מעשה בראשית והאדמתנות/סוף דבר
ממוצא הדברים הנ"ל הננו יכולים להוציא את המשפטים האלה:
א) עניין הבריאה הוא השתכללות צורות הזמן והמקום על פי כוח נסתר ונעלם, בדעת האדם והכרתו[1] ואל יהיה דבר זה קל בעינינו, כי מבלעדי הכרת האדם אי אפשר לדבר גם על דבר "האין־המוחלט", אחרי שהאין הוא רק צורה ידועה מהכרות האדם. ולא עוד אלא שעל פי עומק החקירה, צורת־האין היא יותר מורכבת מצורת הישות[2] וצורת הישות קודמת בטבע לצורת האין, לא כמו שנראה, לכאורה, בתחילת העיון להיפך[3].
ב) בששת ימי הבריאה, שצורות הזמן והמקום לא היו על אותו האופן שהננו מכירים אותן עתה, אז גם הברואים כולם לא היו מתגלים באותו האופן שהם מתגלים עתה. ולפי שהברואים בצורותיהם העתיות הננו קוראים אותם בשם "גשמים", עלינו על כן, לקרוא את הברואים בצורותיהם שהיו להם בששת ימי הבריאה בשם "רוחנים", כלומר, שאין לנו, עתה, כל מושג מהם, על דרך האמת; והם מתראים, עתה, בעיננו כמו סתרי פליאות נשגבות. וכפי המבטא של סיפור מעשה בראשית שבתורתנו, המצב הזה הוא מצב האדם הראשון בגן עדן; ואך בהיגרשו מגן־אלהים זה ושומרים שתו עליו את הכרובים, סמל צורת המקום (כמו שהננו רואים שהכרובים הם נושאי הכיסא) ולהט החרב המתהפכת, סמל צורת הזמן, אחרי כן, כשנגרש גם מעדן, בחטא קין, בהיקבע בדעתו והכרתו צורת התנועה (נע ונד תהיה בארץ, וישב בארץ נוד קדמת עדן) –רק אז מתחיל הזמן בצורתו הקבועה בהאדם של תולדות האדם...
יחס האדמתנות והדרביניות לסיפור מעשה בראשית שבתורתנו בולט עתה, וברור כשמש בצהרים!
––––
רגילים אנחנו, בעיתים האחרונות, לשמוע על דבר "פשיטת הרגל של החכמות", שלא נתנו לנו מה שחיכינו לקבל מהן. האמת היא, כי לא החכמות פשטו את הרגל כי אם התלמידים שלא שמשו כל צרכם אשר זייפו שטרות בשמן ולוו על חשבונן יותר ממה שנצטוו וממה שעלתה על ליבן, של החכמות עצמן. החכמות יפות הן, אלא שהחכמנים מנוולים אותן.
"זאת חקרונה כן היא שמענוה ואתה דע לך".
יפו. ג. טבת. התרס"ט
- ^ ובזה סרה תלונת אחד החכמים הגדולים באמרו: המבטא של תורת משה "ויהי אור" איננו נכון על פי הַהִיוּתּנוּת (Physiologie). האור נהיה רק אז, כאשר נקודת העין האדֻמה הראשונה של חיות-היציקה הבדילה, בפעם הראשונה, בין האור ובין החוש (עיין ספר דברי ימי המטריליות להח' אלברט לַנְגָה חלק שני II. I. מה שמביא בשם דֵי בוו רׂמָן). אולם באמת כל עניין הבריאה הוא השתכללות צורת הזמן בידיעת האדם והכרתו, כמו שבארנו, ולא רק, שאין סיפור מעשה בראשית שבתורנתו מדבר מאשר קודם החיים בכלל, כפי שנדמה להח' הנ"ל, מפני ש"קודם" כזה הוא בדותא בלבד, כמו שהראנו, אלא אף גם איננה מדברת מאשר "קודם" האדם, מפני הטעם הזה בעצמו, כי "קודם" כזה הנהו רק בדותא ולא יותר.
- ^ עין בֻנט בספרו שיטת הפילוסופיה חלק ראשון II, 4.
- ^ עיין בספרי תורת הממדים לאין ספרות, ב. הנדפס בהכרם התרנ"ז הוצאת גפן).