מסכת גרים ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

הלכה א[עריכה]

איזהו גר תושב?
כל שקיבל עליו שלא לעבוד עבודה זרה - דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר: כל שקיבל עליו שלא להיות אוכל נבילות.

הלכה ב[עריכה]

רוקו ומושבו ומשכבו ומי רגליו - טמאין.
עיסתו, ושמנו ויינו טהורים.
ועובר על 'בל תונה', ו'בל תעשוק' ו'בל תלין פעולת שכיר'.

הלכה ג[עריכה]

אין משיאין לו, ולא נושאין ממנו נשים,
ולא מלוין אותו, ולא לוין ממנו ברבית.

הלכה ד[עריכה]

לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו - אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אֲדֹנָיו. עִמְּךָ יֵשֵׁב, בְּקִרְבְּךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר - בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בַּטּוֹב לוֹ, - לֹא תּוֹנֶנּוּ!

אין מושיבין אותו בספר, ולא בנוה רע,
אלא בנוה יפה, באמצע ארץ ישראל,
במקום שאמנותו יוצאת, שנאמר:
כי תצא עִמְּךָ יֵשֵׁב - בְּקִרְבְּךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר, בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ... וגו'

הלכה ה[עריכה]

כל ערוה שישראל מְצֻוִין עליה 'מיתת בית דין' -
אין הגרים מְצֻוִין עליה.

הלכה ו[עריכה]

הא, כיצד?
היה נשוא אחות אמו ואת אחותה מאם,
רבי מאיר אומר: יוציא,
וחכמים אומרים: יְקַיֵּם אחת מהן.

הלכה ז[עריכה]

ישראל שבא על בת נכרי - יִדוֹן כדיני נכרי,
ונכרי שבא על בת ישראל - יִדוֹן כדיני ישראל.

הלכה ח[עריכה]

גר שמת והניח בן ובת שהתגיירו עמו,
נכסיו ועבדיו בני חורין.
אם היו העבדים פקחין - נקנים במשיכה,
מפני שאמרו: נכסים שאין להם אחריות נקנים בחזקה.

הלכה ט[עריכה]

רבי אליעזר אומר: לא זו בלבד!
אלא: אפילו היה מטייל בתוך שדהו, ובא אחד ואמר 'שדה שלי' - שדה שלו.
וחכמים אומרים: לא קנה עד שיחזיק.

הלכה י[עריכה]

זה בא מן הדרום, וזה בא מן הצפון:
זה זכה במקום הלוכו, וזה זכה במקום הלוכו - דברי רבי אליעזר.
וחכמים אומרי: זה וזה לא קנה - עד שיחזיק.

הלכה יא[עריכה]

היו עליו כְּתוּבַת אשה ובעלי חוב,
ואמרה האשה: 'אלו - שלי,ואלו - כְּתוּבָתי': זכתה.
- 'אלו - כתובתי, ואלו - שלי': אין לה אלא כתובתה.

הלכה יב[עריכה]

וכן בעל חוב שאמר: 'אלו - שלי, ואלו - חובי': זכה.
- 'אלו - חובי, ואלו - שלי': אין לו אלא חובו.

הלכה יג[עריכה]

היו לו שני עבדים - רועי בקר,
ובא אחד ואמר: 'עבדים הללו והצאן - שלי הם': הרי אלו שלו.
ואם העבדים פקחין, אומרים: 'אנו בני חורין, והצאן שלפנינו - שלנו.'