מעשה צדיקים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעשה צדיקים מנחם מנדל בודק (35 עמודים), נפטר 1874

הספר באתר היברו-בוקס (ויש שם מהדורה מעט מאוחרת יותר)

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

איש אלקים אבדק"ק אפטא זצ"ל[עריכה]

מעשה נפלא מהרב הצדיק הגאון המפורסם
בזמן שהיה הרב הקדוש מאפטא במעזיביז,
היה סמוך אל העיר מעזיביז רינדאר אחד שהיה פועל ישועות
וכל איש אשר בא לגבולו זכה בישועה אם לרפואה או לדברים אחרים.

והאנשים אשר הסתופפו בצל הקדוש הנ"ל היו מספרים לרבם הקדוש אשר שמעו ממנו נפלאות
אך לא ידעו במה כחו - אם בקדושה והוא מהצדיקים הנסתרים? או ח"ו ר"ל מסט"א?

אמר הצדיק: אסע לכפר ההוא לראות מעשיו אם צדקתו גדולה עד למאוד
ואם בלא צדקה ומעשים טובים אז ודאי מסט״א ר״ל
ואכרית שמו מתחת השמים.

ויסע הרב הקדוש אל כפרי ההוא ויבוא אל הרינדאר
ויתחפש הרב הצדיק מאפטא לבל יכירו אותו כי הוא הרב מאפטא
ויהי שם בבית הרינדאר כשלשה ימים ולא ראה ממנו שום דבר שיראה שהוא צדיק גדול
אולם לא היה נחשד בעיניו שהוא מסט״א - בראותו כי הוא מתנהג בדת יהודית
היה מניח תפילין ומתפלל וכו׳ .

וכל היום היה עומד אצל השאנק למכור היי״ש לא זז משם כל היום כולו.
ויחשוב הרה״ק אולי הוא עובד ה׳ בלילה, וביום הוא עושה צדקה במקור: דצקה בכל עת -
זה המפרנס בניו ובני ביתו, וכל זה יעשה רק לשם שמים בלי שום פניה...?

ויתחבא הרה״ק בחדר אשר הרינאר שכב - לראות שורש דבר אשר נמצא בו
וירא כי הוא שוכב כל הלילה על משכבו, ויישן עד בוקר, ואז יטול ידיו במים
ויפנה ויכין א״ע להתפלל ואז יתפלל כמו שאר המון העם בלי התלהבות והשתוקקות.

ויוסף להפליא הרה״ק על דברים אלה בידעו ברור כשמש כי לא מסט״א ח״ו בא לו הכח
כי היה מתנהג בדת יהודית בתמימות ובפשטות בלי שום תערובות ערמה ופניה ר״ל
ובכל היה מתפלא מאין לו הכח לפעול גדולות אם איננו עובד גדול כדרך הצדיקים בעלי המדרגות זי"ע.

ויאמר הרה"ק אל לבו: יהיה איך שיהיה, אשאל את פי הרינדאר תעלומות דרכיו,
ואם לא יגלה לי אודעהו כי אנכי הרב מאפטא, ואגזור עליו לגלות לי מצפוני וסתרי לבבו.
וישאל הרה"ק את הרינאדר על מעשהו מאין לו כח הזה לפעול ישועות.
ויכחד הרינדאר ויאמר: לא ידעתי דבר וכו'
אז הודיעו הרה"ק כי הרב מאפטא וכי הוא גוזר עליו לגלות א"ע את עצמו.
ויען הרינדאר ויאמר: מצוה לשמוע דברי חכמים והנני לגלות אזניך ולספר לך,
כי אך מגודל בטחוני בד' אשר עלתה למעלה למעלה, בא לי כל הכח הזה מן השמים.
ואם אספר כל המאורעות והמוצאות אותי, אשר אך מבטחוני בד' בא עלי ישועות משמים
יאריך הזמן, ודברים אלה יכלו. לכן לא אוכל להרבות בדברים לפני הדרת קדשו.

ויהי כשמוע הרה"ק דברים כאלה, וידע כי אמת בפי הצדיק הזה אשר דרכו נסתרה
אזי ביקש מאתו לספר לו מאורעותיו. וכה היו דבריו:

אנכי בטחתי בד' בכל עת, ועל כל גל וגל אשר עבר עלי נענעתי ראשי כי חזק היה בטחוני בד'.
ומדתי היה כי רק בעת אשר היתה השעה דחוקה לי
- אז פזרתי ממה שהיה לי לאביונים ונתתי להם בעין יפה ובפנים שוחקות.

פעם אחת היה לי אורחים פה בבית האוראנדא, ושמחתי מאד עמם,
ואז פתאום בא ציר ושליח משר העיר, כי אבא כרגע, ואם לא אזי יצוה להשימני בכור ברזל.
וחשבתי בדעתי: מצות הכנסת אורחים עומד לנגדי, איך אעזוב אותה?
ואם השר יכעוס, בטחוני בד' כי רגע בואי לפניו לבדי - יהפך לאיש אחר ויראני פנים שוחקות.
וכן היה בעזר השי"ת.

ויתר, פעם אחת אפס מכיסי כל כספי לא היה לי לשלם הראטע מן האוראנדא
אך לא נהפך לבי ועצב לא היתה בקרבי - כי בטחוני חזק בד' היתה כי יושיעני,
וברגע האחרונה עת אצטרך.

וכך היה, כי בעל הסבות ברוב רחמיו וחסדיו
סבב ושלח לי כל הכסף על יד איש עתי אשר עשה מסחר אתי ברגע
טרם בואי לבית השר. וכהנה דברים רבים אין מספר.

והאחרון הגדיל כי זה איזה שנים אפס כל הוני ורכושי ולא היה לי אפי' פרוטה אחת,
ואני הייתי בשמחה מבטחוני הגדול בד' ית' וית'
וילחצו בני ביתי אותי כי אסע להעיר הסמוך פה לדרוש אחר שותף אחד לעשות שותפות
כדי שאמצא פרנסה לבני ביתי.
אמנם אנכי לא רציתי לשמוע בקולה, כי בטחוני חזק בד' כי יושיענו
ואין מעצור להשם להושיע ברב או במעט, בשותף או בלא שותף,
אולם לא יכולתי לשמע דברי בני ביתי אשר לחצו אותי בכל רגע ורגע,
ואז היטיתי את אזני לדבריהם ונסעתי אל העיר.
ובתוך כך, בעברי דרך שדה אחת נמלאתי שמחה ובטחון גדול.
ועלה על לבי להתפלל אל ד' מעומקא דלבא כדברים האלה:
אדון כל הבריות המשגיח על כל, ואתה מפרנס ומזין ומכלכל נפש כל חי.
יהי נא אזניך קשובות לקול דברי.
הנה אנכי עתה במצור ומצוק והשעה דחוקה לי מאוד
ואשתי ובני ביתי לחצוני כי אלך לעיר,
להשתתף עם בן אדם קרוץ מחומר, אשר בין היום ומחר איננו.
אנא אלקי, היה נא לי אתה לשותף עמי
שלח נא לי ברכותיך, ומכל אשר ארויח אחלק לשנים.
חלק - לי ולבני ביתי, להחיות בזה נפשינו העטופים ברעב,
וחלק אחד לד' - לתת לעניים ולהחזיק ידי תלמידי חכמים ולומדי התורה:
כל החלק הזה קודש לד'.

ואחרי ככלות תפלתי, שמתי ידי בכיסי ומצאתי אצלי מטבע מכסף
ובזה נשאתי רגלי ושבתי לביתי, ואמרתי לבני ביתי:
לקחתי לי שותף אחד עשיר גדול, מופלג בעשירות,
והא לכם מטבע כסף אשר נתן לי להתחלה לברכה ולהצלחה.

ביום הזה תיכף, מעת קניתי סחורה בעד המטבע הנ"ל, פתח ה' ברכותיו,
ושלח לי שפע גדולה, ואנכי עשיתי לי שתי תיבות
וכל כסף הפדיון ברגע אשר בא לידי - הנני מחלק: חציו לתיבה זו לד',
וחציו לתיבה האחרת - למעני.
ואנכי לא אתן את הִתְמָנוּת הזה להיות על הפדיון - אדם אחד מבני ביתי,
כי אם אנכי לבדי, כי אירא שלא ישלחו יד בהשותפות ח"ו,
לכן אישן כל הלילה, שתהיה לי כח לעמוד כל היום לבדי אצל השאנק
ואתפלל בבוקר השכם,
ואז אחרי התפלה אפתח את השאנק ועומד שם ולא אזוז רגע מן השאנק
שלא אמעול חלילה בהשותפות חלילה,
וגם הכסף הקודש אשר לד' - אחלק לעניים מהוגנים,
לת"ח לומדי התורה ולאנשי מעשה.

וזהו עבודתי להשם ב"ה וב"ש.
וזאת אשר ישמעו קול ברכתי בשמים - הוא ימים מועטים.

ויהי כשמוע הרה"ק הנז' מאפטא דבריו, ויאמר לאנשיו:
למה תתפלאו על כחו?
הלא ידעתם הדין בש"ע כי שותף: מה שעשה? עשה.
לכן, בעבור שותפו של הקב"ה באמת ואמונה, יוכל לפעול ישועות בארץ.

השם ב"ה ברחמיו יושיע אותנו, שתהי' בטחונינו בו עד עד
והבוטח בד' חסד יסובבנו אמן.

רבי משה ליב מסאסוב זללה"ה[עריכה]

סיפורים מהרב הקדוש הגאון המפורסם איש אלקים
מו' משה ליב מסאסוב זללה"ה

מבחן הקדמת השלום בבוקר והשכמת חצות ליל[עריכה]

תהלוכות ודרכי עבודת הרב הקדוש הזה נודעו ומפורסמים לכל
שהיה עבודתו להשי"ת להדבק במדותיו מה הוא רחום אף אתה וכו'
בגמילות חסדים שבגופו וכדומה להשוות מדותיו להבורא ב"ה כביכול.

ולכן לא הקדימו שום אדם לדרוש בשלומו בשוק
ע"ד על דרך שאז"ל שאמרו (חכמינו) זכרם לברכה על ר"ל ריש לקיש, ולמעשה הסיפור הוא על רבי יוחנן שלא הקדימו כו'.

פעם אחת היה בעיר בראד והיה שם הגביר המפורסם ר' יודל נאטנזאהן.
ושמע הגביר כי החסידים מתנשאים בקדושת רבם כי לא הקדימו שום אדם שלום בשוק.
וכן בחצות הלילה אז גבר כארי לקום כל לילה,
ואפילו היה עיף ויגע עד למאוד בכל זאת ברגע חצות הלילה נתעורר וקם.
ע"ד על דרך שזכרו רז"ל על פסוק קול דודי דופק וגומר,
כי קול השכינה הי' דופק בו והעירה אותו משינתו.

וישחק הגביר בקרבו על דבר הזה, ויאמר בלבו: את כחשם אגלה לעין כל מחר בבוקר אי"ה.
ואז היה בליל שבת קודש.
ויהי בבוקר, הלך הרב הקדוש מן המקוה,
והיה דרכו בקודש לנוע בראשו לכל איש, לישראלים ולערלים, לאמר "צפרא טבא צפרא טבא"
ויהי כראות הגביר ר' יודל דבר הזה,
וישכור שני אנשים ויצו עליהם לילך אחורי הרב בלאט ובחשאי - שלא ירגיש,
ולקרוא באזנו בקול: צפרא טבא - להקדימו בשלום טרם יראה אותם.
וימהרו האנשים לעשות כדברים, וילכו בלאט, וכמעט רגע בגשתם לכתפי הרב הצדיק,
ויטה ראשו ויאמר: "צפרא טבא, צפרא טבא!" - ויהי לפלא בעיניהם.

וגם בדבר החצות לילה התחכם הגביר ועשה סעודה על הרב הקדוש, וכבד אותו ביין ישן.
והצדיק הרגיש בזה, ולא מנע עצמו מלשתות. ובשעה אחד עשר הלך לישן, ויישן.
וירא הגביר כי איזה מוניטין הוא קודם שעה שנים עשר, והוא ישן ותרדמה גדולה עליו,
אז אמר להם: "במעט רגעים, כחשכם בפניכם אענה, ותראו כי שקר בפיכם!"

אמנם, ברגע כי נשלם השעה השנים עשר הקיץ בחרדה גדולה, וינער ממשכבו, ויאנח בשברון לב,
ואמר תיקון חצות בבכי' ויללה.
ותהי לפלא.

הריצה מבית הכנסת בערב שבת[עריכה]

פעם אחת בערב שבת קודש, כאשר בא הרה"ק להתפלל תפלת מנחה,
מעיטוף[1] בטליתו, מלובש לבנים, ועמד להתפלל ואמר לפני התיבה הודו לד' כו'
אז פתאום היה מסיר טליתו ופשט בגדי השבת ולבש בגדי חול
והיה רץ במרוצה גדולה החוצה,
והיה לפלא בעיני כל החסידים: מה הדבר החדש הזה?

וילכו אחריו מאנשיו, ויראו כי היה הולך חוץ לעיר,
ושם ראה שר מכפר אחד שהיה מעניש אחד מאנשי ישראל ביסורים גדולים
על אשר לא שילם כסף הראטע מהאורנדע,
והיה מענישו כי אסרוהו אל המרכבה אשר ישבו בה הוא ואשתו ובניו
ואת הסוסים הכו שימהרו ללכת.
והישראל הזה היה רץ אחרי המרכבה כי אסרוהו, עד אשר נתייגע ולא נותר בו נשמה.

והנה הרב הקדוש הנ"ל היה בעל קומה נאה, יפה תואר ויפה מראה,
ומצא חן בעיני שרים רבים כנודע.

ואז כאשר ראה זה המעשה, התחיל לדבר אל השר והשררית, דברי חן
ושבח את השר וילדיו וכדומה, דברים זרים אשר מצא חן בעיני השר וזוגתו
ובתוך הדברים אמר: "מה זה כי ירוץ איש ישראל אחרי המרכבה?
לא נאוה לשר גדול ונכבד כמוך כי איש ישראל ירוץ אחריו..."

ויאמר השר: דבריו נכונים, הרחיקו מהרה את הישראל הזה ממרכבתינו! ויעשו כן.
וישב הישראל לביתו והרב הקדוש שב לבית תפלתו, ויתעטף בטליתו ויתפלל כדרכו הטובה והקדושה.

השקיית העגלים ביריד[עריכה]

דרכו בקודש היה ליסע לירידם[2] ושם כאשר ראה דבר מה לגמול חסד, מיהר ועשה בלי עיכוב.

פעם אחד ראה כי העגלים אשר הובאו לירוד[3] נאסרו ולא יתן להם איש מים לשתות. ושוכבים בצמא,
וצער בעלי חיים לחד מ"ד בגמרא דאורייתא ולחד מ"ד דרבנן.
לכן מיהר ולקח כלי ונטל מים מן המעיין והשקה העגלי'.
ויהי כראות סוחר אחד כי אדם אחד משקה העגלים,
ויאמר להרב - כי לא הכיר אותו - השק' נא גם העגלים שלי ואתן לך שכרך.
וימהר הקדוש לעשות מלאכתו, וכמעט רגע בא אדם אחד והכיר אותו,
ואמר: הרב הקדוש מסאסוב, מה זה עושה פה?
וימהר וילך משם וישב לביתו, לבל יוודע לאיש.

לא הגיע לכל נדרי[עריכה]

פעם אחת בערב יום הקדוש ערב יום הכיפורים,
בעת שהלכו כל העם הקודש לבית התפלה,
וגם בבית התפלה של הקדוש ז"ל
כבר נקהלו כל החסידים המסתופפים בצלו והם ממתינים על הצדיק הקדוש ז"ל,
והוא לא בא.

אולם דרכו בקודש היה שלא ימתינו המתפללים עליו. ואם יאחר לבא, היו מתפללים בלא הרב הקדוש.
לכן התחילו לומר כל נדרי, ואחרי כן בא אל בית התפלה.
וידרשו החסידים אחרי שרש דבר מה היה.
ויוודע להם כי בעת הלכו לבית התפלה שמע קול ילד אחד בוכה וצועק עד למאוד
וירץ למקום הזה וירא כי אין איש, כי אם הילד הלכה לבית התפלה
ועשה עמו שחוק עד כי שינה נפל על הילד,
ואז הלך להתפלל כל נדרי.

למד מכפרי[עריכה]

אמר הרב הקדוש ז"ל: למדתי אהבת ישראל מכפרי אחד שהיה במסובה[4] עם כפריים אחרים,
וכתוב לבו ביין אמר לרעהו: אהבת אותי או לא? ויענהו: אהבתיך למאוד.
ויאמר הכפרי: אתה תאמר אהבתיך, ולא ידעת מה זה יחסר לי.
אם אהבתני באמת - הידעת מחסורי?
ויחרש, ולא דיבר מאומה.

מזה למד כי אהבת ישראל הוא להרגיש כל מחסורם ולסבול כל מכאובם ובצרתם - לו צר.

עד היכן מעשה צדקה[עריכה]

אמר הרב הקדוש ז"ל:
עד היכן מעשה צדקה וגמילות חסדים צריך להיות?
כי הלא נודע מספרי היראים כי אין לך מדה וכח באדם שנברא למעלה,
אפי' המדות הגרועות, הם כלם לעבודת השם ית' ויתעלה.

הגאוה - ע"ד על דרך שנאמר: ויגבה לבו בדרכי השם וכו'
והאכזריות - נגד שונאי ה' וכו'.
ולמה נברא כח הכפירה והאפקורסים בעולם? - למעשה הצדקה וגמילות חסדים:
למשל, כאשר יבא אדם אחד אצלך לשאול ממך צדקה וחסד -
בל תתחסד ולומר לו: השלך יהבך על ה' וכדומה מדברי בטחון...
כי אם תהיה לו אז כאלו ח"ו אין מי שיושיע את העני הזה, כי אם אתה לבדך,
ובזה תְּקַיֵם ותשתדל לעשות חסד עם העני ההוא,
ודברים אלה עמוקים בחכמה לעבודת השם ב"ה וב"ש.

השליח באישון ליל[עריכה]

מעשה שהיה בכפר א' באשה אחת מקשה לילד.
שלחו שליח מיוחד להרב הצדיק לסאסיב, לבקש רחמים בעדה.
והאיש ההוא לא הכיר את הצדיק ולא ידעו.

ויסע ויבא בלילה בשעה אחת אחר חצות, ולא ידע איה איפוא ילך, כי חשיכה גדולה היה.
וירא מרחוק בית אחת ונר דולק שם, וילך עד בית הזה
והוא היתה בית הרב הקדוש, כי כבר היה ער מחצות הלילה.

ויקרא האורח לאשר בבית הזה לפתוח לו, ויפתח לו הרב הצדיק וקדוש.
וישאלהו האיש: פה אכסניא מקום ללון?
ויענהו: כן. ויאספהו אל הבית ונתן לו מעט יין שרף להחיות נפשו, וישאלהו מה מעשהו.

וישב לו כי הנהו מכפר אחר מאשה מקשה לילד, וצרכו לילך להרב הצדיק מסאסיב.
וישיבהו הרה"ק - עתה היא לילה בשעה שנים אחר חצות!
לא תוכל לילך עתה, כי בכל מקום החושך יכסה ארץ.
בבוקר השכם אנכי אוליכך שמה, ואני אדבר בעדך, כי חשוב אני בעיניו.
ספר נא לי משאלותך: שמה ושם אמה...
ויגד לו הכל.
וימהר הרב אל מקום אש יש שם תבשילין ולחם, והביא לפניו לחם ותבשיל לאכול.
אחרי כן הראה לו מטה להנפש מעט, ושכב וירדם מעמל הדרך והתלאה.

הבוקר אור, וייקץ משנתו, ויצר לו מאוד,
ויאמר: שולחתי הנה לילך להרב הצדיק דפה, ואני מעלתי בשליחותי,
כי אכלתי ושתיתי, גם שינה לא מנעתי מעיני.

ויאמר לו הרב הקדוש: הרב דפה אמר לי כי כבר ילדה זכר למזל.
לך בשלום ובשר לקרובותיה כי המליטה בן זכר בשלום.
ויקם האורח וילך מבית הרב בלא דעת מה היה אתו.

וכאשר בא בחוץ נודע לו כי היה בבית הרב הקדוש,
וכי הרב ז"ל בעצמו נטפל אליו לשרתו לקיים הכנסת אורחים כהוגן.

שמשו של רבי אלימלך[עריכה]

סיפור נפלא מהרב הקדוש איש האלהים הנ"ל
סיפרהּ הרב הצדיק מוהר"ר פייוויש מבאלשוועץ ז"ל וכה היו דבריו:

אנכי שמשתי כל צרכי את מורי ורבי הקדוש מוהר"ר אלימלך ז"ל
בעהמ"ח ס' נועם אלימלך, עד כי הגעתי לעת זקנתי.
ויהי כי שַׂבְתִּי וזקנתי ומורי ורבי הקדוש עלה לג"ע העליון, ונשארתי באין מורה ומנהל,
עלה על מחשבתי, אסא לסאסיב אל משכן קודש להרב הצדיק, לסאסיב.

ויהי כי בא זאת על רעיוני, ויבא גם השטן בתוכם, ויאמר אלי:
לא נאוה לצדיק כמוך לכתת רגליך לפני איש אחר, אחרי מות רבך הקדוש.
והבנתי כי דברי השטן המסית המה, לכן לא הטיתי אוזן לדברים אלה.

אחרי כן אמר לי המסית: זקן אתה, ורפה כח, והקור גדול, וכל הדרכים בחזקת סכנה!
אל תמהר לעבור דרך... וגם בזאת לא שמעתי לקולו.

ונסעתי בחורף, בעת הקור הגדול. ובדרך נכנס ספק בלבי:
אולי אין הרה"ק רבי משה ליב בביתו?
- כי היה דרכו ליסע למקומות אחרות מטעמים שונים.

והספק הזה העציב את רוחי, כי לא יכלתי לסבול הקרירה הגדולה אשר היה אז,
וחשבתי: אולי כל התלאה הזאת בחנם, כי אין הצדיק בביתו.

בזמן הזה היה הרב הצדיק עמודא דנהורא מוה' צבי מזידיטשוב ז"ל במחנה הרה"ק בסאסיב.
פתאום קרא אותו רבו הצדיק ויאמר לו: תסע לביתך ברגע ההוא!
ויבקש הרה"ק מהר"ץ מלפניו כי יעקב[5] שמה עד אחרי עבור הקרירות הגדולות, אבל לא נתנוהו.

והלך בעצמו ושכר לו עגלה ונסע משם עד בואו באם הדרך.
וירא מרחוק עגלה אחת מתגוללת בשלג, כי נהפכה מחמת כי הדרך היה רע עד למאוד.
והנה העגלה ההוא היתה העגלה עם הרב הצדיק מוהר"ר פייוויש מבאלשווץ, כי נהפכה.
ואז נעצב מאוד הזקן ההוא מתלאותיו העצומים אשר מצאתהו, ויאנח מאוד,
בחשבו כי כל התלאה בחנם, כי בוודאי לא יהיה הרה"ק מו' משה ליב בביתו.

ויהי כראות הרב מהר"ץ את העגלה מתגוללת בשלג, וידלג כאיל לעזור אנשים מבני ישראל
ויהי כאשר בא קרוב אל העגלה וירא כי הרב הקדוש מוה' פייויש מונח בשלג
ויקימהו ויתן לו שלום.
וישאל הרב מהר"פ את הרב מהר"ץ: היש הצדיק מהרמ"ל בביתו?
ויאמר: כן.

ויספר הרב מהרמ"פ להרב מהר"צ המוצאת ודאגותיו.
והרב מהר"צ סיפר להרב מהר"פ איך רבו הקדוש לחץ לפניו ליסע מהר.
ויבינו שניהם את מחשבתו הקדושה, כי נגלה להרב הנעשה עמו בדרך,
לכן שלח לקראתו תלמידו.
ואז הסכים הוא מהר"ץ לחזור ולנסוע לסאסוב עם הרב מהר"פ.
ויסעו שניהם יחדו בשלום בחזרה לסאסיב.

ויהי, כאשר בא הצדיק לסאסיב, וישמע כי בא אגרת מבארדיטשוב כי הרה"ק מבארדיטשוב חלה מאוד
וכי הרה"ק מסאסיב ישא תפלה בעדו.
ויזכירהו תמיד, בפרט בשעת הריקודין בשבת קודש בלילה יזכרהו.

ויכין הרב מהר"פ עצמו, שיוכל לראות ענין הריקודין מה המה.
ויהי בש"ק בלילה, ויקח הרה"ק רמ"ל מנעלים חדשים יקרים מסאפייאן אספמיא - ספרד ונעל אותם והתחיל לרקד.

וספר הרב מהר"פ כי הריקודין היו דברים של מעלה מעוד[6] -
בכל תנועה ותנועה הי' יחודים נוראים ונפלאים
עד שנתמלא כל הבית כלו אורה
שכמעט כל הפמליא שלמעלה רקדו עמו
דבר שאין השכל משיג כלל.

המעקב אחר תיקון חצות[עריכה]

סיפר הרה"ק המקובל האלהי מוהר"ר צבי מזידיטשוב ז"ל
שהיה נוסע לסאסיב והי' מסתופף בצלו לקבל ממנו תורה.

פעם אחד אמר הרה"ק מהר"צ: אשים עיני לראות התנהגותו בענין תיקון חצות לילה,
כאשר היה נשמע ומפורסם גודל ענינו בענין החצות,
עד שהיה אומרים עליו כי ממש בחצות לילה קול דודי דופק בקרבו - כמו שזכרתי לעיל.
לכן היה הרה"ק מהר"צ מתחבא שמה לראות עליו האיך מתנהג.

פעם אחת בחצות לילה לקח הקדוש מהרמ"ל ז"ל בגדי נכרים והלביש אותם
גם לקח חתיכת עץ גדולה עם מנורה והלך לחוץ.
והרה"ק מהר"ץ הלך אחריו לדעת סוף דבר.

והלך עד מקום אחד. שמה ילדה בת ישראל בשעה ההוא בן.
והיתה ענייה גדולה ובביתה הי' קרירה גדולה,
כי היה אז בלילי החורף שהיה הקור גדול למאוד
והיולדת הזו רחפו כל עצמותי' מפני הקור והצינה.
וילך שמה הרה"ק וידבר בלשון נכרית:
יש לי חתיכי עץ למכור, קנה נא עתה אמכרנה בזול.

ותען היולדת: אבל אפילו פרוטה א' אין לי.
ויענה: הכסף אקח למחר אצלך. קחה נא את העץ.

ותאמר עוד: ומה יועיל לי החתיכה העבה הזו?
אני צריך לבקעים וחתיכות קטנות להסיק התנור, וקרדום אין פה.
ויען ויאמר: הכל בידי והכל אעשה בעבורך.

ויקח הרה"ק הקרדום ויבקע העץ לבקעים.
ויהי כי נבקע העץ ויאמר הרה"ק תיקון לאה.

ואח"כ הסיק התנור.
וכאשר נתן העצים בתנור אמר תיקון רחל.
ותיכף מיהר לביתו ויחלוף שמלותיו.

ויהי כראות הרה"ק מזידיטשוב דבר זה, ויהי לפלא בעיניו.
וקרא עליו המקרא הזה: שבילך במים רבים ועקבותיך לא נודעו.

אהבת ישראל ונגע השחין[עריכה]

דרכי הרב בקודש היה לרפאות ילדים חולים
וכמה ילדי ישראל אשר הכו בשחין
הוא, בידיו הקדושים, חפף אותם ועשה עליהם הרטיה.

וכל זה מאהבתו לאחינו בני ישראל אהבה עזה.
אין לספר ואין לשער גודל מדרגתו באהבת ישראל,
עד שהי' אומר: האיש אשר לא יוכל למצוץ דמי המכות והשחין מילדי ישראל,
הוא לא הגיע עוד לחצי אהבת ישראל.

שפלותו בענווה[עריכה]

שפלותו הי' עד למאוד
והיה שפל ברך נגד כל איש ואיש
עד שהיה חותם עצמו תמיד: השפל והנבזה,
כנודע לכל, כמו שנזכר בכמה מקומות בליקוטיו הנדפסים.
בכל מקום שיאמר חידוש תורה, נאמר: ונ"ל ונראה לי השפל והנבזה... וכדומה מהלשונות.

והנני להעתיק פה מכתבו מה שכתב בנידון המחלוקת הגדול
על הרב הצדיק מוהר"ר שלמה בעהמ"ח ספר דברת שלמה, אע"פ שכבר נדפס,
כדי שיראה כל אדם ויקח מוסר איך להשפיל את עצמו שלא יהיה נחשב בעיניו לכלום
ותדקדק על המכתב על כל מלה ומלה, ותמצא מוסר גדול. וז"ל וזה לשונו:

לכהנים ולוים וישראלים הרבנים המופלגים היראים ושלמים
כל חד לפום מעלתו נרם יאיר ויופיע

אנכי השפל והנבזה בא כמשיב מפני הכבוד ומפני היראה -
מפני הכבוד: אשר מי אנכי הקטן שבקטנים - מעולם לא יראתי מפני אדוני האדונים
ואם לא חטאתי - רק זאת, שאני אומר מאה ברכות בכל יום בלא יראה ופחד.
אשר בעונותינו הרבים אני מכעיס להשי"ת ב"ה וב"ש מאה פעמים בכל יום!
אוי לי, ואוי לנפשי מה שאני פוגם בכל יום בלא זה.

ובלא זאת אשר אם אין יראה אין כלום -
אזי אני מחוייב לקיים בעצמי: מאוד מאוד הוי שפל רוח בפני כל אדם.
אדם - יראה לעינים, ואלהים - יראה ללבב!
צדיק הראשון בריבו וכו'...
ואין העולם מתקיים אלא על מי שבולם עצמו בשעת מריבה.
לזאת שפל כמוני - טוב לי לסתום גרוני.

רק מבקש מאחב"י מאת אחינו בני ישראל להיות שלום בעולם.
אם אין שלום - אין כלום.
אפילו ליוצא ולבא אין שלום - מפני הצר זה היצה"ר היצר הרע, כפירוש רש"י,
וזהו החבלי משיח ממאן נפיק ועייל? - והמה הת"ח תלמידי חכמים וגדולי הדור
דהס"ם ששר המות (סמאל - מטטרון) זרק חיצים ובלסטראות לעשות קטיגורים בין ת"ח ואנשי מעשה יראים ושלמים
אוי לאזנים שככה שומעי' - שמשיח צדקינו סובל צירי חבלי לידה מהמקבלי לה"ר והולכי רכיל.

וברית כרותה ללה"ר שתתקבל על הלב, כמ"ש בס' הקדוש עמק המלך:
פירושו: מי שניצוצי נשמתו מלב אדם הראשון - דהיינו כתרי ראשי הדורות הנקראים גדולי הדור,
שהם סוד מרכז קוטב נשמת אדם הראשון השרוי במוחו ולבו, מסוד חטא אדם הראשון,
שהוא הטומאה הגדולה המסבבת נשמתו מכל צד ואינה מנחת להאיר נרם בנר מצוה ואור תורה.

אנכי ידעתי נאמנה שעמך כולם צדיקים כולם אהובים כולם ברורים כולם קדושים
אנשי השם אנשי מעשה, במעשים טובים וישרים,
מי אנכי השפל והנבזה להעיד על קדושת ישראל.

מפני היראה אני מחויב להשיב כי ירא אנכי השפל והנבזה,
מפני הגדולים גדולי הדור אשר מפיהם אנו חיים והמה עמודי עולם,
ואיככה אפצה פה לדבר נגדם?
ולא באתי אלא כעני בפתח לבקש לחון ממעלת כבוד תורתכם להיות נכנעים בעולם
לקיים: מענה רך משיב חמה, מן ידידי הרב המגיד החסיד המפורסם מוה' שלמה נ"י
אשר היה משמש לפני ולפנים בקדש קדשים אצל הרב המגיד דק"ק מעזריטש.

ומה שאתם דואגים עבור ש"ב הרבני המופלג בתו"י בתורת ישראל
החסיד המפורסים מוה' יצחק בהרב המאה"ג המאור הגדול (ומשחק מלים עם מאור הגולה)
החסיד המפורסם המושלם במעלות ומדות אלהים ואנשים מוה' פייוויל אבד"ק לעכוויץ
בודאי הש"י השם יתברך יהיה בעזרו - כי אלהים יבקש את הנרדף,
אפילו אם הרודף הוא צדיק יסוד עולם.
ולב נשבר ונדכא אלהים לא תבזה.

דברי השפל והנבזה, המדבר בלב נשבר.
הקטן,
משה יהודה ליב מסאסיב

אהבת ישראל[עריכה]

הנואף ורבי אורי מסטרליסק בחצר נשחיז[עריכה]

סיפור מקדוש עליון איש אלהים עמוד אש
מוהר"ר אורי זללה"ה מסטרעליסק:

נודע לכל שלומי חסידי ישראל קדושת האלהי ז"ל מסטרעליסק,
כי באמת היה כמלאך אלהים כאחד השרפים וממש לא היה בן אדם רק שרף
כי תמיד היה בוער כאש לשמו ית' ויתעלה. והאמת היה לו כמגן וצנה.
והוא היה תלמידו של הרה"ק מוהר"ר שלמה מקארלין ז"ל,
וכאשר מת רבו הקדוש בקארלין, אמר קודם מותו כי תלמידיו ילכו להרב הקדוש מנישחיז ז"ל.

ויהי כאשר בא הרה"ק מסטרעליסק לקארלין וישמע כי מת רבו הקדוש ואחרי קבלו תנחומין
שאל החברים הקדושים מה צוה רבינו קודם פטירתו.
ויאמרו לו כי צוה ללכת לנישחיז.

ויקם הרה"ק מוה' אורי ז"ל וילך ויכתת רגליו עד בואו לנישחיז וילך עד חדר הרב הצדיק דשם.
בחדר הזה קיבל פני כל האורחים ויברך שם כל הבאים לקבל ברכתו.

ויהי שם גביר אחד אדמוני וטוב רואי אשר בא לייעץ עם הרב מנישחיז במסחר אחד ולקבל ברכתו
והרב קיבל אותו בפנים יפות ופנים מסבירות כאשר היה דרך הרב לקבל כל אדם בסבר פנים יפות.
כי עבודתו הגדולה היתה בזה באהבת ישראל.

ויבא הרב מוה' אורי בפני הגביר וירא בו אותו[7] ניאוף
כי זה זמן מעט שעבר על אשת איש ר"ל
אז בערה לבו בקרבו למה הרה"ק מקרב אדם כזה בהתקרבות גדולה ובפנים מסבירות.

וירגיש בזה הרב מנישחיז כי רוחו של הרב מסטרעליסק בוער על הגביר הזה אשר הכיר בו אותות עבירה.
ויאמר אליו לך נא מהר מזה מה אתה רוצה פה בחדרי?
וילך הרב מוה' אורי בפחי נפש עמל ויגע מעמל הדרך והתלאה הגדולה אשר מצאתהו אל הביהמ"ד דשם.

ויהי כאשר הלך הגביר מהרב דנישחיז וילך הרב לבקש את האורח היקר הצדיק מסטרעליסק לדבר אתו.
וימצא אותו בביהמ"ד ונתן לו שלום ואמר לו גם אנכי ידעתי אחי את אשר ידעת.
אולם ידעת בעבור מה שלחך רבך הקדוש לכאן?
למען במקור: למאן תלמד כי האיש אשר אין אהבת ישראל תקועה בלבו כ"כ
עד שאפילו רואה בו שעבר עבירה גדולה יהיה אוהב אותו ומנשק אותו האיש ההוא
לא הגיע לחצי העבודה בעבדות השם ית' ויתעלה.
כי כאשר תקרב אותו - יעשה בלי ספק תשובה שלימה ויהיה גדול מצדיק גמור.
חוץ מרשע שאתה מכיר אותו שעובר להכעיס - רחמנא ליצלן.

ויחרש הרב הצדיק מוה' אורי, בשמעו דברים האלה והבין גדולת הרב הקדוש ומדרגתו,
ויואל שם לשבת עמו ימים רבים.

תשובת הפרוצה לרב מאפטא[עריכה]

ספרו חסידים רבים מעשה כיוצא בזו שאירע להרב הקדוש איש אלהים הרב הגאון מאפטא
כי בא אצלו פעם אחת אשה חשובה שהיתה צריכה לייעץ בענין א'.

ויהי ברגע בואה קרא הרב הקדוש: זונה זונה! זה זמן לא כביר עשית עברה גדולה!
ועתה באת להיכלי? הרחק מחדרי מהרה!!

ותען האשה ותאמר מקרב לבה כדברים האלה:
הבורא עולם הוא ארך אפים לרשעים, ואינו פורט חובו ממנם הכוונה: מהם מהרה,
ואינו מגלה אותם לשום בריה, שלא יתביישו מלשוב אליו,
ולא יסתיר פניו מהם חלילה עד כי ימרדו להכעיס.

והרב מאפטא יושב על כסאו ולא יכול להתאפק רגע שלא לגלות אשר כסהו הבורא עולם.
ויאמר הרב מאפטא ע"ז על זה:
מעולם לא נצחני אלא אשה אחת.

מדברים כאלה די והותר, יכול האדם ליקח מוסר עד היכן מגיע אהבת ישראל,
לדון לכל אדם לכף זכות
ואפילו לא יוכל למצוא שום זכות, יאמר בלי ספק יעשה תשובה שלימה
ותהי' מדרגתו יותר גדולה ממדרגת צדיקים
כמאמרם ז"ל: במקום שבעלי תשובה עומדין וכו'.

מזמור לחוטא - הרבי מפרמישלן[עריכה]

להרב הצדיק מפרעמשילאן בא אדם אחד
ויהי כאשר הבאו[8] בפניו, וירא בֵּי בו בארמית אותות עבירה - שהיה משתדל עם אשת רעהו ר"ל.
והנה לקרב אותו לתשובה שיכל הרב הצדיק מאוד את פיהו, ובחכמה פתח שפתיו לאמר לו:
כתיב: מזמור לדוד בבוא אליו נתן הנביא כאשר בא אל בת שבע.
והפליאה גדולה! מזמור לדוד? קינה מיבעי לי'!!

אמנם הנה כאשר תהיה[9] בעיר אדם גדול וחשוב, ועשה עבירה בסתר
ופתאום יבא אליו עני אחד בטלן מבית המדרש ויאמר לו: אתה, האדם הגדול, למה עשית עברה פלונית,
אז בלי ספק דבריו לא יכנסו באזניו, ואדרבא יהיה לו שונא גדול, וירחיקהו מבית, ויהיה רודף אחריו להדפו,
והוא ישאר ברשעו, לא יעשה תשוב', לא ישיב[10] אל ה'.

אך כאשר יחכים האדם ההוא ויחתור חתירה בסתר,
שלא להרגיש החשוב והנכבד ההוא, אם הוא יודע כלל מה שעשה,
רק בסתר הוא מורה זיקים ובליסטראות לעוררו בתשובה,
אז בלי ספק דבריו יועילו - כי יכנסו בלבבו ויעשה תשובה שלימה.

וזהו המזמור לדוד - ג"כ. כי נתן הנביא לא בא אליו באתגלייא להוכיחו ולגלות חטאו,
שאז אולי היה נהפך ח"ו לבו לשנוא אותו ולא לקבל דבריו.
רק באופן זה היה הדבר, כי נתן הנביא בא אליו בצנעא, וחתר חתירה בסתר ממש,
כאשר בא דוד אל בת שבע בצנעא בסתר.

ולכך דבריו נכנסו בלבו, ועשה תשובה שלימה, והיו לאות לכל בעלי תשובה.

השם ב"ה יושענו לעשות ג"כ תשובה שלימה ולתקן כל הפגמים שהיו ע"י העונות הרבים
ומן השמים יסייענו אמן סלה.

רבי שלום מבעלז וקבלת עול רבי אורי מסטרליסק[עריכה]

סיפר הרב הקדוש רשכב"ה מוה' שלום מבעלז ז"ל.

הנה נודע שהיא הכוונה: שהוא שימש כל צרכו את הרה"ק מוהר"ר שלמה לוצקר ז"ל
בעהמ"ח ס' דברת שלמה, וגם שימש את הרב הקדוש מלובלין ז"ל
ואחרי מותם לא היה חפץ לנסוע עוד לצדיקים אשר היו אז בחיים חיותם.

פעם אחת בא לק"ק בילקאמן והתאכסן אצל בעל אכסניה אחד שהי' נוסע להרה"ק מסטרעליסק ז"ל.
והנה לבעל אכסניא היה דבר נחוץ מאוד לשאול עצת חכם עצה מצדיקי הדור בדבר מה.
ואז בא לפני הה"ק מו' שלום ז"ל וביקש מאתו שיסע עמו לסטרעליסק אל הרב ז"ל בדבר העצה ההוא
והנה הרב מהר"ש אמר בלבו: מה זאת אנה אלקים לידי, אין זאת כי כך רצון הבורא ב"ה שאסע להרב מסטרעליסק
והשיב הה"ק מהר"ש ז"ל אסע עמך לסטרעליסק.
ואחר זמן בא בעל האכסניא אליו ואמר לו:
אבקש מכבוד הרב דבר, שיסע לסטרעליסק בעצמו לשאול עצה מאתו עבורי, עבור העסק הזה,
כי אין לי זמן ליסע, כי השעה דחיק[11] לי עתה,
ולכן ימחול הדר"ר[12] ליסע בעצמו, ועלי ליתן לכבודו כל ההוצאות.

וישתומם הרה"ק מהר"ש על זה, כי הרהיב בעל האכסניא בנפשו לעשותו שליח לסטרעליסק,
כי כבר אז נתגדל הרב מהר"ש ז"ל והיה מתנהג ברבנות,
לכן הי' הדבר לפלא בעיניו.

אך הרב הצדיק הקדוש מהר"ש ז"ל - מגודל שפלות רוחו אמר בלבו:
אין זאת כי רצון הבורא ית' היא שיסע לסטרעליסק ויענה את בעל האכסניא כי הוא מוכן ליסע.
ויהי כן.

ויסע הרה"ק לסטרעליסק, ויבא בבוקר בזמן התפלה שמה,
וילך להתפלל בבית המדרש אשר הי' הרב הקדוש מתפלל שם.
ויעמוד א"ע שמה קרוב אצל מקום הרב מסטרעליסק ז"ל,
וכהגיע תפילת שמונה עשרה, חקר הרב מהר"ש במחשבתו ובדעתו
אם הוא מותר לעמוד שם להתפלל שמונה עשרה
מפני הדין המבואר בש"ע או"ח לא יעמוד אחורי רבו ויתפלל.
וישקול בדעתו אם הוי דינו כרבו,
או לא הוי כרבו - כיון שזה הוא הפעם הראשון שבא אצלם,
או אפשר הוי כרבו?

עד שהסכים בדעתו לנטות לצדדים, כמבואר הדין בש"ע שם, שֶׁיַּטֵּה א"ע לצדדים.

ויהי אחרי התפלה בא הרב מהר"ש ז"ל לפני הרב מסטרעליסק לקבל שלום ממנו.
ויהי כאשר בא לפניו, אמר לו: מה זאת היה השקלא וטריא בשעת תפלת שמונה עשרה,
אם הוי כרבו או לא הוי כרבו, ואעפ"כ היה הפסק שהוא כרבו?

ויתפלא מאוד הרב מהר"ש ז"ל על גודל קדושת הרב איך רוח הקודש הופיע עליו לדעת מחשבתו
ואז קיבל אותו עליו לרב.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

  1. ^ "מעוטף".
  2. ^ לירידים.
  3. ^ ליריד.
  4. ^ במסיבה.
  5. ^ יתעכב.
  6. ^ מאד.
  7. ^ אותות.
  8. ^ הובא
  9. ^ יהיה.
  10. ^ ישוב.
  11. ^ דחוקה.
  12. ^ [אם זו לא טעות} = הדרת רבנותו.