מנחת חינוך/כא

מנחת חינוך על ספר החינוך כא

<< · מנחת חינוך · כא · >>

א

לספר וכו' וכו'. מצוה זו עיין ר"מ פ"ז מהחו"מ ומביא מפסוק זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים וכו' ומנין שבליל ט"ו שנאמר והגדת לבנך בעבור זה וכו' ובאמת שני הפסוקים משלימים דין המצוה דאי מפסוק זכור ה"א כמו דכל יום מזכירין י"מ בפ"ע ואינו מודיע לבנו ה"נ בליל ט"ו ואי מפסוק והגדת ה"א דוקא אם יש לו בן או אחר עמו לספר אבל אם הוא ביחידי אינו מצוה ע"כ הביא הפסוק דזכור דגם בפ"ע מצוה להזכיר והרהמ"ח כלל כל הדינים בפסוק זה והגדת לחוד ואין נ"מ כ"כ לא ראיתי להאריך בזה. והנה לכאורה צ"ע על הר"מ דמונה המצוה לספר בליל ט"ו מאי מעליותא דליל זה מכל הלילות הא מצוה להזכיר יציאת מצרים בכל יום ובכל לילה ע' ברכות י"ב מזכירין יציאת מצרים בלילות אף דלכאורה חכמים פליגי מכל מקום רה"פ והר"מ מכללם פ"א מהק"ש ה"ג פסקו כב"ז דמצוה להזכיר יציאת מצרים ביום ובלילה שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ע"ש וי"מ ביום ובלילה הוא מדאוריית' ע' ברכות כ"א ס' אמר אמת ויציב חוזר וקורא די"מ דאוריית' אף למאן דסובר קריאת שמע דרבנן אם כן מאי נתוסף בליל ט"ו ועיין פרי חדש הק"ש האריך בענינים אלו וגם א"ל דתמיד די בהרהור דכתיב תזכור עיין במגלה וכאן דכתיב והגדת צריך הגדה בפה ז"א עשו"ת שאג"א ה' יציאת מצרים האריך לברר שאיי"ח בהרהור ולומר דבכל יום די בהזכרת יציאת מצרים לחוד בלא סיפור וכאן צריך סיפור הנסים ונפלאות שעשה עמנו השי"ת כנראה מהר"מ והרהמ"ח כאן ומס' פסחים ע"ש דאפשר דגם בליל פסח יוצא בהזכרה לחוד ועיין פרי חדש סי' תע"ג דבהזכרת יציאת מצרים בקידוש יצא וער"נ שכ' דכל שלא אמר ג' דברים אלו בפסח לא יי"ח היינו מן המובחר כראוי וראי' מסוכה אבל יצא י"ח מן התורה ולפמ"ש אפ"ל דתמיד המצוה להזכיר בפ"ע ולא להגיד לבנו וכאן המצוה לספר לבנו אבל אם אין עמו אחר המצוה להזכיר בעצמו שוה לשאר הלילות אך כיון דעיקר מצוה המחודשת לספר לאחר אם כן למה הביא הר"מ פסוק זה דזכור תפ"ל דחייב כמו בכל הלילות מפסוק למען תזכור כמו שדרשו בש"ס מפסוק זה ומביאו הוא בעצמו בה' קריאת שמע כמ"ש ע"ש ואפ"ל דזכירות יציאת מצרים בלילות כיון דלא דרשינן אלא מריבויא דכל אם כן ל"ה אלא מדרשא חל שבועה עליו אם נשבע שלא יזכור או שיזכור אבל בליל ט"ו הוא עשה מפורשת במנין תרי"ג אם כן אין חל שבועה אלא בכולל ובשאר לילות כיון דהוי מריבויא דכל הוי כמו ח"ש וחל שבועה עיין ר"מ פ"ה מה' שבועו' ותוס' סוגיא דכולל והובא כ"פ בח"ז אך באמת לפ"ז זכירת יציאת מצרים ביום הוי עשה. ול"מ לר"מ והרהמ"ח ומוני המצות שימנו למ"ע זכירת יציאת מצרים בשום פעם ע' הק"ש כלל יציאת מצרים במצות עשה דק"ש רק ליל ט"ו מנאו למצוה בפ"ע וצ"ע למה כיון דילפינן מקרא למה לא נמנה למצוה ככל המצות ומצאתי בפרי מגדים בפתיחה הכוללת הק"ש כ' ככל מ"ש וגם בצל"ח ברכות הקש' זה למה לא מנו מוני המצות זכירת יציאת מצרים בכל יום למ"ע בפ"ע וכ' דנפק' מפסוק למען תזכור ולא נא' בלשון ציוי זכור אלא קאי אדלעיל לאכול פסח ומצה שעי"ז תזכור אף דממילא שמעינן דמצוה לזכור מכל מקום אין נמנה למצוה בפ"ע ע"ש. ולכאור' ק' למה לא נפקי להו לרבותינו מפסוק זה בפרשה דכתיב זכור את היום והוא בדרך ציוי וצ"ל דקים להו דפסוק זה מיירי מליל ט"ו כמבואר כאן בר"מ ומכילתא ואין המכילת' ת"י. וראיתי לרש"י חומש על פסוק זכור את היום הזה וז"ל למד שמזכירין יציאת מצרים בכל יום וזה צ"ע דחז"ל למדו מקרא דלמען המאוחר בתורה ולא מפסוק זה ובודאי הי' קבלה בידם ולמה מביא רש"י דרשה זו על כל יום כיון דבמכילת' מבואר דקרא זה לא קאי אלא על ליל ט"ו וצ"ע. שוב בא לידי מזרחי על רש"י כתב שרש"י למד זה ממלת זכור שהוא לשון הווה תהי' זוכר זה תמיד כי זכור על משקל וכו' ובעיני יפלא כיון דבש"ס דילן לא יליף על הזכרה בכל יום רק מלמען תזכור וגם הר"מ שהביא המכילת' מבואר דזכור קאי רק על ליל ט"ו וגם מפסוק זה ממילא שמעינן דבלילה ג"כ מזכירין וראב"ע אמר לא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרש' ב"ז מכל ימי לרבות הלילות ע"כ כולהו ס"ל דמפסוק הזה לא נלמד רק לליל פסח אבל לא על כל ימות השנה לא כרש"י ז"ל וצ"ע מאוד. על כל פנים במצוה דאנן בי' דבליל ט"ו הוא מ"ע מן התורה לכ"א מישראל להזכיר וגם להגיד לבניו או לאחר אם יש עמו וגם אפשר לסדר קצת באריכות נסים ונפלאות ועפמ"ג ה"פ. והנה להר"מ דפוסק דאכילת מצה כל הלילה ודאי מצוה זו כל הלילה דקרינן בזמן שיש מצה ומרור מונחים היינו בזמן שמצווים על מצה ומרור דז"פ דמצה ומרור אינו מעכב הסיפור ולא מצינו זה דמצוה זו יהי' תלוי במצה ומרור אך דהתורה קבעה זמן ליל ט"ו דמצווים על מצה אם כן כל הליל' מחויב במצוה זו אבל לשיטת הפוסקים שפסקו כראב"י וכרבא דאכל מצה אחר חצות לא יי"ח אם כן מצוה (זו) ג"כ עד חצות דהוי בזמן שיש מצה אבל לאחר חצות הוי כמו כל השנה וכל הפסח דאין עליו חיוב מ"ע זו. ועיין בראשונים החמירו לומר הלל קודם חצות ואפילו להתוס' מגלה כ"א שכתבו דאין להחמיר בהלל כיון דהוא דרבנן היינו בסיפור יציאת מצרים רק ההלל בודאי הוא דרבנן אבל ז"פ לראב"י אחר חצות כיון דאין נוהג מצות מצה