התורה והמצוה ויקרא ד ג (המשך ב')

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ספרא | מלבי"ם על פרשת ויקרא | מחבר:מלבי"ם
משנה תורה לרמב"ם | תלמוד בבלי
מפרשים על הספרא:   קרבן אהרן | הראב"ד | הר"ש | רבינו הלל | חפץ חיים | עשירית האיפה | מלבי"ם | עזרת כהנים | דרך הקודש


סימן רח[עריכה]

ויקרא ד ג:
אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים לַיהוָה לְחַטָּאת.


ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרק ג:

[א] "פר..."-- יכול זקן? תלמוד לומר "..בן".   אי "בן" יכול קטן? תלמוד לומר "פר..".   הא כיצד? --בן שלש כדברי חכמים.

ר' מאיר אומר אף בני ארבע ובני חמש כשרים אלא שאין מביאים זקנים מפני הכבוד.


[ב] ר' יוסי הגלילי אומר מה תלמוד לומר (במדבר ח, ח): "וּפַר שֵׁנִי בֶן בָּקָר תִּקַּח לְחַטָּאת"?

  • אם ללמד שהן שְנַים -- והלא כבר נאמר (במדבר ח, יב): "וַעֲשֵׂה אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה לַיהו-ה" !
  • אם כן למה נאמר "ופר שני בן בקר תקח לחטאת"?    --בן שתי שנים.


[ג] רבי אומר מה תלמוד לומר (במדבר ח, ח): "וּפַר שֵׁנִי בֶן בָּקָר תִּקַּח לְחַטָּאת"

  • אם ללמד שהן שְנַים -- והלא כבר נאמר (במדבר ח, יב): "וַעֲשֵׂה אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה לַיהו-ה"!
  • אם כן למה נאמר "ופר שני בן בקר תקח לחטאת"?
  • אלא לפי שנאמר "ועשה את האחד חטאת ואת האחד עֹלה לשם", יכול תקדם חטאת לעולה בכל מקום ובכל מעשיה?...   תלמוד לומר "ופר שני בן בקר תקח לחטאת".
    אי "ופר שני...תקח לחטאת" יכול תקדם עולה לחטאת בכל מעשיה?...   תלמוד לומר "ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה לשם".
    הא כיצד? --דם חטאת קודם לדם עולה מפני שהוא מרצה; איברי עולה קודמים לאימורי חטאת מפני שהן כליל לאישים.


[ד] ר' שמעון אומר מה תלמוד לומר (במדבר ח, ח): "וּפַר שֵׁנִי בֶן בָּקָר תִּקַּח לְחַטָּאת"

  • אם ללמד שהן שְנַים -- והלא כבר נאמר (במדבר ח, יב): "וַעֲשֵׂה אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה לַיהו-ה"!
  • אם כן למה נאמר "ופר שני בן בקר תקח לחטאת"?
  • שיכול שתהא נאכלת חטאת זו?
  • תלמוד לומר "ופר שני"-- שני לעולה. מה עולה לא נאכלת אף חטאת זו לא נאכלת.


[ה] כיוצא בו אמר ר' יוסי: (עזרא ח, לה): "הַבָּאִים מֵהַשְּׁבִי בְנֵי הַגּוֹלָה הִקְרִיבוּ עֹלוֹת לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל פָּרִים שְׁנֵים עָשָׂר עַל כָּל יִשְׂרָאֵל אֵילִים תִּשְׁעִים וְשִׁשָּׁה כְּבָשִׂים שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה צְפִירֵי חַטָּאת שְׁנֵים עָשָׂר הַכֹּל עוֹלָה ליהו"ה" -- אפשר חטאת עולה?!    אלא מה עולה לא נאכלת, אף חטאת-- לא נאכלת.
ר' יהודה אומר, על עכו"ם הביאום.


[ו] ר' שמעון אומר:

  • כל מקום שנאמר "עגל" בתורה סתם-- בן שנה; שנאמר (ויקרא ט, ג) "ועגל וכבש בני שנה".
  • "...בן בקר"-- בן שתי שנים; שנאמר (ויקרא ט, ב) "קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעלה תמימם"-- אף בשָנִים.
  • "פר" סתם-- בן שלש.  אף בני ארבע ובני חמש כשרים אלא שאין מביאים זקנים מפני הכבוד.


(באור משנה א')[עריכה]

פר בן בקר:    שמות פר ועגל אינם שמות עצמיים, רק שמות תוארים, יקראו בהם כפי גדולם. בהיותו צעיר נקרא "עגל" וכשגדל נקרא "פר" על שם הפרותו (עיין מה שכתבנו בזה למעלה (סימן י) על שם ר' יונה המדקדק). ואמרו בראש השנה (דף כו.) "ותיטב לה' משור פר.." אם שור למה פר? אמר ר' מתנה שור שהוא גדול כפר -- כי פר שהקריב אדם הראשון היה ביום הולדו שאז נקרא "שור" כמו שאמרו שור בן יומו קרוי "שור" והיה גדול כפר בן ג' שנים; וכמו שפרש"י (שם) ובעכו"ם (דף ה) חולין (דף ס).

והנה בין "עגל" ו"פר" אין גבול ממוצע; דכל שיוצא מכלל "עגל" נכנס לכלל "פר". ודעת ר' אליעזר (ריש פרה) ד"פרה" בת שתים ו"עגלה" בת שנתה, דסבירא ליה שבשנה השניה הוא בכלל "פר". וחכמים סבירא להו שָם ד"עגלה" בת שתים ו"פרה" בת שלש, ושעד השנה השניה הוא בכלל "עגל".

ומצאנו עוד: "עגל בן בקר" ו"עגלת בקר", וכן "פר בן בקר". ודעת חכמים ששֵם "בן בקר" אינו מציין המין ואין פירושו עגל או פר ממין הבקר, כי שם "עגל" או "פר" מיוחד רק במין הבקר ולא נמצא במינים אחרים. רק פירוש "בן בקר" כמו -- "בן שנה", "בן נכר", "בן חיל", "בן מות". וכשאומר "עגל בן בקר" פירושו עגל שהוא בקר, כי "בקר" מציין הגדלות. (ומצאנו (שמואל א יד, לב) "ויקחו צאן ובקר ובני בקר" שפירוש "בקר" גדולים ו"בני בקר" קטנים.) ולכן, כשאמר "עגל בן בקר" פירוש "בן" כמו "בן חיל" שהוא איש חיל, וכן רצונו לומר עגל שהוא בקר רצה לומר שהוא גדול; כי שם "עגל" כולל משנולד עד שנה השלישית ובשנה השנית הוא "בן בקר" - ר"ל עגל גדול כבקר. וזהו שאמר ר' מאיר בראש השנה (דף י.) ור' שמעון (בספרא משנה ו) כל מקום שנאמר "עגל" סתם הוא בן שנה; "בן בקר"-- בן שתי שנים.

וכשאמר "פר בן בקר" הוא בשנה השלישית לבד, כי "פר" סתם נקרא מן השנה השלישית עד מותו, אבל "פר בן בקר" נקרא רק בשנה השלישית (ומלת "בן" בא על הצעירות כמו -- "בני נשר", "בן רחמים", "בני יונה", "בני צאן", "בני עזים", "בני לביא", "בני עורב", "בנות יענה"). ופירושו - פר צעיר לימים. וזהו שאמר "פר" יכול זקן? תלמוד לומר "בן". אי "בן" יכול קטן? תלמוד לומר "פר" -- רצונו לומר "בן בקר" לבד כולל גם בן שתי שנים ו"פר" לבד כולל גם בן ד' וה', אבל "פר בן בקר" הוא רק בשנה השלישית. וזהו שאמר הא כיצד? בן שלש כדברי חכמים, ר"ל חכמים דפליגי על ר' אליעזר גבי פרה ואמרו דפרה בת ג' או בת ד' וכל קודם לג' נקרא "עגל". וזה שם דכתיב "פרה" סתם אבל "פר בן בקר" הוא בשנה השלישית.


והנה לדעת ר' אליעזר ((משנה, פרה א)) ד"עגלה" בת שנתה, הגם דשָם כתוב (דברים כא, ג) "עגלת בקר", צריך לומר ד"עגלת בקר" הוא לדעתו עגלה ממין הבקר כי סבירא ליה דשם "עגל" משותף גם לצעירי מינים אחרים שהם מסוג "בקר" כמו שיאמר "גדי עזים" מפני ששם "גדי" משותף לצעירי מינים אחרים כמו שפירש רש"י על "לא תבשל גדי בחלב אמו". ויאמר "עַיר בן אתונות" (זכריה א, ט) מפני ששם "עַיר" משותף לצעירי גמלים כמו שפירשנו בפירוש ישעיהו (ל' ו'). וכן במ"ש "כפיר אריות" "גורי אריות" שנקראו כן גם צעירי הלביא כמ"ש (יחזקאל, כא) "מה אמך לביאה..ויעל אחד מגוריה כפיה היה". וכן מטעם זה אמר "עופר האיילים". ו"עגלת בקר" או "עגל בן בקר" מפני שיש "עגל" ממין אחר.    אבל דעת ר' אליעזר ב"פר בן בקר" שצריך להיות דוקא בן שתי שנים כר' יוסי הגלילי, דלדידיה "פרה" בת שתים וגם יותר משתים כמו שביאר הר"ש שם. אבל "פר בן בקר" שמורה הצעיר יהיה רק שתים דכן אומר בתוספתא (הביא הר"ש פרק א דפרה) ר' אליעזר אומר..שכל פרים שבתורה "פר בן בקר" בן שתי שנים; "פר" סתם בן שלש.


והנה בראש השנה (דף י) אמר ר' מאיר ד"פר" בן שלש. ופה תניא דר' מאיר אומר אף בני ארבע ובני חמש כשרים אלא שאין מקריבים מפני הכבוד. וזה אף ב"פר בן בקר" דהא בא לאפלוגי אתנא קמא שמיירי ב"פר בן בקר". ועל כרחך מה שאמר בראש השנה פר בן שלש היינו שלא יהיה פחות משלש, אבל למעלה אין לו שיעור. ועל כרחנו סובר ד"פר בן בקר" פירושו ממין הבקר (דאין לפרש דפליגי דלתנא קמא פסול בדיעבד ולר' מאיר רק לכתחלה דהא תניא בתוספתא (פ"ק דפרה) חומר בעגלה מה שאין במוקדשין שהשנים פוסלים בעגלה ולא במוקדשין). ובספרא פה (משנה ז') ר' שמעון אומר...פר סתם בן שלש אף בני ארבע ובני חמש כשרים אלא שאין מביאים זקנים מפני הכבוד -- משמע שרק ב"פר" סתם סבירא ליה לר' שמעון דכשרים אף ביותר מג', לא ב"פר בן בקר". אולם קשה מדוע לא באר ר' שמעון ד"פר בן בקר" דוקא בן שלש ובן ד' פסול? וכן קשה לי על מה שכתוב במשנה דפרה (פרק א משנה ב) ר' יוסי הגלילי אומר "פרים"-- בני שתים. וחכמים אומרים (אף) בני שלש. ר' מאיר אומר אף בני ארבע ובני חמש כשרים. - דמשמע דפליגי ב"פרים" סתם. והיה לו לבאר שזה רק ב"פר בן בקר" אבל ב"פר" סתם לכולי עלמא כשר אף בני ארבע ובני חמש.


אולם אחרי עיינתי ראיתי כי כל הפרים הנזכרים בתורה כתוב בהם "פר בן בקר" כמו בפר המלואים (שמות כט, א) "לקח פר אחד בן בקר" (ומה שכתוב (שמות כט, לו) "ופר חטאת תעשה ליום" בודאי רצונו לומר כדוגמת הפר שביום הראשון). וכן פר חטאת כהן משיח והעדה (ויקרא, ד) ופר יום הכפורים (ויקרא, טז) ופרי הנשיאים (במדבר, ז) ופר חטאת הלוים (במדבר, ח) -- בכולם מבואר שהיה "פר בן בקר" (לבד מ"בקר זבח השלמים" של הנשיאים שתפס בהם תחלה לשון "בקר") מלבד בפרי החג שבפר' פנחס שמן יום השלישי ואילך כתוב "פר" סתם. ויש לומר שזה מפני שסמך על מה שאמר ביום הראשון וביום השני "פרים בני בקר" ולא הוצרך לכפול זאת בכל פעם.


ולפי זה לא נמצא בתורה רק "פר בן בקר" ולא נמצא "פר" סתם וממילא מה דפליגי חכמים ור' יוסי ור' מאיר ב"פר בן בקר" קאי על כל הפרים שנמצאו בתורה גבי קרבנות כי בכולם כתוב "פר בן בקר". ור' מאיר ור' שמעון סבירא להו דבכולם כשר אף בני ד' וה' מדאורייתא דסבירא להו ד"פר בן בקר" פירושו ממין הבקר. ותנא קמא ור' יוסי הגלילי ור' אליעזר סבירא להו ד"פר בן בקר" פירושו פר מצעירי הבקר, והוא לר' אליעזר ור' יוסי הגלילי בן שתי שנים ולחכמים בן שלש; וסבירא להו דכן בכל "פרים" הנזכרים בתורה דבכולהו כתיב "בן בקר" ואף בפרי הרגלים מיום ג' ואילך שכתוב "פר" סתם סמך את אצמו על מה שכתב ביום הראשון והשני.    ולכן סבירא ליה לר' יוסי הגלילי (במשנה דפרה) "פרים" בני שתים, וחכמים אומרים "פרים" בני שלש. ומה שכתוב בתוספתא לר' אליעזר ד"פר בן בקר" בן שתי שנים , "פר" סתם בן שלש הוא נפקא מינה לפרה אדומה שכתוב "פרה" ויכול להביא גם בת שלש, דמה שאמר ר' אליעזר "פרה-- בת שתים" היינו אף בת שתים כמו שבאר הר"ש.

[ודברי הרמב"ם צריכים עיון שכתב (פ"א מהל' מעה"ק) הגדולים בבקר עד ג' שנים שלמות מיום ליום. יותר מכאן הרי הוא זקן. ושם (פ"א מהל' מעה"ק ה"יד) כל מקום שנאמר "עגל" הרי זה בן שנה. "פר" בן שתים". ובריש (פ"י מהל' רוצח ה"א) דעגלה ערופה בת שתי שנים או פחות ובהל' פרה (פ"א מהל' פרה ה"א) דפרה מצותה שתהיה בת ג' או ד'.    --ואם כן, אם עגלה בת שתים איך כתב דפר בן שתים?! וכן הלא לפי זה במה שכתב בהל' מעה"ק ד"עגל" בן שנה הוא סתם "עגל", ד"עגלת בקר" בעגלה ערופה היא בת שתים ואם כן הוא הדין מה שכתב "פר" בן שתים היינו סתם, ולמה כתב דפרה בת שלש? וחוץ מזה אינו מסכים כשום אחד מהתנאים. ודברי הכסף משנה אינם מועילים לישב כל זה. וצריך עיון גדול. ]

(באור משנה ב')[עריכה]

ור' יוסי הגלילי הוכיח ממה שכתוב בחטאת הלוים (במדבר ח, ט) "ולקחו פר בן בקר..ופר שֵנִי בן בקר תקח לחטאת" שמספר "שֵני" מיותר. שאי אפשר לפרש שאמר "פר שני" שלא נטעה לפרש הוא פר אחד והוי"ו וי"ו הבאור שמפרש "ופר בן בקר תקח" רצונו לומר מה שאמרנו שתקח פר בן בקר הוא לחטאת -- שזה אינו, דהא אמר אחר כך "ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה", מבואר שהם שנים.

למה אמר פר בן בקר שני? --בן שתי שנים    פירוש מלת "שני" שאינו מספר סדורי, רק שם תואר-- שהפר הוא בשנה השניה. כי בלי זה יש פה זרות בלשון כי חק קבוע שהמספר הסדורי --ראשון, שני, שלישי-- יבא תמיד אחר המתואר ואם כן ראוי לומר "ופר בן בקר שני"; ולמה אמר "ופר שני בן בקר" שלא כדת? וזה מורה שמלת "שני" הוא תואר אל הפר מצד שניו וכמו שאמר בפרה (פ"א מ"א) אמר ר' יהושע לא שמעתי אלא שלשית (ר"ל פרה שלשית) אמר בן עזאי אני אפרש. אם אתה אומר שלישית-- לאחרים במנין (ר"ל שלישי לבטן) וכשאתה אומר שְלָשִית (כן הנקודה הנכונה כמ"ש הרד"ק בשרשיו שורש מן(?) כמו יְמָנִית שְמָאָלִית) בת ג' שנים. וכן אמר (שם) כרם רְבָעִי-- בן ארבע שנים.

וזה בשם "שלישי" "רביעי". אמנם שם "שֵנִי" שבא שלא כשמפטו שהיה ראוי להיות שְנִיִי על משקל שלישי רביעי -- נוכל לפרש בין על המנין בין על השניות הנמצא בעצמותו. וכן דריש רשב"ג (מגילה (דף ו:)) "אגרת הפורים הזאת השנית" על החדש השני. בשגם שיש לומר שעיקר שם "שני" נבנה מן שָנָה כמו כֶלִי חֵצִי. ועל כן פירש ר' יוסי הגלילי על השנים ושפיר סמך מלת "שני" אל "פר" כי הוא תואר אל שם "פר", לא שם המספר.


(באור משנה ג')[עריכה]

אמנם רבי (וכן ר' שמעון במשנה שאחרי זה) חולק על ר' יוסי הגלילי וסבירא ליה שמה שכתוב "ופר שני בן בקר תקח לחטאת" בא ללמד שהחטאת יהיה שני לעולה במעשה. ואי אפשר לפרש שכל מעשה החטאת יהיו אחר עולה דהא אמר "ועשה את האחד חטאת ואת האחד עֹלה" -- הרי חטאת קודמת. וההכרעה בין הכתובים שדם חטאת תקדום לדם עולה מפני שמרצה כמ"ש "ועשה את האחד חטאת..לכפר", ועיקר 'כפרה' בדם. ואיברי עולה קודמים לאימורי חטאת מפני שהן כליל.   וברייתא זו מובאת בזבחים (דף פט:). ועיין בחבורי ארצות החיים (בארץ יהודה ס"א סק"ו) מה שפלפלתי בזה.

[ומה שכתוב בספרא יכול תקדם חטאת לעולה בכל מקום ובכל מעשיה? מפני שבזבחים (דף צ) ופסחים (דף נט:) למד שחטאת קודמת תמיד לעולה. וזהו שאמר בכל מקום ובכל מעשיה. מה שאין כן אחר כך אמר יכול תקדם עולה לחטאת בכל מעשיה? ולא אמר "בכל מקום" כי אף אם נטעה שפיה עולה קודמת בכל מעשיה, בכל זה נדע שבכל מקום חטאת קודם לעולה כמו שכתוב (ויקרא ה, ח) "והקריב את אשר לחטאת ראשונה"-- זה בנה אב לכל חטאת שיוקדמו לעולות וכולי. ]


(באור משנה ד' וה')[עריכה]

ור' שמעון אמר שמה שכתוב "פר שני" בא ללמד שיהיה דומה לעולה; שהמספר הסדורי יבא לרוב לדברים הדומים במעשיהם. שגם חטאת זה היה נשרף. דהוה אמינא שתהיה נאכלת לכהנים כיון שהיתה חטאת חצונה (דלא כק"א). וכיוצא בו אמר ר' יוסי לפרש הפסוק בעזרא (ח לה) שסיים על החטאת "הכל עולה" מפני ששרפוה בחוץ, ומצד זה היה לה שיתוף עם העולה שהוא כליל. וכן היה ר' יהודה אומר (כן הגיהו התוס' בהוריות, וכן גריס בילקוט) שעל עכו"ם (שעשו בימי צדקיהו) הביאום והיו חטאת פנימית שדינם לשרף, ועל זה אמר "הכל עולה".

וכן אמר פה 'פר בן בקר שני'-- שני לעולה מפני שיש לה דימוי מצד זה שאינה נאכלת (הגם שאינה שוה לגמרי כי אינה כליל על המזבח רק בחוץ, הרי הכתוב אמר על זה "הכל עולה" ויצדק המספר "שני").

וברייתא זו מובאת בהוריות (דף ו.) ובתמורה (דף טו:) ועיין שם מה שפלפלו בזה.


(באור משנה ו')[עריכה]

ויקרא ט ב-ג:
וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן קַח לְךָ עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה תְּמִימִם וְהַקְרֵב לִפְנֵי יְהוָה. וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת וְעֵגֶל וָכֶבֶשׂ בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם לְעֹלָה.

ור' שמעון מבאר מדוע לא דריש כר' יוסי הגלילי שפירש "פר בן בקר שני" בן שתי שנים. כי "עגל" הנאמר בתורה הוא בן שנה, כי לא נמצא "עגל" בתורה סתם רק במלואים ושם מפורש "ועגל וכבש בני שנה" (חוץ ממה שכתוב "קחה לי עגלה משולשת.." שפרש"י על פי דברי חז"ל שלשה עגלים. וי"מ שלישי לבטן דלא כראב"ע ורד"ק בשרשיו שפירשו בת שלש שנים כמו שהשיג הרמב"ן דבת ג' שנים לא תקרא "עגלה" רק "פרה"). ומקום שנאמר "עגל בן בקר" הוא בן שתי שנים, וזה לא נמצא בתורה רק גבי עגלה ערופה שאמר "עגלת בקר" ובמלואים ביום השמיני שאמר (ויקרא ט, ב) "קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה תמימים". ומבואר מדפירש אחר כך (ויקרא ט, ג) 'ועגל בן שנה' ש"עגל בן בקר" הנאמר קודם הוא בן שתי שנים.

ואמר זכר לדבר ממה שכתוב "...לעולה תמימים" ואחר כך אמר "ועגל וכבש בני שנה תמימים לעולה" כי שם מוסב "תמימים" רק על העגל וכבש, לא על שעיר חטאת. ופה מוסב "תמימים" גם על העגל, לכן אמר "לעולה תמימים", ר"ל שיהיו תמימים בין ממום בין בשנים. וכבר בארנו עיקר הטעם שכשאומר "בן בקר" מורה שהגיע לכלל "בקר" בגדלו והוא בן שתי שנים, והוא הדין "עגלת בקר". וכשאמר "פר" סתם הוא מבן שלש ואילך. וס"ל דהוא הדין כשאמר "פר בן בקר", וכמו שבארנו למעלה באורך.