מסכת כותים א

מסכת כותים · א · >>

פרק ראשון

הלכה א

דרכי כותיים פעמים כגוים, פעמים כישראל, ורובן כישראל.

הלכה ב

אין מביאין מהם לא קיני זבין, ולא קיני זבות, ולא קיני יולדות, ולא חטאות, ולא אשמות. אבל נדרים ונדבות מקבלין מידן.

הלכה ג

אין מקנין אותם במחובר לקרקע, ואין מוכרין להן רחלין לגוז, ולא תבואה לקצור, ולא עצים מחוברין לקרקע, אבל מוכרין להן עצים על מנת לקוץ, רבי מאיר אומר, אלא מה שיקצצו. מוכרין לטבח כותי בהמה על מנת לשחוט, רבי מאיר אומר, אלא מה שישחוט.

הלכה ד

אין מוכרין להם בהמה גסה, אף על פי ששבורה, ולא סייחין ולא עגלים, אבל מוכרין להם שבורה שאינה יכולה להתרפאות.

הלכה ה

אין מוכרין להם כלי זיין ולא כל דבר שיש בו נזקא לרבים.

הלכה ו

אין משיאין אותם ולא נושאין מהם נשים, אבל מלוין אותם ולוין מהם בריבית.

הלכה ז

נותנין להם לקט שכחה ופאה, ויש להם לקט שכחה ופאה, והם נאמנין על הלקט והשכחה והפאה בשעתן, ועל מעשר עני בשעתו. ופירותיהן טבל כפירות הגוים, ואוסרין את העירוב כגוים.

הלכה ח

בת ישראל אינה מילדת את הכותית ולא מניקה את בנה, אבל כותית מילדת את בת ישראל ומניקה את בנה ברשותה.

הלכה ט

ישראל מוהל את הכותי והכותי מוהל את ישראל, רבי יהודה אומר כותי לא ימול את ישראל, שאין מוהלו אלא לשם הר גריזים.

הלכה י

מעמידין בהמה בפונדק כותיים, ושוכרין כותי שילך אחר בהמתו של ישראל, ומוסר ישראל בהמתו לרועה כותי, ומוסר ישראל את בנו לכותי שילמדנו אומנות, ומתייחד ומסתפר עמהם בכל מקום, מה שאין כן בגוים.

הלכה יא

חולץ ליבמתו, ונותן גט לאשתו, ונאמן הכותי להביא גט ממדינת הים לישראל.

הלכה יב

אלו דברים שאין מוכרין להם, לא נבילות ולא טריפות, לא שקצים ולא רמשים, לא סנדל של נבילה ולא שמן שטנפו ושנפל לתוכו עכבר, לא כוסכוס ולא שליל, אף על פי שישראל אוכלין אותם. אין מוכרין להם מפני ממכר טעות, וכשם שאין מוכרין להם, כך אין לוקחין מהם, שנאמר כי עם קדוש אתה לה' אלהיך, כשאתה קדוש, לא תעשה עם אחר קדוש למעלה ממך.

הלכה יג

נאמן הכותי לומר אם קבר אם לא קבר, ובבהמה אם ביכרה אם לא ביכרה. נאמן הכותי על נטע רבעי ועל הערלה ועל הציונות, אבל לא על הסככות, ולא על הפרעות, ולא על ארץ העמים, ולא על בית הפרס, מפני שנחשדו בהם. זה הכלל דבר שנחשדו בו אין נאמנין עליו.