מסכת עבדים א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מסכת עבדים · א · >>

פרק ראשון[עריכה]

הלכה א[עריכה]

עבד עברי והנרצע נוהגים ביובל, שדה אחוזה וחרמים נוהגים ביובל. אמר רבי ישמעאל לכך נאמר כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו, מה אחוזה ביובל אף חרמים ביובל. שוה היובל לראש השנה לתקיעה ולברכה, אלא שהשופר של יובל דוחה את השבת. מאימתי פסקו היובלות, משעלה פול מלך אשור והגלה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה.

הלכה ב[עריכה]

עבד עברי נקנה בכסף ובשטר וקונה את עצמו בשנים וביובל, יתירה עליו אמה העבריה שהיא קונה את עצמה בסימנין. הנרצע נקנה ברציעה, וקונה את עצמו ביובל ובמיתת האדון.

הלכה ג[עריכה]

הכותב שטר גירושין לשפחתו, רבי חנינא בן גמליאל אומר אינה בת חורין, וחכמים אומרים הרי היא בת חורין. ואם אמר לה רצוני שתהיי בת חורין, אמרו חכמים שאינה בת חורין.

הלכה ד[עריכה]

מי שמת ואמר פלוני עבדי בן חורין, הרי זה בן חורין. כתב לו שטר של שחרור הרי זה בן חורין, ייחוש לעצמו.

הלכה ה[עריכה]

מוכר אדם את בתו מאישות לאישות, משפחות לשפחות, אבל לא משפחות לאישות, ואין צריך לומר מאישות לשפחות.

הלכה ו[עריכה]

המוכר את בתו על מנת שלא יעדנה האדון, מכרו קיים, ותנאו בטל, מפני שכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל.

הלכה ז[עריכה]

האב ממהר ליעד והבן ממהר ליעד, האב קודם. הבן ליעד והאב לפדות, הבן קודם, מפני שמצות יעידה קודמת למצות פדיה, שנאמר אשר לא יעדה והפדה. אין מיעדין שתים כאחת.

הלכה ח[עריכה]

האח אינו מיעד, שהיה בדין מה אם הבן שאינו קם תחת אביו ליבם הרי הוא מיעד, זה שהוא קם תחת אביו ליבם אינו דין שייעד, תלמוד לומר ואם לבנו ייעדנה, פרט לאח.

הלכה ט[עריכה]

יעדה בסוף השנים, אם יש לו רשות עליה מיועדת, כדברי רבי שמעון בן אלעזר, ואם לאו אינה מיועדת, וחכמים אומרים כל זמן שהיא ברשותו מיועדת, שעל מנת כן נתן את הכסף בתחילה.

הלכה י[עריכה]

המוכר את בתו והלך וקדשה לאחר, שחק באדון, כדברי רבי יוסי בר' יהודה, וחכמים אומרים לא עשה כלום.