מלבי"ם על שמות לט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

(א) "ויעשו את בגדי הקדש". הוא כלל שאחריו פרט מפרש ויעשו את האפוד וגו':

(לב) "ותכל כל עבודת". כל מה שעשו האומנים נקרא מלאכה, אולם המעשה בעצמה שקיימו בה כל ישראל מצות ה' היתה עבודה לה', וזה נתייחס אל העם כולו שעשו עבודה זו של נדבת המשכן והעסק בו לשם ה' ובכוונה הראויה וזה קורא עבודת משכן וזה מיחס לכלל ישראל, ועז"א ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה שקיימו מצות ה' כראוי בכל פרטיו:

(לג) "ויביאו את המשכן". הם יריעות תכלת וארגמן, את האהל, הם יריעות עזים ואמר אח"כ ואת מכסה עורות:

(מב - מג) "ככל אשר צוה". הוא כמ"ש בפסוק ל"ב, שישראל בכללם עשו בזה עבודת ה' בקיום מצותיו ועז"א "ככל אשר צוה" ה' את משה כן עשו בני ישראל את כל העבודה, והאומנים הם עשו את המלאכה, וזה ראה משה כי הוא הנראה לעינים וראה שעשו כאשר צוה ה', ויברך אותם שתשרה שכינה במעשה ידיהם: