מלבי"ם על שופטים ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מלבי"ם על שופטים · ח · >>

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויקח את זקני העיר ואת קוצי כו' ויודע בהם" רצה לומר על ידם, שצוה שהזקנים ייסרו את אנשי סכות בקוצים על שמרעב מנעו לחם.

פסוק א

(א) הלא מלאכים שלח בכל הר אפרים?:

מה הדבר אשר עשית לנו:    כי תחלה שלח מלאכים במנשה אשר זבולון נפתלי ולא באפרים (ו' לה) רק עתה שלח מלאכים בהר אפרים וזה חרפה גדולה להם, וזה שאמר לבלתי קראות לנו כי הלכת, רק אחר כך בעת גמר המלחמה (ומלת קראות מקור מורכב ממשקל פעלי ל"א ופעלי ל"ה, גלות ירושלים, קרוא מקרא).

פסוק ב

(ב-ג) למה כפל מה עשיתי עתה ככם ומה יכלתי עשות ככם?:

ויאמר:    השיב למה תריבו אלי, אם באשר לקחתי הכבוד לעצמי להיות אני המתחיל, הלא אתם הגומרים ומה עשיתי עתה ככם, הלא עתה בגמר לא עשיתי נגדכם מאומה (ואמר עתה כי עוד קוה ללכד זבח וצלמונע רק עתה עדיין לא עשיתי) והגם שאני הייתי הבוצר שהוא המתחיל, הלא העוללות שעוללתם לבסוף טוב מן הבציר, וא"כ מצד הפעולה מעשיכם גדולים הגם שהיו לבסוף.

פסוק ג

זאת שנית מצד הגבורה הלא בידכם נתן אלהים את שרי מדין, שבזה הראיתם גבורה עצומה עד שהתיחס לה' שהוא נתן בידכם, ומה יכלתי עשות ככם הלא זה דבר שלא יכלתי לעשות, ובזה רפה כעסם.

פסוק ה

(ה-יז) הוא דבר לאנשי סכות ומדוע ענו אותו שרי סכות? הם אמרו כי ניתן לצבאך לחם, בפסוק טו הזכיר שאמרו כי נתן לאנשיך היעפים לחם, בפסוק טו טז אמר שבא אל אנשי סכות ושלקח זקני העיר ויודע את אנשי סוכות, משמע שלא יסר את הזקנים דא"כ היל"ל ויודע אותם, ולמה עשה כן שלא הכה להזקנים? ולמה הרג אנשי פנואל ולא אנשי סכות?:

ויאמר לאנשי סכות:    הנה היו מחויבים לתת להם לחם מצד שני ענינים: א) מצד מצות צדקה אחר שהם עיפים ורעבים ומצוה זו מוטלת על כלל העם, ב) מצד החיוב באשר הם צבא מלחמה ורודפים אחר האויב, ודבר זה מוטל על השרים לתת להם מן המס אחר שהוא טובת הכלל, ובאשר היו עיפים ורודפים פנה גדעון תחלה אל העם וזה שאמר ויאמר לאנשי סכות, ואמר הטעם שיתנו להם לחם כי עיפים הם שלכן יתנו להם מצד מצות צדקה, והוסיף שהם שלוחי מצוה לרדוף אחר זבח וצלמנע.

פסוק ו

ויאמר שרי סכות:    המובן שהעם לא רצו לתת לו מצד הצדקה מצד שאנשיו יעפים, ואז פנה אל השרים שיתנו לו מצד החיוב, כמו שאמר בסוף דבריו שהוא רודף אחר זבח וצלמונע, והשיבו לו השרים: הכף זבח וצלמנע עתה בידך כי נתן לצבאך לחם, אתה רוצה שאנחנו נתן לך מצד שהם צבאך רצה לומר צבא מלחמה שהחיוב מוטל על השרים, אבל עדיין לא נצחת את האויב, ומובן שהתיראו שאם יתנו לו מצד זה יענשו אם תגבר יד האויב. (ומלת ויאמר שא' מן הרים ענה בשביל כולם):

פסוק ט

בשובי בשלום אתץ את המגדל:    רצה לומר כי הם אין להם תירוץ שיראים מפני אויב אחר שבוטחים במגדל עוז ולכן יתוץ את המגדל מדה כנגד מדה.

פסוק יג

מלמעלה החרס:    פי' שנפל על המחנה בלילה כמו שבפעם הראשון החרידם בלילה ובעת שעלה החרס על הארץ שב, ורצה לומר ששב מסבה שעלה החרס כי אנשיו היו מועטים, ולא יכלו להלחם רק בלילה.

פסוק יד-טו

ויכתב אליו את שרי סכות וכו' ויבא אל אנשי סכות:    הנה ראה כי שרי סכות אינם ראוים לעונש כי טענו כדין שעדיין לא היו מחויבים לתת לו מס, וגם כי היו יראים לעשות זאת. אבל אנשי סכות שמהם שאל בתורת יעפים הם ראוים לעונש, לכן בא אל אנשי סוכות לא אל השרים. ובאר טעם העונש מצד שחרפו אותו הכף זבח וצלמונע עתה בידך כי נתן לאנשיך היעפים לחם, לא תפס לשון השרים כי נתן לצבאך לחם, שזה לא היה חירוף שעדיין לא הוחזקו בצבא מלחמה לכלכלם בתורת מס, אבל אנשי סכות שאמרו כי נתן לאנשיך היעפים לחם שמהם שאל צדקה לאנשים עיפים לא מס לצבא מלחמה זה היה חירוף.

פסוק טז

ויקח את זקני העיר ואת קוצי כו' ויודע בהם:    רצה לומר על ידם, שצוה שהזקנים ייסרו את אנשי סכות בקוצים על שמרעב מנעו לחם.

פסוק יז

ואת מגדל פנואל נתץ:    כנ"ל, ויהרג את אנשי העיר שלא היה להם תירוץ כאנשי סכות כנ"ל.

פסוק יח

(יח) מה שהשיבו כמוך כמוהם אין בזה התנצלות:

איפה האנשים אשר הרגתם בתבור:    עת ברחו זבח וצלמונע לעבור הירדן עברו דרך תבור ושם הרגו את אחי גדעון. והנה מחוקי המדינה שלא להרוג את המלכים הנכבשים במלחמה רק אם יש עליהם טענה, כמו מלכים שהיו נכנעים ומרדו. וא"כ לא היה ראוי להרג את זבח וצלמונע (שהיו אדוני הארץ) בלא משפט, לכן דן אותם על שהרגו את אחיו, והם השיבו כמוך כמוהם אחד רצה לומר שהם היו חייבים מיתה כמוך, כי היו מורדים בנו כמוך, כי ראינום כתאר בני המלך רצה לומר מתנהגים בטכסיסי מלכות ולכן חשבנום למורדים בנו ונתחייבו מיתה אצלנו, כמו שאם היינו כובשים אותך היית חייב מיתה על המרד, והם חשבו שהם בניו בני המלך והם חייבים מיתה על מרד אביהם לפי נמוסי מדין.

פסוק יט

ויאמר אחי בני אמי הם:    רצה לומר אינם בני רק אחי, והם לא מרדו ובחנם הרגתם אותם ואם החייתם אותם, לא הייתי הורג אתכם בלא משפט.

פסוק כ

ויאמר ליתר:    כי הוא גואל הדם על הריגת אחי אביו.

פסוק כא

כי כאיש גבורתו:    הגבורה צריכה להיות נערכת עם האיש פועל הגבורה, והגבורה הזאת להרוג מלכי ארץ יאתה לך.

פסוק כב

משל בנו:    א"ל א) שהוא ימשול מצד שראוי לזה וישיגו תועלת ממנו, ב) שגם בניו ימשלו מצד כי הושעתנו כו':

פסוק כג

ויאמר וכו' לא אמשל וכו':    רצה לומר בין התועלת ממני בין התשועה הכל מתיחסת לה' והוא ימשול בכם.

פסוק כד

אשאלה כו':    אחרי ספר שלא רדף אחר השררה, ספר שהיה שונא בצע, כי מן הדין מגיע אליו חצי השלל והוא לא לקח רק דבר מועט ורק דרך מתנה.

כי ישמעאלים הם:    שהמדינים מנהגם כישמעאלים, ומתערבים עמהם, כמו שאמר ויעברו אנשים מדינים וימכרו את יוסף לישמעאלים (בראשית לו) רד"ק.

פסוק כו

לבד מן השהרונים:    שזה שלל בעצמו ויהי לו.

פסוק כז

ויעש:    מן הנזמים עשה אפוד תכשיט לזכר הנס, ואחרי מותו זנו אחיו, ויהי לגדעון ולביתו למוקש אחר שנכשלו בסבתו נענש במה שנהרגו בניו.

פסוק כח

ארבעים שנה:    עם ז' שני השעבוד.

פסוק כט

וישב בביתו:    כי לא הוצרך ללחום כי אין שטן.

פסוק לג

כאשר מת וישובו:    כמו שאמר והיה במות השופט וכו' (למעלה ב' יט):

פסוק לד-לה

ולא זכרו כו' את ה' ולא עשו חסד עם בית ירובעל וכו':    רצה לומר כי בתשועה זו היה ענין נסיי אלהי והיה ראוי לזכור את ה', והם לא זכרו את ה' כי יחסוהו לענין טבעי ולגבורת גדעון וא"כ היה להם לזכור את גדעון ככל הטובה וכו' והם שלמו רעה תחת טובה כמו שיבא בסמוך, וכפל בית ירובעל גדעון, שלא עשו חסד עם גדעון מצד שהוא בית ירובעל שיש לומר מריבה עם הבעל והם החלו לזבוח אל הבעל אחרי מותו.