ה"נ א"ח במצוה זו רק אם לא הזכיר כלל חיוב עליו להזכיר כמו בשאר לילות אבל לא מחמת מ"ע זו וז"פ. וגם אם איחר ל"ק המצוה לראב"י וז"פ. ולפמ"ש דתמיד חל שבועה על יציאת מצרים בלילה כיון דלא מפורש רק ממדרש עיין ר"מ ויו"ד סי' רל"ו רל"ט ועל לילה זו לא חל השבועה אם נשבע שלא יספר ביצ"מ בלילה זו כמו נשבע שלא יאכל מצה. ולכאור' אפשר אם נשבע סתם שלא יזכור יציאת מצרים בלילה זו כיון דחל על החיוב שיש בזו הלילה כמו בכל הלילות אם כן חל גם כן על החיוב הפרטי מכח כולל אך דלא משכח רווחא כלל לחול כיון דאם יזכור קצת יוצא (וא"כ) [ואם] לא יזכור כלל ל"ש כולל עיו"ד ושבועות גבי תנא עיפא אך לראב"י חל בכולל לאחר חצות דחייל עליו דאז אינו מצוה רק ככל הלילות אך אם נשבע רק עד חצות לא חל ואם כלל עוד לילה אחת או כלל גם אחר חצות לכאורה חל דהוי כולל ואין כאן מקומו להאריך ולעורר באתי ע' אהע"ז גבי נשבע שלא לחלוץ ושלא לייבם ויו"ד ור"מ. והנה ז"ב כמו בכל מצות התלוים בדיבור א' מוציא חבירו כמו ברכת המזון וכדומה חוץ קריאת שמע מטעם הירוש' ע' בראשונים ובאו"ח ה"ה כאן א' מוציא חבירו ואפילו אם יצא מוציא כמו בכל מצות חיוביות רק צריך שיהי' מחויב בדבר דבלאו הכי אינו פוטר חבירו עש"ס כ"פ ומפורש בפסחים קט"ז ר"י ור"ש אמרו ההגדה ואי סומא פטור לא היו מוציאין את ב"ב ומבואר להדי' דמחויב מוציא חבירו י"ח ועאו"ח סי' תפ"ד. ולענין אם צריך כוונה כמו בכל מצות התלוים בדיבור וענינים אלו א"צ להאריך כי ידועים לכל מבין עם תלמוד. וגם לענין מודר הנאה מחבירו אם מוציאו דמללה"נ ניתנו ואפשר כיון דבהזכרה קצת סגי ושאר הסיפור אינו אלא דרבנן וגם לדעת רז"ה ר"ה דמצות דרבנן להנות ניתנו אסור לחבירו להוציאו ואם בדאוריית' אם יצא מוצי' עשאג"א וטו"א בשם הגאונים וכל הס' מלאי' מזה וא"צ להאריך. ואם הזכיר י"מ בה"ש לא יצא רק בס' דאפשר הוא יום ואע"ג דדעת תר"י ריש ברכות דמפלג המנחה יי"ח י"מ בכל השנה עאו"ח סי' רל"ה מכל מקום הא כתב שם טעמו של דבר כיון דלא מרבינן י"מ בלילה רק מריבוי דכל דינו כתפלה דבזמן שהוא לילה לענין תפלה ה"ל לילה לענין י"מ אבל כאן דהוא מ"ע מפורשת להזכיר בזמן שיש מצה אם כן בה"ש אם יום הוא אין חיוב מצה ול"י אם הוא יום וז"פ. שוב ראיתי בש"א סי' ח' הוכיח שם דאף בכל השנה א"י בה"ש דס' הוא ודחה דברי תר"י אבל כאן אפילו תר"י מודים כמש"ל ולשיטת הר"מ דמצה זמנה כל הלילה אם כן י"מ בליל פסח ג"כ כל הלילה אבל עד עמוד השחר ומשעלה עה"ש יממא הוא ודאי אז אין מצוה כלל וע"ש בש"א דגם בכל השנה כשעלה עה"ש א"י י"מ דל"ד לק"ש ומכ"ש כאן ופשוט:

ב

ונוטלין וכו' ואם רצה כו'. עתו"ס ברכות מ"ג נראה שם דאין ליטול ב' ידיו לכוס ועטאו"ח סי' קנ"ח בב"י מביא כל השיטות ודעת הר"מ אינו כן:

ג

ומטבל הירק. היינו בחרוסת כמ"ש אח"ז וכ"כ הר"מ ועיין טואו"ח סי' תע"ג ובב"י שיטות שאין לטבל בחרוסת:

ד

וא"מ בנ"ר. נראה מד' דצריך כזית ומכל מקום א"מ ברכה אחרונה וע"ש בטור ובב"י הדעות בזה והר"מ כתב דלוקח כזית ולא כ' הברכה נראה דס"ל כשיטה זו שא"מ אחריו:

ה

וא"מ בפה"ג. דעת הר"מ דמברכין על כל כוס וכוס וע' טור וב"י תע"ד השיטות בזה וע"ע בר"מ קצת שינוים מד' הרהמ"ח:

ו

ונוהגת וכו'. ד"ז חידוש גדול אצלי למה יהיה נוהג מצוה זו בנשים כיון דהוי מ"ע שהז"ג ונשים פטורות ור"מ פ"ו גבי אכילת מצה כ' מפורש דנשים חייבות כמבואר בש"ס אבל כאן לא כתב זה ולא מצאתי זה בשום מקום וער"מ פי"ב מהלכות עכו"ם חשיב המ"ע שהז"ג שנשים חייבות קידוש היום אכילת מצה ופסח ושמחה והקהל ולא חשיב זה מן התורה יתחייבו נשים במצוה זו. ולו' הטעם שנשים היו ג"כ באותו הנס כמו מכל מקום וד' כוסות כבר הוכיחו התוס' דד"ז אינו אלא דרבנן בכ"מ וע' שאג"א הק"ש בירר בראיות דגם בכל השנה נשים פטורות מזכירת י"מ מפני שהז"ג מכ"ש מצוה זו שהוא פ"א בשנה ודאי הז"ג ול"מ בשום פנים טעם למה יתחייבו נשים ואפ"ל לפי"מ שהביא הר"ם כאן פ"ז דזכור את יום צאתך מאמ"צ כמו שנאמר זכור את יום השבת לקדשו אם כן אפשר דהוי ג"ש מקידוש של שבת כמו דשם נשים חייבות ה"ה כאן אבל באמת בש"ס דילן אינו מוזכר וע' דף קט"ז דילפינן קד"ה מלמען תזכור ולא מן זכור וראיתי בסה"מ להר"מ שכתב דזכור הוא מצוה כמו זכור את יום השבת ואין כוונתו לגזרה שוה רק הביא דצריך להזכיר בפה ואין המכילתא בידי לעיין בו אבל כיון דהר"מ ל"ה ד"ז ואין עולה על זכרוני מי שיביא זה ד' הרהמ"ח צריך עיון גדול מנין לו לחייב נשים בפשיטות במצוה זו. ואין ראי' מאשתו שואלתו היינו דמצוה עליו שיהי' כן אבל על האשה ודאי אין מצוה כלל וגם החומרא של הרהמ"ח מביא לידי קולא כי לדבריו מוציאין נשים י"ח אנשים בסיפור י"מ ובאמת כל שאינו מחויב בדבר אין מוציא עש"ס גבי ר"י ור"ש דאמרו הגדה וכו' ולומר כיון דהתורה אמרה בדיבור זה בשעה שיש מצה וכו' והם חייבים באכמ"צ ג"כ חייבים בזה אין זה כלום דהתורה כתבה לגבי אנשים דאז הוא זמן חיוב ומצינו כי"ב במצות אחרות ומכל מקום אין הנשי' חייבות וצריך עיון גדול בזה. והנה אם נשים חייבות מוציאים אנשים ואם הם יצאו אם מוציאין זה תלוי אם נשים בכלל ערבות עיין בראשונים ובכ"מ מאו"ח. וטומטום מוציא ג"כ ואנדרוגינוס אם מוציא ע' ה' מגילה ואם נשים אין חייבות אינם מוציאין אנשים וגם טומטום אף מינו א"מ. ואנדרוגינוס מוציא את מינו. וח"ע וחב"ח אף לעצמו א"מ כמו שופר ע' דינים אלו בר"ה וה' שופר. וז"פ דעבדים שוים לנשים, וקטן ושוטה א"מ דאינם ב"ח אך חרש בלאו הכי ל"ש להוציא דאינו מדבר אך חרש המדבר ואינו שומע אם חייב בסיפור י"מ דאפשר דצריך להשמיע לאזניו עהק"ש ובסוגי' דברכות לענין מצות אם לא השמיע לאזניו וע' שאג"א ואחרוני' וצריך קונטרס מיוחד לברר כל מצות התלוים בדיבור ואין כאן מקומו. וגם מדרבנן בודאי נשים חייבות דחייבי' בד' כוסות וכן בהלל בליל פסח ע' בסוכה בסוגי' דאשה וקטן מקרין את ההלל עונין אחריהם וכו' עתו"ס וכן עבדים חייבים מטעם זה ולענין אם דרבנן יכול להוציא המחויב מן התורה עאו"ח בכ"מ ובאחרונים. ועשה זו כשאר עשין לענין כפי' עד שת"נ ובזבוז ממונו ותשובה עמש"ל ותלמד לכאן. ולענין אם צריך לסיפור זה דוקא לה"ק או בכל לשון ואם צריך להבין הלשון ואם אינו מבין אם יש חילוק בין לה"ק או לשון אחר ע' באלו נאמרין ואו"ח בכ"מ סי' ס"ב וקצ"ג וה' מגילה ופמ"ג בפתיחה הכוללת ורמ"א או"ח סי' תע"ג וצריך קונטרס מיוחד ואריכות לברר הענינים וכאן באתי רק לרמוז ולעורר: