מלבי"ם על שמות יא
(א) השאלות (א - ג) מז"ש כשלחו גרש יגרש, ולמה לא אמר שישאלו שמלות כמ"ש בפ' שמות ולקמן בעת העשיה, ולמה לא אמר כמ"ש בפ' שמות ושאלה אשה משכנתה:
"עוד נגע אחד". כבר הודיע ה' למשה [למעלה ד' כא כב] שבכל המכות שיביא על פרעה לא ישלח את העם עד המכה האחרונה, שהיא מכת בכורות, והודיע לו עתה שבא הזמן להביא הנגע האחרונה שעל ידה ישלח אתכם מזה, כשלחו ר"ל שפרעה יתן לכם רשות ללכת למדבר לעבוד את ה', כמ"ש ולכו עבדו את ה' כדברכם, אבל אחר שישלח אתכם, אז יחזקו מצרים לגרש אתכם בהחלט שלא ע"מ לשוב, כמש"ש ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ שהוא הגרוש לגמרי, וז"ש כשלחו אז יתחדש אח"כ כי כלה גרש יגרש. שלא ע"מ לשוב, שזה א' מן ההבדלים בין שלוח ובין גרוש:
(ב) "דבר נא". ולכן תדבר באזניהם שיתחילו לשאל תיכף כי אח"כ לא יהיה זמן לזה באשר אז יגרשו אותם בהחלט ולא ישאלו להם את כליהם, לא כן עתה שלא היו מבקשים רק ללכת ע"מ לשוב שבטח לבם שיחזירו להם בשובם, וכבר בארתי למעלה (פרשת שמות) שצוה שתשאל אשה משכנתה ומגרת ביתה שבזה לא היה דרך גזל, כי השכנים יקחו להם בעבור זה את כלי ביתם ובתיהם ושדותיהם שישארו במצרים ששוים כמו הכלי כסף ששאלו מאתם, אולם עתה הוסיף וישאלו איש מאת רעהו אף שלא מן השכנים, שהשאלה שלקחו שלא מן השכנים, שהם לא השיגו דבר תמורתם, היתה נכונה עתה אשר הודיע להם שהמצריים יגרשו אותם אח"כ בהחלט, וא"כ בעת ששאלו הכלים שהיה השלוח ע"מ לשוב היתה השאלה ע"מ להחזיר, ובעת היציאה שנתחדש מה שהמצריים גרשו אותם לגמרי ע"מ שלא לשוב עוד, א"כ הם בעצמם מחלו על הכלים, אחרי שגרשו אותם ע"מ שלא לשוב וממילא לא יוכלו להביא את הכלים בחזרה הרי מחלו להם על הכלים, אולם ממה שאומר וישאלו איש מאת רעהו שמשמע שישאלו מבני ישראל איש מרעהו כי המצריים לא נקראו בשם רעהו ורעותה, נראה שהיתה בזה תחבולה אחרת שכדי שלא ירגישו המצריים ששואלים ע"מ שלא להחזיר [כי יפלא בעיניהם למה יצטרכו לכלי כסף וכלי זהב], ישאלו איש מאת רעהו, ר"ל ישראל מישראל שהעניים ישאלו מן העשירים כלי כסף וכלי זהב וכאשר יראו זאת המצריים יאמרו להם שלצורך העבודה הזאת והחג הזה צריך שכל אחד גם העני שבישראל יהיו לו כלי כסף וכלי זהב, כלים יקרים ותכשיטין, ובזה יוכלו לשאל גם מהמצריים אחר שיראו שזה צריך להם לענין העבודה והחג, וע"כ לא אמר פה שמלות, ששמלותיהם בגדי יו"ט שזה ההבדל בין שמלה ויתר נרדפיו, וזה לא יכלו לשאל מן העשירים של ישראל אחר שגם הם יהיה להם יו"ט וילבשו שמלותיהם ואין דרך שיהיה להעשיר שמלות יתרים, רק כלי כסף וכלי זהב דרך הוא שהעשיר י"ל הרבה והעניים ישאלו מאתו, משא"כ כששאלו מן המצריים שאלו גם שמלות כי המצריים לא היה להם אז חג ויכולים לשאל שמלותיהם:
(ג) "ויתן ה'". וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום מעצמם מבלי בקשה כלל, אחר שראו שצורך להם בכלים יקרים לצורך העבודה והם חשבו אז שישובו אחר ג' ימים, וגם האיש משה גדול מאד ובטחו בו שיקיים דברו וישוב אחר ג' ימים ויביא הכלים בחזרה: וחז"ל אמרו בברכות (דף ט') דבר נא באזני העם אין נא אלא לשון בקשה, אמר הקב"ה למשה בבקשה ממך אמור להם לישראל בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב, שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם ואח"כ יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם, אמרו לו הלואי שנצא בעצמנו, משל לאדם שהיה חבוש בבית האסורים ואומרים לו מוציאין אותך למחר ונותנים לך אלף זוז, א"ל הוציאוני היום ואיני מבקש כלום, דעתם שישראל יצאו קודם זמן המיועד שהיה ארבע מאות שנה וההבטחה של רכוש גדול לא היה רק אם יצאו בזמן המיועד, וא"כ חשבו ישראל אחר שרוצה שיצאו ברכוש גדול יצטרכו להיות עוד בגלות עד ישלימו זמן המיועד ולא רצו בכך, כמשל שמביא שאומרים לו מוציאין אותך למחר ומבקש הוציאוני היום, וע"כ אמר לשון בקשה שעושה זאת מפני תלונת אברהם שיטעון הלא קיים בהם ועבדום וענו אותם וקושי השעבוד השלים המנין ודומה כאילו יצאו בזמנו וצריך לקיים בהם ואח"כ יצאו ברכוש גדול:
(ד) "כחצות הלילה". אצטגניני פרעה היו אומרים שכוכב אחד ששמו רעה [שהוא כוכב מאדים] עומד נגד ישראל להומם ולאבדם, כמ"ש ראו כי רעה נגד פניכם וכמ"ש חז"ל, ויצ"מ היה ביום ה' וראשי הלילות הם כצנ"ש חל"ם, א"כ בתחלת ליל חמישי משמש חמה ובחצות הלילה משמש כוכב מאדים, והראה ה' כי בשליטת כוכב מאדים יוכו בכורי מצרים וישראל ינצלו, וע"כ אמר אני יוצא בתוך מצרים שלא תהיה המכה ע"י הכוכב השולט אז שהוא נגד ישראל רק ע"י ה' שיבטל הוראת הכוכב, ואמר לשון יציאה כאלו עד עתה היה כלוא עמהם בגלות ועתה יצא לחפשי לפעול גדולות בכח אלהי:
(ה) "ומת כל בכור". באשר המצריים קדשו בכוריהם לע"ז ואז עשה ה' שפטים באלהי מצרים לכן המית הבכורים, ואמר שיכלול הגדול והקטן מבכור פרעה שהוא הגדול שבכולן עד בכור השפחה, וכבר בארו המפרשים שדרך השפחה לטחון ברחים ביום, ובלילה היו משימין השבויים בבית הבור, לכן בעת נבא משה שהיה ביום, אמר בכור השפחה אשר אחר הרחים, ובעת לקו שהיה בלילה, אמר בכור השבי אשר בבית הבור, ומבואר שלקו בין מי שהוא בכור לאביו כמו בכור פרעה בין מי שהוא בכור לאמו כמו בכור השפחה שהיא מזנה עם כמה אנשים ואביו לא נודע רק אמו:
(ו - ז) "והיתה צעקה". היא צעקת מרד כמ"ש חז"ל שרצו להרוג את פרעה, ובאר שלא יהיה המרד נגד ישראל כי בהפך שאף הכלבים שנובחים באשמורה שניה ובעת שמלאך המות בעיר, לא יצעקו על איש או בהמה מישראל שבזה תדע כי יפלה ה' וכו':
(ח) "וירדו". ועי"כ ירדו אלי כי לא אבוא עוד אליך והשתחוו לי, כי מצרים חזקו על העם לשלחם מן הארץ לחלוטין, וזאת לא רצה משה שאמר רק דרך שלשת ימים נלך, יצטרכו לבקש שאתרצה בכך, ועז"א שיאמרו צא שהוא היציאה לגמרי:
(ט) "ויאמר ה'". הודיע לו שפרעה לא יכנע בהתראה זאת וזה יהיה מה' למען רבות מופתי, שעי"כ תהיה מכת בכורות ואח"כ קריעת ים סוף:
(י) "ומשה ואהרן". ר"ל הגם שמשה ואהרן עשו כל המופתים האלה והיו לפני פרעה ולא נסתפק באמתת דבריו וע"פ הטבע היה ראוי שישמע להתראה זאת בכ"ז היה מאת ה' שחזק לבו: