מלבי"ם על תהלים מה ג
<< | מלבי"ם על תהלים • פרק מ"ה • פסוק ג' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
יׇפְיָפִ֡יתָ מִבְּנֵ֬י אָדָ֗ם
ה֣וּצַק חֵ֭ן בְּשִׂפְתוֹתֶ֑יךָ
עַל־כֵּ֤ן בֵּרַכְךָ֖ אֱלֹהִ֣ים לְעוֹלָֽם׃
"יפיפת מבני אדם", דרך המליצים בספור המעלות והתהלות להשאיל להם תוארים ומשלים מצאצאי הטבע, כמו שיאמר על גבוה הקומה, כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים, עז כנמר, ורץ כצבי, וגבור כארי, וקל כנשר, וכדומה, אולם זה רק במעלות חומריות, אבל אם בא להלל במעלות נפשיות שלא נמצא כמוהו בין ילדי הטבע, כמו במעלת הדבור והחכמה, צריך לקחת משלים מבני אדם, כמו שיאמר ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל, הנה חכם אתה מדניאל, עז"א אם ארצה לתת ציור ודמיון אל מעלתך, לא אוכל לומר שאתה נעלה מא' מילדי הטבע רק אצטרך לקחת ציור מן המעולים בבני אדם, ואומר אליך שאתה "יפיפית מבני אדם", כי לא אשבח אותך במעלה חומרית כמו בגבורה וכדומה, שאומר עליך שאתה גבור מן הארי, רק מה שאהללך הוא כי "הוצק חן בשפתותיך", שהוא במעלת הדבור והשכל שבך, שע"ז לא אוכל לקחת ציור ודמיון מבע"ח רק מבני אדם שהיו חכמים גדולים ואתה יפיפית ונעלית עליהם, "על כן ברכך אלהים לעולם", שהמעלות החומריות ששרשם בכח החיוני הם נפסדים עם הגויה ואין קיימים לעולם, אבל אחר שמעלתך היא מעלה אנושיית נפשיית, שהיא נצחית ואינה נפסדת, א"כ ברכתיך היא לעולם, נצחיית:
"יפיפת". תחלה ידבר אל הבעל, שהוא השכל שהוא המלך החכם אשר ימלוך עתה בבתי הנפש, ואמר "יפיפת מבני אדם" היופי שלך אינו דבר הנמצא בין כחות הנפש החיונית והצומחת שהם בהמה המה להם, רק יפיפית בסגולה המיוחדת אל האדם לבדו שנברא בצלם אלהים ובדמותו, והוא כי "הוצק חן בשפתותיך", במה שהיא נפש מדברת, כמו שתרגם ויהי האדם לנפש חיה לרוח ממללא, והתבאר אצלי שהשפה היא המיוחדת אל הדעת שהוא שידע חקי החכמה בידיעה ברורה, שזה יושג על ידי רוח אלהים ועזר מקדש אשר ילוה אל הנפש השכליית להשכילה באמתו, "על כן ברכך אלהים לעולם", אחר כי היא ברכת אלהים ועוז משמים ישוה עליו, תקנה עי"ז ההשארה והנצחיית שתשאר לעולם:
<< · מלבי"ם על תהלים · מה ג · >>
דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.