מסמך האסירים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מסמך האסירים הוא השם שנודע בו בתקשורת הישראלית - "המסמך הלאומי" או "מסמך ההסכמה הלאומית" שנחתם ב־10 במאי 2006 בכלא הדרים.

נוסח המסמך המלא[עריכה]

בשם אללה הרחמן והרחום.

"צייתו לצו אללה ולעולם אל תתפזרו" (מתוך הקוראן)

"בהתבסס על האחריות הלאומית וההיסטורית, בשל הסכנות שמולן ניצב עמנו וכדי לחזק ולגבש את החזית הפלסטינית הפנימית, להגנת האחדות הלאומית במולדת ובגולה ובמטרה להתמודד מול התוכנית הישראלית, שמטרתה לאכוף פתרון ישראלי המסכל את חלום עמנו וזכותו להקים מדינה פלסטינית עצמאית וריבונית. תוכנית זו, שממשלת ישראל מתכוננת ליישם בשלב הבא עם השלמת גדר ההפרדה, ייהוד ירושלים, הרחבת ההתנחלויות, השתלטות על עמק הירדן, סיפוח שטחים נרחבים מהגדה המערבית וחסימת מעברם של אנשינו הרוצים לממש את זכות השיבה.

כדי לשמר את הישגי עמנו, שהושגו במאבק ארוך ובנאמנות לקדושים המעונים של עמנו, סבל האסירים וכאבי הפצועים, על בסיס העובדה שאנו נמצאים עדיין בשלב השחרור שבו הלאומנות והדמוקרטיה הם המרכיבים העיקריים - נדרשת אסטרטגיית מאבק פוליטי שתתאים למרכיבים אלה, וכדי להפוך את השיח הלאומי הפלסטיני להצלחה, על בסיס הצהרת קהיר והצורך הדחוף באחדות וסולידריות, אנו מציגים מסמך זה (מסמך הפיוס הלאומי) לעמנו הנאמן, לנשיא מחמוד עבאס אבו מאזן, להנהגת אש"ף, לראש הממשלה איסמעיל הנייה, לחברי הממשלה, ליו"ר הפרלמנט, לחברי הפרלמנט, ליו"ר ולחברים של המועצה הלאומית הפלסטינית (הפרלמנט של אש"ף), לכל הכוחות והפלגים הפלסטיניים, לכל הארגונים הלא-ממשלתיים ולמוסדות העממיים ולהנהגת דעת הציבור הפלסטיני במולדת ובגולה.

אנו מקווים שמסמך זה יתקבל כמסמך כולל, שיזכה לתמיכה ולאישור מכל אחד ושיוכל לתרום להשגת מסמך פיוס פלסטיני לאומי.

  1. העם הפלסטיני במולדת ובגולה רוצה בשחרור אדמותיו והשגת זכותו לחירות, לשיבה, לעצמאות ולהגדרה עצמית, כולל הזכות לכונן מדינה עצמאית שירושלים הקדושה היא בירתה, על כל השטחים שנכבשו ב-1967. להבטיח את זכות השיבה לפליטים, לשחרר את האסירים והעצורים, בהתבסס על זכותו ההיסטורית של עמנו על ארץ אבותינו ואבות אבותינו ועל אמנת האו"ם, החוק הבינלאומי והלגיטימיות הבינלאומית.
  2. לפעול במהירות כדי להשיג את כל מה שהוסכם במארס 2005 בקהיר בהקשר להתפתחות אש"ף ולפעילותו, הצטרפות החמאס והג'יהאד האיסלאמי לאש"ף - הנציג הלגיטימי היחיד של העם הפלסטיני בכל מקום, באופן שיהלום את השינויים בזירה הפלסטינית על פי העקרונות הדמוקרטיים, כדי לאשש את העובדה שאש"ף הוא המייצג הלגיטימי היחיד של הפלסטינים בדרך שתחזק את יכולתו למלא את התחייבויותיו בהנהגת עמנו במולדת ובגולה, בגיוס אנשים ובהגנה על זכויותיהם הלאומיות, הפוליטיות וההומניטריות בתחומים ובחוגים השונים, בזירות הבינלאומיות והמקומיות. בהתבסס על העובדה שהאינטרס הלאומי דורש כינונה של אספה פלסטינית לאומית חדשה לפני תום 2006, בצורה שתבטיח ייצוג לכל הכוחות, הפלגים והמפלגות הפלסטיניים והאיסלאמיים בכל מקום שבו הם נמצאים על בסיס ייצוג ונוכחות יחסיים, יעילות המאבק הפוליטי, החברתי והעממי, ותותיר את אש"ף כחזית וכמסגרת לקואליציה לאומית רחבה וסמכות פוליטית עליונה.
  3. זכות העם הפלסטיני להתנגד ולדבוק בדרך ההתנגדות באופנים שונים תוך מיקוד המרי בשטחים הכבושים מאז 1967, לצד כל פעולה פוליטית, מו"מ, פעולה דיפלומטית והמשך ההתנגדות העממית לכיבוש על צורותיו השונות תוך הבטחה להשתתפות מסיווית של כל המגזרים.
  4. לגבש תוכנית פלסטינית לפעולה פוליטית כוללת ולאחד את הרטוריקה הפוליטית הפלסטינית על בסיס תוכנית הקונסנזוס הפלסטינית, הלגיטימיות הערבית וההחלטות הלגיטימיות הבינלאומיות שהעניקו, שעשו צדק עם העם הפלסטיני המיוצג על ידי אש"ף ועל ידי הרשות הלאומית הפלסטינית, נשיאות וממשלה, הפלגים הלאומיים והאיסלאמיים, הארגונים האזרחיים והציבור, במטרה לגייס תמיכה פוליטית, פיננסית, כלכלית והומניטרית ערבית, איסלאמית, ובינלאומית, סולידריות לעמנו ולאספה הלאומית ותמיכה בזכותנו להגדרה עצמית, לשיבה, לעצמאות ולעימות עם התוכנית הישראלית של כפיית הפתרון הישראלי על עמנו ולהתמודדות מול המצור המוטל על העם הפלסטיני.
  5. להגן ולחזק את האספה הלאומית הפלסטינית, גרעין המדינה העתידית. האספה שהוקמה תוך מאבק והקרבה, דם וכאב של העם הפלסטיני, ולהדגיש כי האינטרסים הלאומיים החשובים דורשים מתן כבוד לחוקה הזמנית ולחוקים הקיימים, לרשויות, לנשיא שנבחר בבחירות חופשיות, הוגנות ודמוקרטיות, לכבד את הממשלה והמוסדות שקיבלו את אמון המועצה המחוקקת (PLC). החשיבות והצורך בשיתוף פעולה יצירתי בין הנשיאות לממשלה, עבודה משותפת, פגישות קבועות לפתרון כל חילוקי דעות העשויים לעלות בשיח אחים למען האינטרסים החשובים, והצורך ביישום רפורמה כוללת במוסדות האספה הלאומית, בעיקר במערכת המשפט, תוך מתן כבוד לרשות השופטת בכל הרמות, ליישם את החלטותיה ולחזק את שלטון החוק.
  6. לכונן ממשלת אחדות לאומית על בסיס שיבטיח השתתפות כל הגושים בפרלמנט, במיוחד פתח וחמאס, והכוחות הפוליטיים המעוניינים להשתתף על בסיס מסמך זה והתוכנית המשותפת לשדרג את המצב הפלסטיני ברמה המקומית, הערבית, האזורית והבינלאומית ולהתמודד באתגרים בעזרת ממשלה לאומית חזקה, שלה תמיכה פלסטינית עממית מכל הקצוות, ולתת את השירות הטוב ביותר למגזרים שנשאו בנטל הנאמנות, ההתנגדות והאינתיפאדה, ושהיו קורבנות התוקפנות הפושעת של ישראל, במיוחד משפחות הקדושים, האסירים והפצועים, בעלי הבתים שהרסו הכובשים, בנוסף לטיפול במובטלים ולמסיימי לימודיהם.
  7. ניהול המשא ומתן נמצא בסמכות אש"ף ויו"ר האספה הלאומית, תוך היצמדות למטרות הלאומיות הפלסטיניות במטרה להשיגן ובתנאי שכל הסכם סופי יוצג בפני האספה החדשה לאשרור או להבאתו למשאל עם, כשיתאפשר.
  8. חובת שחרור האסירים והעצורים היא קדושה ועל כל הכוחות והפלגים הפלסטינים, האיסלאמיים, אש"ף, האספה הלאומית, הנשיאות, הממשלה, המועצה המחוקקת וכוחות ההתנגדות.
  9. הצורך להגביר את המאמצים לתמיכה ולטיפול בפליטים, להגנת זכויותיהם ולכינון מועצה עממית שתייצג אותם. ועדות שימלאו את תפקידיהן, ידגישו את זכות השיבה ויפנו לקהילה הבינלאומית כדי שתיושם החלטה 194, שלפיה נקבעו זכות השיבה והפיצויים לפליטים.
  10. לפעול למען הקמת כוח התנגדות מאוחד תחת השם "חזית ההתנגדות הפלסטינית", שיעמוד בראש המרי נגד הכיבוש, וכן לאחד ולתאם פעולות והתנגדות וליצור סמכות פוליטית מאוחדת לחזית.
  11. לדבוק במגמה הדמוקרטית ולקיים בחירות חופשיות, הוגנות ודמוקרטיות על פי החוק, למשרת הנשיא, למועצה המחוקקת, למועצות המקומיות והעירוניות, לכבד את עקרון המעבר השקט והחלק של הרשויות ולהבטיח לכבד את הדמוקרטיה הפלסטינית, את הבחירה הדמוקרטית ואת תוצאותיה. לכבד את שלטון החוק והעם, את חירויות היסוד וחופש העיתונות, את השוויון בין האזרחים בזכויות וחובות ללא אפליה, להגן על הישגי הנשים, לפתחם ולחזקם.
  12. לפסול ולגנות את המצור והדיכוי שהטילו ישראל וארצות הברית על העם הפלסטיני, ולקרוא לערבים, ברמה העממית והרשמית להביע תמיכה בפלסטינים. על אש"ף ועל האספה הלאומית לפנות לממשלות הערביות כדי שיישמו את החלטות מפגשי הפסגה הערביים בנושאי פוליטיקה, כספים, כלכלה ותקשורת - מפגשים בהם הובעה תמיכה בנאמנות העם הפלסטיני למטרותיו הלאומיות, ולהדגיש שהאספה הלאומית מחויבת לקונסנזוס הערבי ולפעולה ערבית משותפת.
  13. לקרוא לאחדות ולסולידריות בעם הפלסטיני ולאחד את שורות התמיכה באש"ף, לחזק את הנאמנות להתנגדות נוכח התוקפנות והמצור, ולפסול כל התערבות בענייני הפנים הפלסטיניים.
  14. לגנות כל פילוג שיוכל להוביל לסכסוכים פנימיים ולהוקיע את השימוש בנשק, מבלי להתייחס לנסיבות, לפתרון סכסוכים פנימיים. לאסור על השימוש בנשק בקרב הפלסטינים, להדגיש את קדושת הדם הפלסטיני, להבין שדו-שיח הוא הדרך היחידה לפתרון סכסוכים, לכבד את חופש הביטוי בתקשורת, כולל האופוזיציה לממשלה והחלטותיה על בסיס החוק והזכות למחאה שקטה, לארגן תהלוכות והפגנות בתנאי שיתנהלו בשלווה, ללא נשק ומבלי לתקוף רכוש פרטי או ציבורי.
  15. האינטרס הלאומי דורש מציאת האמצעים הטובים ביותר להמשך השתתפות העם הפלסטיני וכוחותיו הפוליטיים ברצועת עזה במצב החדש, במאבק על החירות, השיבה והעצמאות, לשחרר את הגדה המערבית וירושלים בצורה שתהפוך את רצועת עזה לכוח תמיכה ממשי בנאמנותם של התושבים בגדה המערבית ובירושלים, וכפי שדורש האינטרס הלאומי, להעריך מחדש את שיטות המאבק ולחפש אחר הדרכים הטובות ביותר להתנגד לכיבוש.
  16. הצורך לבצע רפורמות ולפתח את מוסדות הביטחון הפלסטיניים על כל ענפיהם כדי שיוכלו למלא את המוטל עליהם בהגנת המולדת והאזרחים, במתן תגובה לתוקפנות ולכיבוש, בשמירת הביטחון והסדר הציבורי, ביישום החוקים ובהבאה לקץ התוהו ובהו, במניעת חימוש אזרחים, בהחרמת נשק הפוגע בהתנגדות, מעוות את תדמיתה, מאיים על אחדות החברה הפלסטינית ועל הצורך לארגן ולתאם את היחסים בין כוחות ההתנגדות ולשמור על נשקם.
  17. לקרוא למועצה המחוקקת כדי שתמשיך להחיל חוקים המארגנים את עבודת המוסדות הביטחוניים על ענפיהם השונים, ותדון בחוק שיאסור פעילות פוליטית או פרטיזנית בקרב אנשי שירותי הביטחון, האמורים לציית לסמכות הפוליטית הנבחרת כפי שנקבע בחוק.
  18. לפעול להרחבת נוכחות ועדות הסולידריות הבינלאומית, אוהבי השלום התומכים בבני עמנו במאבקם הצודק נגד הכיבוש, ההתנחלויות, "חומת האפליה" הפוליטית והמקומית. לפעול למען יישום החלטת בית המשפט הבינלאומי בהאג בעניין הריסת הגדר וההתנחלויות.