מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
מסכת גרים פרק א'[עריכה]
- הרוצה להתגיר אין מקבלין אותו מיד
- אומרים לו:
- מה לך להתגיר?
- הלא אתה רואה את האומה הזאת
- נמוכה וכפופה ושפילה מכל האומות
- וחולאין ויסורים באים עליהן
- וקוברים בנים ובני בנים
- ונהרגין על המילה ועל הטבילה ועל שאר כל הַמִּצְּוֹת
- ואינם נוהגים בפרהסיא כשאר כל האומות
- אם אמר איני כדאי - פוטרין אותו והולך.
- קבל עליו -
- הורידהו לבית הטבילה
- וכיסהו במים עד מקום הערוה
- ואומרים לו מקצת דקדוקי מִּצְּוֹת
- על מנת שהוא נותן בשכחה ובלקט ובפיאה ובמעשר.
- כשם שאומרים לאיש כך אומרים לאשה,
- על מנת שתהא זהירה בנדה ובהדלקת הנר.
- טבל ועלה אומרים לו דברים טובים ונכונים:
- במי נדבקתָּ? אשריך! במי שאמר והיה העולם.
- שלא נברא העולם - אלא בשביל ישראל,
- ולא נקראו בנים למקום - אלא ישראל,
- ואין חביבין לפני המקום - אלא ישראל,
- כל אותם דברים שדברנו לך -
- לא אמרנו לך אלא להרבות שכרך.
- גר שמל ולא טבל, טבל ולא מל - הכל הולך אחר המילה: דברי רבי אלעזר.
- רבי עקיבא אומר: אין טבילה מעקבת.
- כל המתגיר משום אשה, משום אהבה, משום יראה: אין זה גר.
- וכן היו רבי יהודה ורבי נחמיה אומרים:
- כל אותם שנתגיר בימי מרדכי ואסתר - אינם גרים.
- שנאמר: ורבים מעמי הארץ מתיהדים, כי נפל פחד היהודים עליהם.
- - וכל שאינו מתגיר לשם שמים - אינו גר.
- האיש מטביל לאיש,
- והאשה מטבלת לאשה, אבל לא את האיש.
- גר שנתגיר - והיו לו יינות:
- ואמר: 'ברי לי שלא נתנסך מהם' -
- מותר לו ואסורים לאחרים.
- רבי עקיבא אומר:
- מה?! אם לאחרים אסורים, אוסר לעצמו!!
- אם אמר - אף גבי כל חבר: 'נעשו בטהרה' -
- הרי זה נאמן.
- ישראל שהלוה לנכרי ונכרי שהלוה לישראל
- ואחר כך נתגיר -
- גובה את הקרן, ואינו גובה את הריבית.
- רבי יהודה אומר: אם מתחילה - זקפן עליו במלוה,
- גובה את הכל.
- הא - כיצד?
- נולד לבן אדם בן בכור:
- עד שלא נתגיר - פטור, משנתגיר - חיב.
- ואם ספק - פטור.
