מלבי"ם על שמואל א כז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מלבי"ם · על שמואל א · כז · >>

(א) "עתה אספה יום אחד ביד שאול". כי לאו בכל יומא מתרחיש ניסא (פסחים נ ב), וגם שהעושין לו נס מנכין לו מזכיותיו (שבת לב א), וחשב פן כבר כלו זכיותיו בשתי הצלות הקודמות, וז"ש "אין לי טוב כי המלט אמלט אל ארץ פלשתים", ובזה אנצל מג' טעמים, א] כי בעודי בארץ חושב שאול שאני אוסף אלי אנשים כדי למרוד בו, לא כן אם אהיה בארץ פלשתים, וז"ש "ונואש ממני שאול". ב] שאחר שידע שלא ימצאני יתיאש מלבקשני, וז"ש ונואש שאול "לבקשני עוד בכל גבול ישראל". ג] אף שיעלה על לבו לילך אחרי לארץ פלשתים, "ונמלטתי מידו", כי יצילני מלך פלשתים:

(ב) "ויקם דוד ויעבר". הגם שכאשר ברח תחלה אל אכיש היה בסכנה (כנ"ל כא), אז בא יחידי וחשדו שבא כמרגל, וגם לא היה מקוה תועלת מאיש אחד, לא כן עתה שבא עם שש מאות איש שלא נחשדו למרגלים והיה מקוה שיהיו מאנשי חילו ליום קרב ומלחמה, וז"ש ויעבר "הוא ושש מאות איש":

(ג) (טעם ב') תחלה בא בלא בני בית וחשש שיברח ממנו, לא כן עתה שבאו "איש וביתו", וז"ש "וישב" וכו' "איש וביתו":

(ה) "אם נא". פי' מה שהקפיד שישב דוקא בעיר המלוכה הוא, או מפני שירא ממנו פן ימרוד בו ובעיר המלוכה יש חיל המלך, ועז"א "אם נא" מצאתי חן, בל תחשדני. או מפני שירא שהפלשתים ירעו לו בהיותו אתם שלא בעיר המלכות, ע"ז בקש "יתנו לי מקום", היינו מקום מיוחד נבדל מפלשתים. או מפני שירא למסור לו עיר חומה דלתים ובריח פן ישגב שם, עז"א "בערי השדה", היינו עיר פרזי:

(ז) "ימים". ר"ל בגת ישב "ימים" אחדים ובצקלג ישב "ארבעה חדשים", ועל כן הקדים "ימים" לחדשים:

(ח) השאלות (ח) אם היו יושבי הארץ איך הכה בם, תחת טוב שלם רע? ואיך לא התירא שיודע לאכיש?:

"כי הנה ישבות הארץ". באר שפשט על אומות האלה מפני שהיו יושבות הארץ ועי"כ היה להם תגר עם פלשתים כדרך השכנים, ולא יקפידו פלשתים על שנלחם בם. ב] שהנה יושבות הארץ "מעולם", מימות יהושע, והם מן השבע עממין שקיים בהם מצות לא תחיה כל נשמה. עז"א "בואכה שורה" וכו', כמוזכר בספר יהושע:

(ט) "ולא יחיה". ר"ל לא החיה מן השבי לעבדים ולשפחות, כמו שיאמר אח"ז, רק "ולקח צאן ובקר" וכו': "וישב". פי' ותמיד בעת ששב היה בא אל אכיש להגיד לו:

(י) "ויאמר אכיש". שאלו בתמיה וכי "אל פשטתם היום", הלא בודאי פשטתם. והיה משיב כמסיח לפי תומו "על נגב יהודה" וכו', שיחשוב אכיש כי נבאש בישראל:

(יא) "ואיש". ר"ל וזה היה הטעם שלא היה מביא איש ואשה מן השבי, שלא יגידו לאמר שכה עשה דוד. ועי"כ:

(יב) "ויאמן אכיש בדוד". כי אמר "הבאש הבאיש בעמו בישראל", ר"ל שיצויר ילחם עם ישראל ועמו שהם שבטו יחזיקו בידו, ויצויר ילחם עם שבטו למצוא חן בעיני ישראל בל יאמרו כי נוטה אל שבטו, אבל אחר שנלחם ביהודה ובקיני שהם מישראל נבאש בכולם וממילא "והיה לי לעבד עולם":