָזִיד֩ לְדַבֵּ֨ר דָּבָ֜ר בִּשְׁמִ֗י אֵ֣ת אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־צִוִּיתִיו֙ לְדַבֵּ֔ר וַאֲשֶׁ֣ר יְדַבֵּ֔ר בְּשֵׁ֖ם אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וּמֵ֖ת הַנָּבִ֥יא הַהֽוּא׃
רש"י
"אשר לא צויתיו לדבר" - אבל צויתיו לחברו
"ואשר ידבר בשם אלהים אחרים" - אפי' כוון את ההלכה לאסור את האסור ולהתיר את המותר
"ומת" - בחנק ג' מיתתן בידי אדם (ספרי סנהדרין עא) המתנבא מה שלא שמע ומה שלא נאמר לו ונאמר לחברו והמתנבא בשם ע"א אבל הכובש את נבואתו והעובר על דברי הנביא והעובר על דברי עצמו מיתתן בידי שמים שנא' אנכי אדרוש מעמו
רש"י מנוקד ומעוצב
אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִיו לְדַבֵּר – אֲבָל צִוִּיתִיו לַחֲבֵרוֹ (ספרי קעז; סנהדרין פ"ט ע"א).
וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים – אֲפִלּוּ כִּוֵּן אֶת הַהֲלָכָה, לֶאֱסֹר אֶת הָאָסוּר וּלְהַתִּיר אֶת הַמֻּתָּר (שם ושם).
וּמֵת – בְּחֶנֶק (ספרי קעח; סנהדרין שם ע"ב). שְׁלֹשָׁה מִיתָתָן בִּידֵי אָדָם: הַמִּתְנַבֵּא מַה שֶּׁלֹּא שָׁמַע, וּמַה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר לוֹ וְנֶאֱמַר לַחֲבֵרוֹ, וְהַמִּתְנַבֵּא בְּשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה. אֲבָל הַכּוֹבֵשׁ אֶת נְבוּאָתוֹ, וְהָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי נָבִיא, וְהָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי עַצְמוֹ, מִיתָתָן בִּידֵי שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ" (לעיל פסוק יט; ספרי קעז; סנהדרין שם).
מפרשי רש"י
[טו] אבל צויתיו לחברו. מדלא כתיב 'אשר לא צויתי', ד"צויתיו" משמע - לו לא צויתי, אבל לאחר צויתי:
[טז] מיתתן בידי שמים וכו'. דתנו רבנן בפרק אלו הנחנקין (סנהדרין דף פט.), 'ג' מיתתן בידי אדם', כמו שפירש רש"י כאן. ומפרש התם "אשר יזיד לדבר" זה המתנבא מה שלא שמע. "אשר לא ציויתיו", אבל לחבירו צויתיו. "ואשר ידבר בשם אלקים אחרים" המתנבא בשם עבודה זרה. "ומת הנביא ההוא", סתם מיתה בחנק. 'ושלשה מיתתן בידי שמים וכו, "והאיש אשר לא ישמע אל דברי" (פסוק יט), קרי ביה 'אשר לא ישמיע דברי', זהו נביא הכובש נבואתו. ונראה, מדלא כתיב 'אשר לא ישמע אל דברי הנביא' דרשו כן, דהוי למכתב 'אשר לא ישמע אל דברי הנביא', כדכתיב (פסוק טו) "אליו תשמעון", דהרי הנביא מדבר, אלא לדרוש 'אשר לא ישמיע'. אי נמי, דהוי למכתב 'אשר יעבור את דברי'. "אשר לא ישמע" כמשמעו, מי שלא ישמע אל הנביא. והעובר על דברי עצמו גם כן הוא בכלל "אשר לא ישמע אל דברי":