מלבי"ם על שופטים ט טו
ויאמר האטד:
הוא מקבל את המלוכה ודורש אחריה, בשלא יגרע לו על ידה שום שלימות, רק באשר יתחמץ לבבו אם לבם נכון עמו, לכן מתנה עמהם אם באמת ובתמים אתם משחים אתי כו' באו חסו בצלי, וידוע שהאטד אין לו צל כלל והוא השפל מכולם, רצה לומר עזבו מעלתכם אתם ארזי לבנון הרמים והנשאים ותשפילו שבת תחתי במקום שפל ומורד, והקוצים שלי המכאיבים יהיו לכם צל ומחסה, ואם אין כי תמרדו בי, אז אל תחשבו כי לא אוכל להרע לכם משפל מקומי, לא כן כי אחר שהאטד מוכן לשריפת אש, האש הזה תאכל את ארזי הלבנון.
<< · מלבי"ם על שופטים · ט טו · >>