מלבי"ם על שמות כד

(א) "ואל משה אמר". ר"ל המלאך שהזמין ה' ללכת לפני ב"י אמר אל משה שיעלה אל ה', ובסנהדרין (דף לח) עלה אל ה' עלה אלי מבע"ל זה מט"ט ששמו כשם רבו, ר"ל שמ"ש ואל משה אמר מט"ט היה האומר שהוא המלאך שאמר עליו כי שמי בקרבו ששמו כשם רבו, והיה הצווי שיעלה אל ה', כי נבואת משה היה פנים אל פנים שלא באמצעות מלאך, וצוה שיעלה עם אהרן ונו"א ושבעים סנהדרין, ובאר שעליה זאת הוא להשתחוות מרחוק, וכבר אמר בפ' יתרו ועלית אתה ואהרן עמך שהודיע שאחר מ"ת יעלו בעוד תהיה השכינה על ההר וצוה שגם אז הכהנים והעם אל יהרסו לעלות אל ה', ולכן צוה,

(ב) "ונגש". שמשה לבדו יגש לפנים משלש מחיצות אל הערפל, אבל הם לא יגשו, כי יהיו ביניהם מדרגות בענין ההגשה, שהגשה מיוחד למשה לבדו, ולהזקנים לא הרשה רק לעלות לא לגשת, ולהעם לא הרשה אף לעלות, וזה מ"ש והכהנים והעם לא יהרסו לעלות אל ה', ר"ל שכ"א יעמוד במחיצתו. והנה משה היה אז אצל ה' כמ"ש ומשה נגש אל הערפל וכו' ויאמר ה' אל משה שא"ל הפרשיות הכתובות עד הנה, ומזה ידע משה שזה לא יהיה עד יום השני שכתוב ויעל משה ואהרן ושבעים מזקני ישראל:

(ג) "ויבא משה". זה היה בששה בסיון תיכף אחר מ"ת שאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה, ואז עלה משה ונגש אל הערפל, ונאמר לו הדבור מן כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם וכל פרשת משפטים עד ואל משה אמר, ואז א"ל המלאך עלה אל ה', ר"ל שיעלה למחר שנית עם זקני ישראל, ואז ירד משה ויספר לעם את כל דברי ה' וגו', ר"ל כל מה שדבר אליו עד הנה שהיו דברים כמו לא תעשון אתי והנה אנכי שולח מלאך, ומשפטים בין אדם לחברו שהוא פרשת ואלה המשפטים והעם קבלו עליהם המצות האלה לעשותם, וכ"ז היה בששה בסיון שהעם המתינו אחר מ"ת כשאמר ה' למשה לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי עד שירד משה וספר להם כל המדובר והם קבלו עליהם לעשות (וכבר יש כזה דעות בין המפרשים ובין דברי חז"ל שי"א שכ"ז היה קודם מ"ת, ואנכי תפסתי כפי הנראה מפשטות הכתובים):

(ד - ז) "ויכתב משה". גם זה היה ביום הששי, וישכם בבקר של יום השביעי בסיון וישלח את נערי ב"י הבכורות כפי' חז"ל. ובזה נכנסו אבותינו לברית במילה (שמלו במצרים) ובטבילה (כמ"ש וכבסו שמלותם) ובהרצאת דמים, ונכנסו לברית כדרך כורת ברית ע"י הדם שנחצה והיה חציו לה' שיכנס אל חיוב הברית מצדו וחציו על העם להכניסם בחיוב הברית מצדם, וישראל ששמעו דברי ספר הברית אמרו כל אשר דבר ה' נעשה וגם ונשמע מצות אחרות שיצוה עוד להבא. ויל"פ נעשה מ"ע ונשמע מל"ת, וחז"ל פי' נשמע על ההשכלה תחלה נעשה מבלי חקור אחר הטעם, ועי"כ נשמע להבין טעמי המצות וסודותיהם והוא רק שמה"ש משתמשים בו, המלאך הוא שליח לעשות דבר ה' וזה קיומו והויתו, ועצמותו הוא שהוא שכל נבדל משכיל בפועל, נמצא ע"י מעשהו נעשה שכל נבדל שהוא עצמותו, והנה התלמוד מביא לידי מעשה והמעשה הוא העקר ופרי התלמוד והתלמוד הוא השומר לפרי, ועז"א מה תפוח פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע:

(י) "ויראו את אלהי ישראל". התבאר אצלי בפי' התנ"ך בכ"מ שיש הבדל בין כשיאמר שם אלהים סתם ובין שם אלהי ישראל, ששם אלהים מורה על הנהגתו הכללית אשר יסד בששת ימי המעשה, שבכל מעשה בראשית נזכר שם אלהים שהם הכחות אשר השפיע בכלל המציאות, והנהגה זו יסדה לעולם קבועה וקיימה חק נתן ולא יעבור, אבל שם אלהי ישראל מורה על הנהגה אחרת השגחיית אשר בה ינהיג את ישראל, שהנהגה זו בלתי תלויה בחקות הטבע רק היא נמשכת לפי מעשה עם ה' ועבודתם, שבעת ייטיבו מעשיהם יתנו כח בגבורה של מעלה לשדד את המערכת ולהריק מצינורות של מעלה שפע וברכה בדרך נס ויתברכו עליונים ותחתונים, ועת ירעו מעשיהם יקלקלו גם סדרי המערכת ועצר את השמים ולא יהיה מטר ונהר השפע יחרב ויבש. והנה ההנהגה הטבעיית שינהיג בשם אלהים תהיה ע"י השמים והמערכת והכח שיתן לצבא השמים לסובב על מעגליהם כפי רצונו ית' יהיה ע"י המלאכים מניעי השמים, והם החיות שראה יחזקאל בצפיתו במעשה מרכבה שהם מניעים את האופנים והם החיות של האופנים כמ"ש (יחזקאל א) ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהנשא החיות מעל הארץ ינשאו האופנים כי רוח החיה באופנים, ושם בארתי שצייר בהחיות רגלים וכנפים, וצייר בהם שלפעמים ילכו החיות על הארץ, ולפעמים יעופפו בכנפיהם וינשאו מעל הארץ וינשאו האופנים עמהם, ובארתי שם שהכנפים והעפיפה מצייר עת שתהיה ההנהגה בנסים נסתרים לפי המעשה והגמול והעונש שאז יתנשאו מדרך הטבע והאופנים ינשאו עמהם, וההליכה ברגליהם מציין על ההנהגה הקבועה הטבעיית שלא תשקיף על המעשים והגמול והעונש רק הטבע תתנהג כדרכה וכפי חיוב המערכת, ועוד התבאר שם שראה במעשה המרכבה רקיע על ראשי החיות כעין הקרח הנורא וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, ובארתי שם שהשיג שלמעלה מעולם החיות יש עולם הכסא ששם השי"ת מנהיג לבדו בהנהגה נסיית מופלאת שלא באמצעות האופנים, והיינו שהנסים שיושפעו משם אינם נסים נסתרים מעוטפים בדרכי הטבע ותהלוכות המערכת, רק נסים גלוים מושפעים מה' לבדו, יורדות מכסא כבודו בלי אמצעי, שאז ירופפו u1499 כנפי החיות והאופנים ידומו ויעמדו וקול הפקודה וההנהגה יוצא מן הכסא בעצמו ע"י השרפים הסובבים את הכסא שהם למעלה מן החיות, שהם יעשו שליחותם ע"י ה' בעצמו, כמ"ש ויהי קול מעל לרקיע אשר על ראשם בעמדם תרפינה כנפיהן כמש"פ שם, והנהגה זו נהג עם ישראל בהיותם במדבר ובהיותם צדיקים בארץ הקדושה שלא היתה הנהגתם ע"י המערכת או בנסים נסתרים שהוא באמצעות החיות, רק בנסים גלוים היורדים מעולם הכסא, ובארתי שם שהרקיע שעל ראשי החיות הוא המסך המבדיל בין עולם הכסא לעולם המלאכים שדרך שם תרד השפע מעולם הכסא אל החיות הפורשים כנפים למעלה לקבל השפע, וראה את הכסא כמראה אבן ספיר שהוא מוכן לקבל כל המראות, ודרך ספיריית עולם הכסא השיג וחזה השפע היורדת מהאלהות אשר באצילות העליון בשבעה גווני הקשת כמ"ש (שם) כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם וגו', ונקרא אבן ספיר על שם הספיריית ועל שם שמושך הכח מהספירות שלמעלה המצוירים במדותיהם כמראה אדם כמ"ש נעשה אדם בצלמנו. ואמרו חז"ל גדול כחן של נביאים שמדמים צורה ליוצרה שנאמר ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם כמ"ש במק"א. והנה בעת שתהיה ההנהגה ע"י המערכת לבד בכח שניתן להם מששת ימי בראשית נקרא בשם אלהים סתם, אמנם בעת שינהג הנהגה השגחיית נקרא בשם אלהי ישראל, וע"כ במרכבה הראשונה שראה יחזקאל שצייר גם זמן שהחיות מהלכות ברגליהם שהוא בעת שינהיגו הנהגת הטבע שאז לא ישאו כנפים אמר ואראה מראות אלהים, ואז ראם כחיות ופני שור מהשמאל, אבל במרכבה השניה שראה (שם סימן יו"ד) שמנהיגים הנהגה למעלה מן הטבע ושם נהפך פני שור לפני כרוב, וקראם בכל הפרשה בשם כרובים, יען משתמשים בכנפיהם להגביה עוף למעלה מן המערכת, קראו בכל הפרשה בשם אלהי ישראל, ואמר בסוף הפרשה (שם י) וישאו הכרובים את כנפיהם וירומו מן הארץ וגו' וכבוד אלהי ישראל עליהם מלמעלה היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה, ועפ"ז אמר פה ויראו את אלהי ישראל שהזקנים השיגו הנהגת ה' שנהג עמהם אז שהיתה הנהגה נסיית למעלה מן המערכת שבזה נקרא אלהי ישראל לא בשם אלהים סתם, וראו תחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, שכבר באר במו"נ שהרגל ברוחניות מורה על המסובב ממנו, כי השיגו שהשפע יורד מעולם האצילות אל עולם הכסא, שהוא תחת רגליו שלשם תגיע השפעתו, ראו שתחת עולם האצילות שעל הכסא הוא עולם הכסא שראוהו כמעשה לבנת הספיר, והוא עצמו מה שראה יחזקאל כמראה אבן ספיר דמות כסא, רק שיחזקאל ראה כמראה אבן והם ראו כמעשה לבנת, שיש הבדל בין אבן ובין לבנה, שהאבן מתהוה בטבע לא ע"י מעשה בני אדם, והלבנה עשויה ע"י בני אדם רומסים בחומר, כי בעת שראה יחזקאל את המרכבה, לא התנהגה ההנהגה הזאת של עולם הכסא שהוא לפי ההנהגה הנסיית, ויחזקאל ראה רק את מראיה לא את הנהגתה וע"כ נראה כאבן העשוי מכבר בלא מעשה ב"א, ואמר כמראה אבן ספיר לא כמעשה, אבל בעת שראו הזקנים את המרכבה, אז היתה ההנהגה בדרך הנסיי שופעת מעולם הכסא לפי מעשה הדור וצדקתם, לכן ראו לבנת הספיר שהלבנה נעשה ע"י ב"א, והדור ההוא זכו לזה אז ע"י הלבנים שעשו במצרים וקושי השעבוד, כמ"ש חז"ל שעי"ז נזדככו והוכנו אל ההנהגה הזאת הפלאיית, ע"כ ראו כמעשה לבנת הספיר, וראו שבעת מתנהג בדרך הנס הגמור הוא כמעשה לבנת הספיר שהוא דמות כסא כבודו שאז לא תרד ההשפעה ע"י החיות והאופנים. וכעצם השמים, ר"ל שגם בעת שיעשה נסים נסתרים שזה יהיה ע"י המערכת, אינו ע"י האופנים לבד לפי מה שמתנהגים בדרך הטבע, רק כעצם השמים לטהר שהחיות הם עצם ועצמות וחיות של השמים, והם יש בהם שתי מדרגות, בעת הליכה שאז ינהיגו כפי הטבע, ובעת עפיפה שאז יקבלו מעולם הכסא כנ"ל, וראו שהוא כעצם השמים בעת שהוא לטוהר, היינו שמושך השפע ממקום טהור וזכוך מספיריית הכסא, זה היה השגת הזקנים, לכן אמר ויראו את אלהי ישראל, כי כל השגתם היתה מצד שהוא אלהי ישראל מתנהג בדרך הנסיי, ואמר ויראו, כי ראו באספקלריא שאינה מאירה כמש"פ חז"ל עמ"ש ישעיה ואראה את ה' יושב על כסא (ישעיה ו'), כי גם ישעיהו השיג השגה זאת כמש"פ בפי' מעשה מרכבה:

(יא) "ואל אצילי בני ישראל". שם אצילים מורה על מי שמכין א"ע לקבל שפע הנבואיית, שזה נקרא אצילות כמו ואצלתי מן הרוח אשר עליך (במדבר יא), וכן פרשתי מ"ש בדניאל (י) ואני נותרתי שם אצל מלכי פרס, ר"ל להאציל עליהם השפע, וא' משתופי שם יד שמורה על הנבואה, ושליחות יד בנבואה מורה שמניע את הנביא בכח גדול לחזות מחזות עצומות ולנבאות גדולות למעלה מהשגתו כמ"ש בפי' בכ"מ, אמר שרק אל הזקנים שעלו אל ההר להם שלח יד נבואתו החזקה בחזקת היד לראות את אלהי ישראל שהוא ההשגה של ההנהגה היוצאת מעולם הכסא והספירות, אבל ליתר אצילי בני ישראל היינו אלה שהכינו א"ע אז לקבל שפע הנבואה, להם לא שלח יד נבואתו להשיג המדרגה הזאת, רק ויחזו את האלהים לא ראו את אלהי ישראל רק את האלהים שהוא ההנהגה שינהיג ע"י האופנים הנמלכים מן החיות, ר"ל ההנהגה הטבעיית, וע"כ לא אמר ויראו רק ויחזו, כי לא השיגו בנבואה רק בחזיון הלב שמחזה היא מדרגה למטה ממראה, ויאכלו וישתו כי הזקנים שראו מראה עצומה נבואיית באספקלריא שאינה מאירה נבטלו חושיהם ותרדמה נפלה עליהם, שזה תנאי הנבואה חוץ מנבואת משה, וגם בסור מעליהם המראה לא יכלו לשוב לאיתנם ולכח הגוף לאכול ולשתות וכמ"ש בדניאל (ח) ואני דניאל נהייתי ונחליתי ימים וכמו שפרשתי שם, אבל אצילי ב"י שלא השיגו מראה נבואיית גמורה, שבו תיכף לאיתנם, ותיכף אחר החזון אכלו ושתו מזבחי שלמים שהקריבו אז:

(יב) "ויאמר ה' אל משה". אחר שירד מן ההר עם הזקנים צוהו ה' שיעלה שנית. והיה שם ר"ל תתעכב שם ימים, ולדעת חז"ל הודיע לו שישב שם ארבעים יום והוא הודיע זה לישראל כמ"ש על וירא העם כי בושש משה. והרי"א פי' והיה שם ששם יתהוה בריה חדשה, כי שם הזדכך חמרו עד שלא הוצרך לאכילה ושתיה ולכל צרכיו הגשמיים ונפשו לא היתה קשורה עוד בגופו דבוק מזגי רק דבוק שכני כמו שהיה קודם החטא, ומאז נעשה מוכן תמיד לדברות אלהים, והיה ראוי שישיג קירון עור פנים במ' יום הראשונים רק החטא גרם, וע"כ הוצרך להיות שם מ' יום כשעור יצירת הולד כי נעשה בריה חדשה. ואתנה לך את לוחות האבן והתורה זו מקרא והמצוה זו משנה כפי' חז"ל, כי כל המצות נכללו בעשרת הדברות, ופי' ואתנה לך את לוחות האבן אשר כתבתי, והתורה והמצוה להורותם, ולדעת הרע"ס, אלמלי לא חטאו היתה כל התורה כתובה מהשי"ת כמו שהיתה כתובה לפניו באש שחורה ע"ג אש לבנה, ועז"א אשר כתבתי:

(יג) "ויקם משה". מאהלו שהיה דן שם את העם כי עצת יתרו לא נעשה עד שנה שניה כמ"ש בפ' יתרו ויהושע משרתו. כי יהושע ישב תחת ההר עד שחזר משה כמ"ש לקמן (ל"ב י"ז):

(יד) "ואל הזקנים". בעת יצא מאהלו צוה אותם שישבו במקומו לשפוט את העם, ואהרן וחור יהיו לכל דבר הקשה, ואמר שבו לנו בזה שלא יפלו מן המדרגה שעלו עליה בנבואה שראו את אלהי ישראל ויהיו מרכבה להנהגה זו במקום משה, ועז"א בזה שהוא מדרגת הנבואה מי בעל דברים, מי שיהיו לו דברים וטענות נגד משפט הזקנים שלא היו עדיין ב"ד קבוע ולא קבלום בע"ד עליהם, יגש אליהם לב"ד הגדול של אהרן וחור:

(טו) "ויעל". ר"ל כשעלה משה תיכף כסה הענן את ההר:

(טז) "וישכן". ותיכף שכן הכבוד שמפרש אח"כ ומראה כבוד ה' כאש אוכלת: ויכסהו הענן נחלקו חז"ל אם פי' שכסה את ההר וזה למ"ד בז' בסיון נתנה תורה וי"מ שכסה למשה וזה למ"ד בוא"ו בסיון נתנה תורה, ויל"פ שמ"ש ויכסהו מוסב על הכבוד שהענן כסה את הכבוד, שששה ימים הראשונים היה הכבוד מכוסה מן הענן, ולא ראו רק את הענן לא את הכבוד שהוא אש אוכלה שבתוכו, שכ"ז שהיה משה עוסק בפרישה כסה הענן את משה ואת הכבוד ומשה עמד בשפולי ההר, (ומה שלא הוצרך משה לפרישה קודם מ"ת, מפני שעתה קנה הויה חדשה ונכנס למחנה שכינה אל מקום האש וקודם מ"ת נגש אל הערפל ולא בא בתוכו, ולא הוצרך פרישה במ' יום האחרונים שכבר הוכן בראשונים שנפרדה נפשו מחמרו ושכלו עם גופו היה לו יחוס מניע הגלגל עם הגלגל כמ"ש הרי"א ששכלו קנה תכונת מלאך שהוא שכל נפרד וגופו תכונת הגרמיים השמיימים עיי"ש באורך, ויקרא אל משה ביום השביעי שיעלה ממקום שעלה בשפולי ההר אל ראש ההר ויקרב אל מקום הכבוד ונעשה לו שביל בענן ללכת בו כמ"ש חז"ל ביומא, ועז"א אח"כ בתוך הענן:

(יז - יח) "ומראה". ואז כבוא משה שמה נתגלה כבוד ה' שהיה עד עתה מכוסה בענן ונראה כאש אוכלת לעיני כל ישראל, ויבא משה בתוך הענן שנעשה לו שביל בתוך, ויעל אל ההר שהוא אל ראש ההר, ולא הוצרך להודיע שלחם לא אכל שזה פשוט שלא יאכל לפני אלהים, ובמשנה תורה פי' זה, וכן בפ' תשא פי' שכן היה בארבעים יום האחרונים מפני החדוש שאעפ"כ קרן עור פניו: