מסכת גרים א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

מסכת גרים פרק א'[עריכה]

הלכה א[עריכה]

הרוצה להתגיר אין מקבלין אותו מיד
אומרים לו:
מה לך להתגיר?
הלא אתה רואה את האומה הזאת
נמוכה וכפופה ושפילה מכל האומות
וחולאין ויסורים באים עליהן
וקוברים בנים ובני בנים
ונהרגין על המילה ועל הטבילה ועל שאר כל הַמִּצְּוֹת
ואינם נוהגים בפרהסיא כשאר כל האומות

הלכה ב[עריכה]

אם אמר איני כדאי - פוטרין אותו והולך.

הלכה ג[עריכה]

קבל עליו -
הורידהו לבית הטבילה
וכיסהו במים עד מקום הערוה
ואומרים לו מקצת דקדוקי מִּצְּוֹת
על מנת שהוא נותן בשכחה ובלקט ובפיאה ובמעשר.

הלכה ד[עריכה]

כשם שאומרים לאיש כך אומרים לאשה,
על מנת שתהא זהירה בנדה ובהדלקת הנר.

הלכה ה[עריכה]

טבל ועלה אומרים לו דברים טובים ונכונים:
במי נדבקתָּ? אשריך! במי שאמר והיה העולם.
שלא נברא העולם - אלא בשביל ישראל,
ולא נקראו בנים למקום - אלא ישראל,
ואין חביבין לפני המקום - אלא ישראל,
כל אותם דברים שדברנו לך -
לא אמרנו לך אלא להרבות שכרך.

הלכה ו[עריכה]

גר שמל ולא טבל, טבל ולא מל - הכל הולך אחר המילה: דברי רבי אלעזר.
רבי עקיבא אומר: אין טבילה מעקבת.

הלכה ז[עריכה]

כל המתגיר משום אשה, משום אהבה, משום יראה: אין זה גר.
וכן היו רבי יהודה ורבי נחמיה אומרים:
כל אותם שנתגיר בימי מרדכי ואסתר - אינם גרים.
שנאמר: ורבים מעמי הארץ מתיהדים, כי נפל פחד היהודים עליהם.
- וכל שאינו מתגיר לשם שמים - אינו גר.

הלכה ח[עריכה]

האיש מטביל לאיש,
והאשה מטבלת לאשה, אבל לא את האיש.

הלכה ט[עריכה]

גר שנתגיר - והיו לו יינות:
ואמר: 'ברי לי שלא נתנסך מהם' -
מותר לו ואסורים לאחרים.
רבי עקיבא אומר:
מה?! אם לאחרים אסורים, אוסר לעצמו!!
אם אמר - אף גבי כל חבר: 'נעשו בטהרה' -
הרי זה נאמן.

הלכה י[עריכה]

ישראל שהלוה לנכרי ונכרי שהלוה לישראל
ואחר כך נתגיר -
גובה את הקרן, ואינו גובה את הריבית.
רבי יהודה אומר: אם מתחילה - זקפן עליו במלוה,
גובה את הכל.

הלכה יא[עריכה]

הא - כיצד?
נולד לבן אדם בן בכור:
עד שלא נתגיר - פטור, משנתגיר - חיב.
ואם ספק - פטור.