מנורת המאור (אבוהב)/חתימה

חתימה

אֲרוֹמֵם וַאֲהַלֵּל לְמֶלֶךְ הַמְּלָכִים, אֲשֶׁר לוֹ הַחָכְמָה וְהַחַיִּים וְהַיְּכֹלֶת, אֲשֶׁר הִגִּיעָנִי לַזְּמַן הַזֶּה לְהַשְׁלִים וְלַחְתֹּם חִבּוּר הַמְּנוֹרָה הַזֹּאת, לְהָאִיר בָּהּ אֶת לִבִּי בְּדִבְרֵי הֲגָדוֹת וְלִהְיוֹת לִזְכָּרוֹן בֵּין עֵינַי וְלִמְצֹא בָהּ דִּבְרֵי מוּסָר וְעֵצָה וְתוֹכֵחָה מוּכָנִים עַל מַתְכֻּנְתָּם, כְּפִי מַה שֶּׁקִּבַּצְתִּים מִן הַמִּדְרָשׁוֹת, בְּסֵדֶר שֶׁהָיָה יוֹתֵר נָאוֹת אֶל דַעְתִּי, כְּפִי חֻלְשַׁת הַשָּׂגָתִי. וְהַמֵּימְרָאוֹת אַחֵרוֹת שֶׁלֹּא חִבַּרְתִּי בוֹ נִשְׁאֲרוּ בַּעֲבוּר שִׁבְעָה טְעָמִים; הָאֶחָד, כְּשֶׁלֹּא מָצָאתִים בְּחֶסְרוֹן סִפְרֵי מִדְרָשׁוֹת שֶׁלֹּא הָיוּ בְיָדִי. וְהַשֵּׁנִי, שֶׁמֵּאוֹתָם הַסְּפָרִים שֶׁהָיוּ בְיָדִי שָׁכַחְתִּי מֵהֶם דְּבָרִים רַבִּים. וְהַשְּׁלִישִׁי, כִּי הַרְבֵּה דְבָרִים לֹא רָצִיתִי לְחַבְּרָם, שֶׁרָאִיתִי בְּלִבִּי שֶׁלֹּא הָיָה צֹרֶךְ בָּהֶם כְּפִי כַּוָּנַת הַחִבּוּר. וְהָרְבִיעִי, שֶׁהִנַּחְתִּי מִלִּכְתֹב דְּבָרִים בְּשֶׁיּוּכַל לָבוֹא הַהֶפְסֵד יְתֵירָה עַל הַשֶּׁבַח, כְּהַרְבֵּה בְנֵי אָדָם שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים לְהַשִּׂיג אֲמִתַּת הַדְּבָרִים הַפְּנִימִיִּים. וְהַחֲמִשִּׁי, עָזַבְתִּי הַדְּבָרִים הַחֲמוּרִים, שֶׁהֵם נִסְתָּרִים וּגְבֹהִים וְאֵין מִי שֶׁיַּשִּׂיג כַּוָּנָתָם, אֶלָּא יָחִיד בַּדּוֹר. וְהַשִּׁשִּׁי, לֹא רָצִיתִי לִכְתֹּב הַדְּבָרִים שֶׁחָשַׁבְתִּי שֶׁיּוּכַל לִטְעוֹת בָּהֶם הַשּׁוֹמֵעַ וְיִגְלֶה לִמְקוֹם הַמַּיִם הָרָעִים וִיהֵא עֲווֹנוֹ תָּלוּי בִי. וְהַשְּׁבִיעִי, מָצָאתִי דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם פֶּה [לַמִּינִים לוֹמַר עַל רַבּוֹתֵינוּ שֶׁטָּעוּ, אוֹ שֶׁבִּיזוּ אֱמוּנָתָם, אוֹ שֶׁכָּתְבוּ כְּנֶגֶד אוּמוֹת הָעוֹלָם. וְלֹא הֲבִיאוֹתִים כָּאן], כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶתֵּן מָקוֹם לְבַעַל דִּין לַחֲלֹק. וְלֹא כָתַבְתִּי בְּחִבּוּר זֶה שֶׁיִּירָא שׁוּם אָדָם מִלְּלַמֵּד לְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה וְגַם לִדְרֹשׁ בּוֹ בָּרַבִּים וְיֵצֵא מִמֶּנּוּ עֵצָה וּמוּסָר וּבִטָּחוֹן בְּלִי שׁוּם הֶפְסֵד. וְאִם קְצָת מִדִּבְרֵי אֲגָדוֹת כָּתַבְתִּי בְּמָקוֹם אֶחָד וּשְׁנִיתִים אַחַר כָּךְ בְּמָקוֹם אַחֵר, כְּפִי צֹרֶךְ הָעִנְיָן, וְלֹא קִצַּרְתִּי בוֹ לִכְתֹב כִּדְאִיתָא בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, כְּמוֹ שֶׁעָשִׂיתִי בָּרֹב, הָיָה, לְפִי שֶׁלֹּא הָיִיתִי זָכוּר שֶׁכְּתַבְתִּיו בְּמָקוֹם אַחֵר, וְזֶה הוּא מְעָט מִזְּעֵיר בְּכָל הַחִבּוּר. וּבָזֶה אֵין הֶפְסֵד זוּלָתִי טֹרַח הַמַּעְתִּיק.

וְהָאֵל יִתְבָּרַךְ, בּוֹחֵן לִבּוֹת וּכְלָיוֹת, יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא חִבַּרְתִּי חִבּוּר זֶה לְהִתְגַּדֵּל וְלִקְנוֹת בּוֹ שֵׁם, כִּי אַדְרַבָּה בּוֹ גִלִּיתִי קֹצֶר דַּעְתִּי וּמִעוּט הַשָּׂגָתִי, אֲבָל רָצִיתִי לִטְרֹחַ שׁוּם זְמַן בְּחִבּוּרוֹ, שֶׁלֹּא אֵהֵא מוּכְרָח לִטְרֹחַ בְּכָל פַּעַם שֶׁאֶצְטָרֵךְ לְבַקֵּשׁ דִּבְרֵי עִנְיָן אֶחָד שֶׁהֵם מְפֻזָּרִים בַּמִּדְרָשׁוֹת, אֶלָּא שֶׁיְּהֵא מוּכָן לְצָרְכִּי וּלְצֹרֶךְ הָרוֹצֶה לְבַקֵּשׁ בְּעִנְיָן זֶה.

אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת יִתֵּן בְּלֵב כָּל קוֹרֵא בוֹ שֶׁיְּדִינֵנִי לְכַף זְכוּת וְיַצִּיל לְכָל מְעַיֵּן מִשְּׁגִיאָה וְהִרְהוּר עָווֹן וֶאֱמוּנָה כוֹזֶבֶת. כֵּן יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם.

נִשְׁלַם סֵפֶר מְנוֹרַת הַמָּאוֹר. שֶׁבַח וּתְהִלָּה לְיוֹצֵר אוֹר. אָמֵן אָמֵן.