מעשה מלכת שבא

מעשה מלכת שבא

תרגום שני למגילת אסתר

"...וּמִן בָּתַר דָּוִד קָם שְׁלֹמֹה בְּרֵיהּ וְאַמלֵיך יָתֵיהּ קוּדשָׁא בְּרִיך הוּא עַל חֵיוַת בָּרָא וְעַל עוֹפֵי שְׁמַיָּא וְעַל רִיחשָׁא דְּאַרעָא וְעַל שֵׁידִין וְעַל רוּחִין וְעַל לִילִין וַהֲוָה יְדַע מַמלַל כּוּלְּהוֹן וְאִינּוּן יָדְעִין בְּמַמלְלֵיהּ דְּהַיכְּדֵין כַּתִיב וַידַבֵּר עַל הָעֵצִים וְכַד שְׁפַר לִבֵּיהּ דְּמַלכָּא שְׁלֹמֹה בְּחַמרָא שַׁדַּר וְזַמֵּן לְכָל מַלכַיָּא מַדנְחָא וּמַערְבָא דַּהֲווֹ סְמִיכִין לֵיהּ לְאַרעָא דְּיִשׂרָאֵל וְאַגנֵי יָתהוֹן בְּגוֹ טְרָכוֹנָא בְּבֵית מַלכוּתֵיהּ וְתוּב כַּד שַׁפִּיר לִבֵּיהּ דְּמַלכָּא שְׁלֹמֹה בְּחַמרֵיהּ אֲמַר לְמֵעֲלָא נִבלִין וְצֶלצְלִין וְתוּפִּין וְכִנָּרִין דַּהֲוָה מְזַמֵּר בְּהוֹן דָּוִד אֲבוּי וְתוּב כַּד שְׁפַר לִבֵּיהּ דְּמַלכָּא שְׁלֹמֹה בְּחַמרֵיהּ אֲמַר לאיתיא (צ"ל לְאֵיתָאָה) חֵיוַת בָּרָא וְעוֹף שְׁמַיָּא וְרִיחשָׁא דְּאַרעָא וְשֵׁידִין וְרוּחִין וְלִילִין לְמִרקְדָא קֳדָמוֹי למחזי (אולי צ"ל לְאַחזֵי) רְבוּתֵיהּ לְכָל מַלכַיָּא דִגנִין קֳדָמוֹי וְסָפְרִין דְּמַלכָּא קָרַיין יָתוֹן בִּשׁמָהָתְהוֹן וְכוּלְּהוֹן מִתכַּנְּשִׁין וְאָתיָן לְוָתֵיהּ בִּדלָא אֲסִירִין וּבִדלָא זְקִיקִין וּבִדלָא אֱנָשׁ דְּדַבַּר יָתְהוֹן. בַּהּ שָׁעֲתָא אִתבְּעֵי תֻּרנְגוֹלָא בָּרָא בֵּינֵי עוֹפַיָּא וְלָא אִשׁתְּכַח וּפַקֵּיד עֲלוֹי מַלכָּא דְּאַיתִי יָתֵיהּ בְּרוּגזָא וּבעָא לִמחַבְּלָא יָתֵיהּ. מְתִיב תֻּרנְגוֹל בָּרָא קֳדָמוֹי דְּמַלכָּא שְׁלֹמֹה וַאֲמַר לֵיהּ שְׁמַע מָרִי, מַלכָּא דְּאַרעָא אַצִּית בְּאוּדנָך וּשׁמַע פִּתגָמִי, הֲלָא תְּלָת יַרחִין דִּיהַבִית עֵיטָא בְּלִבִּי וּמִלכִין קַשִּׁיטִין עִם מִילְּתִי. מְזוֹנִי לָא אֲכַלִית וּמוֹי לָא שְׁתִיתִי וּמִן קֳדָם דַּחֲזֵיית וְטֵייסִית בְּעָלְמָא כּוּלֵּיהּ וַאֲמַרִית אֵידַא הִיא מְדִינְתָא אוֹ שַׁלִּיטְתָא דְּלָא מִשׁתְּמַע לֵיהּ לְמָרִי מַלכָּא אִסתַּכַּלִית אֲנָא וַחֲזֵאית מְדִינְתָא חֲדָא כַּרכָא דְקִיטוֹר שְׁמַהָא בְּאַרעָא מַדנְחָא. עַפרַהּ יַקִּיר מִן דַּהבָּא, וְכַספָּא כְּזֵיבַל בִּשׁוָקִין וְאִילָנִין מִן בְּרֵאשִׁית תַּמָּן נְצִיבִין, וּמִגִּינְּתָא דְּעֵדֶן אִנּוּן שָׁתַן מַיָּא. אִית תַּמָּן אַכלוּסִין סַגִּיאִין כְּלִילָן בְּרֵישֵׁיהוֹן מִן תַּמָּן נְצִיבִין מִן גִּינְּתָא דְּעֵדֶן למיקום (צ"ל לִמקָם) בִּקרָבָא לֵית הִינּוּן יָדְעִין לְמִמחֵי. בְּקוּשׁטָא לָא יָכְלִין. בְּרַם בְּקוּשׁטָא חֲמֵיתִי אִיתְּתָא חֲדָא שַׁלֵּיטָא בְּכוּלְּהוֹן וּשׁמַהּ מַלְכַּת שְׁבָא. כְּעַן אִין שְׁפַר עֲלָך מָרִי מַלכָּא אֵיסַר חַרצִי הֵיך גֻּברָא וְאֵיקוּם וְאֵיזֵל לְכַּרכָא דְקִיטוֹר לִמדִינַת שְׁבָא. מַלכֵיהוֹן בְּשׁוּשִׁילתָּא אֵיסַר וְשִׁילטֹנֵיהוֹן בִּכבָלִין דְּפַרזַל וְאַיתִי יָתַן לְוָת מָרִי מַלכָּא. וּשׁפַר פִּתגָמָא קֳדָם מַלכָּא וְאִתקָרַיין סָפְרוֹי דְּמַלכָּא וּכתַבוּ אִגַּרתָּא וּקטַרוּ יָת אִגַּרתָּא בְּגַפֵּי דְּתֻרנְגוֹל בָּרָא וְקָם וּסלֵיק לִשׁמֵי מְרוֹמָא וּצנֵיף צְנִיפָא וַהֲוָה נָצָח וּפָרַח בֵּינֵי עוֹפַיָּא וּפרַחוּ בָּתְרֵיהּ וַאֲזַלוּ לְכַּרכָא דְקִיטוֹר לִמדִינַת שְׁבָא וַהֲוָה לְעִדָּן צַפרָא נְפַקַת מַלְכַּת שְׁבָא לְמִסגַּד לְיוֹמָא וְאַחשִׁיכוּ עוֹפַיָּא יָת שִׁמשָׁא וּרמָת יְדַהּ עַל לְבוּשַׁהּ וּבַזַּעַת יָתְהוֹן וַהֲוָת תָּמֵיהַא וּמִתַּמהָא (וְכַד תְּמַהַת) נְחַת לְוָתַהּ תֻּרנְגוֹל בָּרָא וַחֲזָת וְהַא אִיגַּרתָּא קְטִירַת בְּגַפֵּיהּ. שְׁרָת וּקרַת יָתֵיהּ וּמָה הֲוָה כַּתִיב בְּגַוַּהּ, מִנִּי מַלכָּא שְׁלֹמֹה שְׁלָם לִיכִי שְׁלָם לְרַבָּנִיכִי דִּי אַתּ יְדַעתּ דְּאַמלֵיך יָתִי קוּדשָׁא בְּרִיך הוּא עַל חֵיוַת בָּרָא וְעַל עוֹף שְׁמַיָּא וְכָל מַלכַיָּא דְּמַדנְחָא וּמַערְבָא דָּרוֹמָא וְצִפּוּנָא אָתיָן וְשָׁאֲלִין בִּשׁלוֹמִי. כְּעַן אִין תִּצבִּיין וְתֵיתִין וְתִשׁאֲלִין בִּשׁלָמִי יְקָר סַגִּיא אֲנָא עָבֵיד לִך מִן כָּל מַלכַיָּא דִגנִין קֳדָמַי. וְאִין לָא תִצבִּין וְלָא תֵּיתִין וְלָא תִשׁאֲלִין בִּשׁלוֹמִי אֲשַׁדַּר עֲלִייכִי מַלכִין וְלִגיוֹנִין וּפָרָשִׁין וְאִין תֵּמרִין מָה מַלכִין וְלִגיוֹנִין וּפָרָשִׁין אִית לֵיהּ לְמַלכָּא שְׁלֹמֹה חֵיוַת בָּרָא אִינּוּן מַלכִין וְלִגיוֹנִין וּפָרָשִׁין וְאִין תֵּמרִין מָה פָּרָשִׁין. עוֹפֵי שְׁמַיָּא אִנּוּן פָּרָשִׁין, חֵילִי אִנּוּן רוּחִין וְשֵׁידִין וְלִילִין, אִנּוּן לִגיוֹנִין דְּחָנקִין יָתכוֹן עַל עַרסָתֵיכוֹן בְּגוֹ בָּתֵּיכוֹן וְחֵיוַת בָּרָא קָטְלִין יָתְכוֹן בְּחַקלָא, עוֹפֵי שְׁמַיָּא אָכְלִין יָת בִּסרְכוֹן מִנְּכוֹן. וְכַד שְׁמַעַת מַלְכַּת שְׁבָא יָת פִּתגָמֵי אִגַּרתָּא תּוּב תִּניָת רְמָת יְדַהּ עַל לְבוּשַׁהּ וּבַזַּעַת יָתהוֹן. שְׁלַחַת וּקרָת לְסָבַיָּא וּלרַברְבָנַיָּא וַאֲמַרַת לוֹן לָא יְדַעתּוּן מָה שְׁלַח לִי מַלכָּא שְׁלֹמֹה. מְתִיבִין וְאָמְרִין לֵית אֲנַחנָא יָדעִין לְמַלכָּא שְׁלֹמֹה וְלָא חָשְׁבִין יָת מַלכוּתֵיהּ וְהִיא לָא אִתרְחִיצַת וְלָא שְׁמַעַת מִלֵּיהוֹן וּשׁלַחַת וּקרָת לְכָל סַפָּנֵי יַמָּא וְאַטעֵינַת יָתוֹן אַשׁכְּרִין (צ"ל אַשׁכְּרָעִין) וּמַרגַּליָן וְאַבנִין טָבִיין וְשַׁדַּרַת לֵיהּ שִׁתָּא אַלפֵי טַליָן וְטַליָתָא וְכֻלְּהוֹן בְּנֵי שַׁתָּא חֲדָא וְכֻלְּהוֹן בְּנֵי יַרחָא חַד וְכֻלְּהוֹן בְּנֵי יוֹמָא חַד וְכֻלְּהוֹן בְּנֵי שָׁעָא חַד וְכֻלְּהוֹן בְּנֵי קוֹמָא חַד וְכֻלְּהוֹן בְּנֵי קְצִיצָא חֲדָא וְכֻלְּהוֹן לְבוּשִׁין לְבוּשָׁא אַרגְּוָנָא וּכתַבַת אִגַּרתָּא וְשַׁדַּרַת לֵיהּ לְמַלכָּא שְׁלֹמֹה בִּידֵיהוֹן מִן כַּרכָא דקיטור לְאַרעָא דְּיִשׂרָאֵל מַהלַך שְׁבַע שְׁנִין כְּעַן בִּצלוֹתָך בְּבָעוּתָך דְּאִבְּעִי מִן קֳדָמָך אֵיתֵי לְוָתָך לְסוֹף תְּלָת שְׁנִין. וַהֲוָה לְסוֹף תְּלָת שְׁנִין אֲתָת מַלְכַּת שְׁבָא לְוָת מַלכָּא שְׁלֹמֹה וְכַד שְׁמַע מַלכָּא שְׁלֹמֹה דַּאֲתָת מַלְכַּת שְׁבָא אַפֵּיק לְוָתַהּ יָת בְּנָיָהוּ בַּר יְהוֹיָדָע דְּדָמֵי לִשׁפַרפָּרָא דְּנָפֵיק בְּעִדָּן צַפרָא וְדָמֵי לְכוֹכָב נָוגהָא דמנהיר (צ"ל דְּנָהֵיר) וְקָאֵים בֵּינֵי כּוֹכבַיָּא וְדָמֵי לְשׁוֹשַׁנָּה דְּקָאֵים עַל פַּרצִידֵי דְּמַיָּא וְכַד חֲזָת מַלְכַּת שְׁבָא יָת בְּנָיָהוּ בַּר יְהוֹיָדָע אִתרְכֵינַת מִן רְכוּבְּתָא. מְתִיב בְּנָיָהוּ בַּר יְהוֹיָדָע וַאֲמַר לְמָא אִתרְכֵּינתּ מִן רְכוּבְּתָא. מְתִיבָא וְאַמרָה לֵיהּ לֵית אַתּ מַלכָּא שְׁלֹמֹה. מְתִיב וַאֲמַר לַהּ לֵית אֲנָא מַלכָּא שְׁלֹמֹה אֵלָא חַד מִן מְשַׁמְּשַׁיָּא דְּקָיְמִין קֳדָמוֹהִי. וּמִיָּד אַהדְּרָא אַפַּהָא לַאֲחוֹרַהּ וּמַתלַת מַתלָא לְרַברְבָנַיָּא אִין לָא חֲזֵי לְכוֹן אַריָא אַתּוּן חֲזוֹן מַרִבעוּתֵיהּ. וְאִין לָא חֲזֵיתוּן מַלכָּא שְׁלֹמֹה אַתּוּן חֲזוֹן שְׁפַר דִּגבַר דְּקָאֵים קֳדָמוֹי. וְאַיתִּי יָתַהּ בְּנָיָהוּ בַּר יְהוֹיָדָע לִקדָם מַלכָּא וְכַד שְׁמַע מַלכָּא דַּאֲתָת לְוָתֵיהּ קָם וַאֲזַל וִיתֵיב בְּבֵית זוֹגִיתָא וְכַד חֲזָת מַלְכַּת שְׁבָא דְּמַלכָּא בְּבֵית זוֹגִיתָא יַתֵיב מְחַשְּׁבָה בְּלִבַּהּ וַאֲמַרַת דְּמַלכָּא בְּמַיָּא יַתֵיב וַחֲלֵיזַת חֲלוּזַהּ דְּתִעבַּר וַחֲזָא לַהּ סַעֲרָא בְּרַגלַהּ. מְתִיב מַלכָּא וַאֲמַר לַהּ שׁוּפרַך שׁוּפרָא דִּנשֵׁי (י"ג דנשא) וּסעַרַך סְעַר דְּגֻברָא וּסעַר לְגֻברָא שְׁפַר, וּלאִתְּתָא גְנָאי. מְתִיבָא מַלְכַּת שְׁבָא וַאֲמַרַת לֵיהּ מָרִי מַלכָּא אַמתִיל לָך תְּלָתָא מַתלִין דְּאִין תְּפַשַּׁר יָתְהוֹן לִי יְדַעִית אֲנָא דִּגבַר חַכִּים אַתּ. וְאִי לָא, אַתּ כִּשׁאָר בְּנֵי אֱנָשָׁא. מְתִיבָא וַאֲמַרַת לֵיהּ מַהוּ גַּרגְּרִיין דְּעָא וְדָווליָן דְּפַרזַל דִּדלָא אַבנַיָּא וּמַשׁקֵי מַיָּא. מְתִיב וַאֲמַר לַהּ גּוּבְּתָא דְּכוּחלָא. מְתִיבָא וַאֲמַרַת לֵיהּ מַהוּ עָפָר מִן הָאֲדָמָה. יָצָא וּמַאֲכָלוֹ עָפָר מִן הָאָרֶץ. נִשׁפַּך כַּמַּיִם וּמַבֵּיט לְבֵיתָא. מְתִיב וַאֲמַר לַהּ נִפטָא. מְתִיבָא וַאֲמַרַת לֵיהּ מַהוּ אַרקְלִין אָזֵיל בְּרֵישׁ כֻּלְּהוֹן וּצוַח צִוחָא רַבָּא וּמָרִירָא וְסָגֵיד רֵישֵׁיהּ כְּאַגמוֹן. שְׁבָח לְחוֹרִין וּגנָאי לְמִסכֵּנִן. שְׁבָח לְמֵתִים גְנָאי לְחַיִּין. חֲדַיי לְצִיפּוֹרִין נְסֵיס לְנוּנִין. מְתִיב וַאֲמַר לַהּ כִּתָּנָא. מְתִיבָא וַאֲמַרַת לֵיהּ לֹא הֶאֱמַנתִּי לַדְּבָרִים עַד אֲשֶׁר בָּאתִי וַתִּראֶינָה עֵינַי וְהִנֵּה לֹא הוּגַּד לִי הַחֵצִי. הוֹסַפתָּ חָכמָה וָטוֹב עַל (צ"ל אֶל) הַשְּׁמוּעָה אֲשֶׁר שָׁמָעְתִּי. אַשׁרֶיךָ וְאַשׁרֵי אֲנָשֶׁיךָ וְאַשׁרֵי עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה. וְאַעֵיל יָתַהּ בְּגוֹ טְרָכוֹנָא בְּבֵית מַלכוּתָא וְכַד חֲזָת מַלְכַּת שְׁבָא רְבוּתֵיהּ וִיקָרֵיהּ (דְּמַלכָּא שְׁלֹמֹה) יְהַבַת שְׁבָחָא לְמַאן דִּי בְּרָא יָתֵיהּ וַאֲמַרַת יְהֵי יְיָ' אֱלָהָך בָּרוּך דְּאִתרְעִי בָּך לְמִתָּב יָתָך עַל כּוּרסֵיהּ דְּמַלכוּתָא לְמַעֲבַד צְדַקתָּא וְדִינָא וִיהַבַת מַלכָּא דַּהבָּא וְכַספָּא טָבָא (סַגִּי לַחדָּא) וִיהַב לַהּ מַלכָּא כָּל מָה דִּצבַת. וּמַלכֵי מַערְבָא וּמַדנְחָא צִפּוּנָא וְדָרוֹמָא כַּד שְׁמַעוּ שָׁמעֵיהּ כֻּלְּהוֹן כַּחדָּא מִזדַּעזְעִין ואתון (צ"ל וְאָתַן) מִן אֲתָרֵיהוֹן בִּיקָר רַב וּבִרבוּ רַבָּא וּבִדהַב וּבִכסַף וּבאַבָנַיָּא טָבִין וּמַרגַּליָן."^[1]

מדרש שוחר טוב (על משלי)

"...ד"א והחכמה מאין תמצא. זו מלכת שבא ששמעה חכמתו דכתיב ומלכת שבא שמעת את שמע שלמה לשם יי' ותבא לנסותו בחידות. א"ר ירמיה בר שלום מהו בחידות. אמרה לו אמת הוא שלמה ששמעתי עליך ועל מלכותך ועל חכמתך. אמר לה הן. אמרה לו אם אני שואלת מאתך אתה משיבני. אמר לה כי יי' יתן חכמה וגו'. אמרה לו מהו שבעה יוצאין ותשעה נכסנין, שנים מוזגין ואחד שותה. אמר לה בודאי שבעת ימי נדה יוצאין ותשעה ירחי הולד נכנסין. שני דדין מוזגין ואחד שותה. ועוד אני שואלת מהו אשה אומרת לבנה אביך אבי, זקנך בעלי, אתה בני ואני אחותך. אמר לה ודאי בנותיו של לוט היו. ועוד דוגמא אחרת עשתה לו הביאה זכרים ונקבות כלם מראה אחד וקומה אחת, כלם כסות אחת. אמרה לו הפרש לי זכרים מן הנקבות. רמז לסריסיו והביאו אגוזין וקליות התחיל מחלק לפניהם. זכרים שלא היו מתביישין היו נוטלין בבגדיהן, ונקבות שהיו מתביישות נוטלות בסודריהן. אמר לה אלו זכרים ואלו נקבות. אמרה לו בני חכם גדול אתה. ועוד דוגמא אחרת עשתה לו. הביאה לו מולין וערלין. אמרה לו הפרש לי מהולין. מיד רמז לכהן גדול ופתח את ארון הברית. מהולין שבהן כרעו בחצי קומתן, ולא עוד אלא שנתמלא פניהם מזיו השכינה וערלים שבהן נפלו על פניהם. מיד אמר לה אלו מולין ואלו ערלין. אמרה לו מהיכן אתה יודע. אמר לה מבלעם דכתיב נופל וגלוי עינים. אלמלא שהיה נופל לא היה רואה ולא כלום."^[2]

אלפא-ביתא דבן סירא (כ"י תימן)

"...א"ל אדוני כל מה שאתה רוצה לשאול אני אפרש לך. אז שאלו כ"ב שאלות. והחזיר לו שאלתו ואלו הן, בתחלה שאלו בעד הארנבת איך גלחת ראשה. א"ל בסיד ובסם. א"ל ומה טיבו. א"ל תגלחת מגלחת השער. א"ל ומה שמו. א"ל נסכסיר והו' סיד וזִרנִיך. והוא נברא בימי אִמָּך בימי שלמה בחכמתו. כשבאה אִמָּך מלכת שבא אל שלמה הביאה לו דורון לראות חכמתו וישרה בעיניו ובקש לשכב עִמָהּ ומצאה כולה שער. והביא סיד וזִרנִיך וְעֵירְבָם במים ונעשה נסכסיר ושחקה ורחצה ונשר שערה ובא עליה. באותה שעה אמרה לו לא האמנתי לדברים עד שבאתי ותראינה עיני" וכו'.^[3]

ספר הזהר (פרשת בלק)

"מלכת שבא כד אתת לגבי שלמה, מאינון מלין דשאילת לשלמה, אמרת, גרמא דחויא דתלת חרשין במה נתפס. מיד לא היה דבר נעלם מן המלך אשר לא הגיד לה, איהי שאילת על דא, והות אצטריכת לאינון חויין. ולא יכילת לנטלא חד מנייהו. מה אתיב לה מלין דהוו בלבה. כך אודע לה, דכתיב ויגד לה שלמה את כל דבריה. אינון חויין, לא יכיל לון כל בני עלמא, בר ממלה דרזא חדא, ומאי איהו. שכבת זרע רותחת. ואי תימא מאן יכיל. אלא, בשעתא דההוא שכבת זרע אפיק ב"נ, כד איהו בתיאובתא, אפיק לה לשמא דההוא חויא, ברעותא דתיאובתא. כד נפיק ברתיחו, נטלי ליה מיד בלבושא חדא, וההוא לבושא זרקין לגבי חויא, מיד כפיף רישיה ותפסן ליה, כמה דתפיס תרנגולא דביתא. ואי בכל מאני קרבין דעלמא, יגחון בחד מנייהו, לא יכלין ליה. ובהאי, לא אצטריך ב"נ בעלמא מאני קרבא, ולא מלה אחרא, ולא אצטריך לאסתמרא מנייהו, דהא כלהו אתכפיין לגביה. כדין אתדבקו אינון מלין בלבבה, ותאיבת להאי".^[4]

1. תרגום שני על מגילת אסתר (דפוס ישכר בער בן ארי’ ליב שנייאר), שקלאב שנת: תקצ"ג. גישה מקוונת: HebrewBooks.org [1] עמ' 13 - 17 בקובץ
2. מדרש שוחר טוב (מהדורת הוצאת "מדרש"), ירושלים שנת: תשכ"ח, פרשה א', ד"ה דרש רבי תנחום
3. כתב-יד תימני
4. ספר הזהר - על חמשה חומשי תורה, עם פירוש הסולם, חלק יג, ירושלים (?) שנת: תשל"ה, פרשת בלק, סי' קפ"ג - קפ"ד