מלבי"ם על שמואל ב ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מלבי"ם · על שמואל ב · ח · >>

(א) "ויהי אחרי כן". הודיעו ה' ע"י הנביא כי לא הוא יבנה הבית באשר עוד לא נכרתו אויביו מפניו, ראה כי רצון ה' שלא ינוח עדיין ממלחמה, לכן יצא לבקש את אויביו ולתגר בם מלחמה בארצם. ותחת שעד עתה באו הפלשתים אל ארצו ולא הכניעם, עתה הלך אל ארצם והכניעם, וגם לקח חבל מארצם מתג האמה, ובד"ה (א' יח, א) מפרש גת ובנותיה, ויש בזה דרש לרבותינו ז"ל למה קראה מתג האמה:

(ב) "ויך את מואב". פי' חז"ל (במדבר רבה יד, א) בעבור שהרגו את אביו ואמו בברחו מפני שאול, כמ"ש (ש"א כג, ד) וינחם את פני מלך מואב, נקם מהם, והרג מהם שני שלישים, ובדרך בזיון השכיב אותם ארצה, ולא הקפיד להחיות הגבורים כי היו לעבדים נושאי מנחה, ר"ל פורעי מס:

(ג) "להשיב ידו". ובד"ה (א' יח, ג) להציב ידו, שהדדעזר היה מושל בנהר פרת קרוב לגבול ישראל והיה לו שם יד, ר"ל בנין בנוי ועליו תמונת יד לאות שכבשה בידו, כמ"ש (ש"א טו, יב) והנה מציב לו יד, ודוד הסיר הבנין הזה, והלך להשיב להציבו, ר"ל לכבוש המדינה:

(ד) "אלף ושבע מאות פרשים". ובד"ה (שם, ד) כתוב אלף רכב ושבעת אלפים פרשים, הנה בכל מרכבה היו כמה פרשים ר"ל סוסים, ושם היה לכל מרכבה עשרה סוסים, ופרש אחד ממונה על סוסי המרכבה, ופה חשב כל הסוסים שבכל מרכבה לפרש אחד וע"כ צרף הרכב עם הפרשים, ובד"ה חשב כל פרש ר"ל כל סוס בפ"ע ולכן חשב אלף רכב לבד, ושבעת אלפים פרשים היינו סוסים, וכן במ"ש לקמן (י, יח) שבע מאות רכב כתוב בד"ה (שם יט, יח) שבעת אלפים רכב, מטעם זה: "ויעקר". מטעם לא ירבה לו סוסים:

(ח) "ומבטח ומברתי". בד"ה (שם יח, ח) כתוב טבחת ומכון, אז נשתנה שמם, ושם ביאר שמנחשת זה עשה שלמה את הים והעמודים וכלי הנחושת:

(י) "לשאל לו לשלום ולברכו". ומפרש "לשאל לו לשלום על אשר נלחם בהדדעזר", כי בזה השתתפו באהבה במה שיש להם אויב משותף: "ולברכו על אשר הכהו". שזה ברכתו שמשופע בגבורה לדכא אויביו תחת רגליו:

(יג) "ויעש דוד שם בשובו מהכותו את ארם בגיא מלח שמנה עשר אלף". ובד"ה (שם, יב) כתוב ואבשי בן צרויה הכה את אדום בגיא מלח י"ח אלף, ובתהלות (ס, ב) בהצותו את ארם נהרים וישב יואב ויך את אדום בגיא מלח י"ב אלף, וכפי הנראה מלחמה זו היתה לבסוף, כי כבר חשב (פסוק יב) מלחמת בני עמון שהיתה אחר כך, ואז התעוררו ארם נהרים וצובא שנית, ואדום סמוך לעמון, ויצאו לעזרת בני עמון, ואחר שהכה בארם שני פעמים כמ"ש בסימן י' הכה בהם בגיא מלח מארם ואדום ביחד, י"ב אלף מאדום ושש אלף מארם. ופה אמר ארם שעקר המלחמה היה על שמם, ובד"ה אמר אדום שהם היו רוב הנופלים, ובתהלות לא הזכיר רק הי"ב אלף שהיו מאדום כי שם אמר בהצותו את ארם, ומלחמת ארם בכלל היה ע"ש דוד, וז"ש פה ויעש דוד שם, ותחתיו היו שרי הצבא יואב ואבשי לכן מיחסם פעם לזה ופעם לזה. וי"ל ג"כ שהכה באדום שני פעמים, פעם י"ב אלף ופעם י"ח אלף, וכן דעת חז"ל בתנחומא (דברים), ועז"א וישם באדום נציבים בכל אדום שם נציבים, ששם נציבים ומרדו וכבשם כולם וישם נציבים בכל אדום. ואמר שנית "ויושע ה' את דוד", כי בפסוק ו' מלמד שהגם שכבש ארם נהרים שהיא סוריא, "שכבשה" שלא כתורה (כמ"ש בספרי סוף עקב), ונקרא מטעם זה כיבוש יחיד כמ"ש הרמב"ם (בה' תרומות), בכ"ז הושיעו ה'. ופה יאמר שבמה שכבש את אדום שעתידים ישראל לקחת את ארצו לע"ל, שקיני קניזי וקדמוני הם אדום עמון ומואב, הראהו ה' מעין העתיד והושיעו:

(טו) "ויהי דוד". המבוקש מן המלך היו שני דברים כמ"ש (ש"א ט, כ) ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם מלחמותינו, ואחר שפנה מן המלחמות עסק במשפט וגם עשה צדקה וחסד לעניים: