התורה והמצוה ויקרא כז לב-לד
ספרא | מלבי"ם על פרשת בהר-בחקתי | מחבר:מלבי"ם
משנה תורה לרמב"ם | תלמוד בבלי
מפרשים על הספרא: קרבן אהרן | הראב"ד | הר"ש | רבינו הלל | חפץ חיים | עשירית האיפה | מלבי"ם | עזרת כהנים | דרך הקודש
סימן קטו[עריכה]
ספרא (מלבי"ם) פרשת בחקתי פרק יג:
[א] "כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט"-- פרט לטריפה שאינה עוברת.
אין לי אלא בזמן שמונים בשבט; רבוצים או עומדים מנין? תלמוד לומר "העשירי יהיה קדש".
כל אשר יעבר תחת השבט העשירי: כבר אמר במשנה דבכורות (דף נח) באיזה צד מעשרן; כונסן לדיר ועושה להם פתח קטן שלא יהיו שנים יכולים לצאת כאחת. ומונים א ב ג ד... והיוצא עשירי סוקר בסקרא. ומבואר שכל זה אינו מעכב, שאם כן היה לו לומר "כל אשר יעבר תחת השבט עשירי" (בלא ה"א), והיה פירושו אשר יעבור עשירי. וכשאמר "העשירי" אינו תואר לפעל "יעבר", רק מאמר בפני עצמו -- שתמיד יהיה העשירי קדש באיזה אופן שמנאם, אף רבוצים או עומדים.
ומ"ש "כל אשר יעבר" פירושו הראוים לעבור, פרט לטריפה.
סימן קטז[עריכה]
ספרא (מלבי"ם) פרשת בחקתי פרק יג:
אין לי אלא בזמן שקרא שמו "עשירי"; מנין אף על פי שלא קרא שמו "עשירי"? תלמוד לומר "העשירי יהיה קדש".
יכול אפילו היו לו מאה ונטל עשרה? עשרה ונטל אחד? תלמוד לומר "העשירי"-- אין זה מעשר. ר' יוסי בר' יהודה אומר-- מעשר.
[ב] קרא לתשיעי עשירי, ולעשירי תשיעי, ולאחד עשר עשירי; מנין ששלשתן מקודשים? תלמוד לומר "העשירי יהיה". או יכול שאני מרבה את שנים עשר?... אמרת לא. הואיל והוא מקדש (ס"א מקודש) וטעותו הקדש (ס"א מתקדשת): מה הוא אינו מקדש (ס"א מקודש) אלא את הסמוך לו, אף טעותו אינו מקדש (ס"א לא תתקדש) אלא את הסמוך לו.
[ג] נמצאת אומר: קרא לתשיעי עשירי, ולעשירי תשיעי, ולאחד עשר עשירי-- שלשתן מקודשין; התשיעי נאכל במומו, העשירי מעשר, והאחד עשר קרב שלמים.
- ועושה תמורה, דברי רבי מאיר. ר' יהודה אומר, וכי יש תמורה עושה תמורה?! אמר ר' מאיר, אילו היה תמורה לא היה קרב!
קרא לתשיעי עשירי, ולעשירי עשירי, ולאחד עשר עשירי-- אין אחד עשר מקודש.
קרא לתשיעי עשירי, ולעשירי אחד עשר, ולאחר עשר עשירי: רבי אומר אינו מקודש. ר' יוסי בר' יהודה אומר מקודש. זה הכלל שהיה רבי אומר, כל שנעקר (ס"א כל שלא נעקר) שם עשירי ממנו -- לפניו מקודש ולאחריו אינו מקודש.
העשירי יהיה קדש: ממה שלא אמר "העשירי יקדש" משמע שיהיה קדש מעצמו, אפילו לא קרא שמו. ודוקא אם הוא עשירי, לא אם נטל אחד מתוכם כמו שכתוב "לא יבקר בין טוב לרע". ור' יוסי בר' יהודה סבירא ליה קדש, ומפרש בבכורות (דף נח:) שלמד מתרומה שנטלת באומד ובמחשבה.
ואמר (במשנה יב), מובא בבכורות (דף ס), שאם קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי וכולי -- כולם קדושים דמשמע "העשירי יהיה קדש" כל שקרא שמו "עשירי", אף בטעות. ומשמע נמי כל אשר יעבר, אף העשירי, יהיה קדש, אף שקרא שמו "תשיעי". או יכול שאני מרבה אף שמיני וי"ב? משיב: כמו שהוא עצמו אינו מקדש אלא את הסמוך לו, שאין סמוך יותר מגופו; כן טעותו אינו מקדש רק הסמוך לו (שהוא תשיעי וי"א בלבד).
ומ"ש במשנה ג' התשיעי נאכל במומו וי"א קרב שלמים כן למד בספרא ויקרא (סימן קנז) ממה שכתוב "אם מן הבקר הוא מקריב".
ודעת ר' יהודה דטעות מעשר-- תמורה הוי, ואין תמורה עושה תמורה. ור' מאיר סבירא ליה דאינו תמורה דהא תמורת מעשר אינו קרב והי"א קרב שלמים.
ואם קרא לעשירי "עשירי" אין י"א מקודש כפי הכלל שאמר רבי שאם לא נעקר שם עשירי ממנו אין י"א מקודש. ולדעת רבי גם אם קרא לתשיעי תשיעי ולעשירי י"א -- אין זה עקירת השם דיש לפרש מה שאמר י"א היינו העשירי הראשון, וכגון שיש לו עוד בהמות ודעתו למנות עוד עשירי שני, כן אומר בגמרא.
סימן קיז[עריכה]
ספרא (מלבי"ם) פרשת בחקתי פרק יג:
[ד] מתוך שנאמר (דברים יב, יא) "וכל מבחר נדריכם", יכול יהיה מרגל ומוציא את היפה? תלמוד לומר "לא יבקר בין טוב לרע".
"ולא ימירנו ואם המר ימירנו"-- הא אם המר סופג את הארבעים.
'אם ימירנו'-- לרבות את האשה. "ואם המר ימירנו"-- לרבות את היורש.
לא יבקר בין טוב לרע: כפי הפשט שיוציא העשירי בין טוב בין רע ואין צורך לברור את היפה. ולחכמים אם נכנס לדיר וברר המובחר-- אינו מעשר, דצריך עשירי דוקא. ומ"ש "לא יבקר" שאף בעל מום קדוש בקדושת מעשר ואסור לגזוז ולעבד כמו שפרש"י.
ומה שאמר כאן דסופג את הארבעים משום דהוה אמינא דרק בתמורה חייב מלקות, אף על גב דהוה לאו הניתק לעשה, משום דכתיב תרי לאוין -- לא יחליפנו ולא ימיר; אבל במעשר לא כתיב רק חד לאו, הוה אמינא דאינו לוקה; קמ"ל דדין אחד למעשר עם יתר קדשים, וכנ"ל (סימן ??).
ומ"ש לרבות האשה והיורש התבאר למעלה (סימן קיג).
סימן קיח[עריכה]
ספרא (מלבי"ם) פרשת בחקתי פרק יג:
"וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹדֶשׁ לֹא יִגָּאֵל": בבכור הוא אומר (במדבר יח, יז) "לא תפדה", נמכר הוא. ובמעשר הוא אומר "לא יגאל" ואינו נמכר; לא חי ולא שחוט, לא תם ולא בעל מום.
לא יגאל: למדו רבותינו (בכורות לא לב, תמורה ה, בבא קמא יג) שהוא הדין שאינו נמכר כי לכן לא כתוב לשון "לא תפדה" כמו בבכור, כדי להשוות הלשון עם מה שכתוב גבי חרמים --"לא ימכר ולא יגאל"-- לכלול גם מכירה. וכמו שבארו דרך הלימוד הזה בבכורות שם, וכן הוא בירושלמי דמעשר שני (פרק א).
סימן קיט[עריכה]
ספרא (מלבי"ם) פרשת בחקתי פרק יג:
- [ה] ומנין שמעשר בהמה בעמוד ועשר? תלמוד לומר "העשירי יהיה קדש"-- מלמד שמעשר בהמה בעמוד ועשר.
- ר' יוסי הגלילי אומר (שמות יג, יב) "והעברת"-- שמעשר בהמה בעמוד ועשר.
- [ו] ר' עקיבא אומר (דברים יד, כב) "עשר תעשר"-- מלמד שמעשר בהמה בעמוד ועשר.
- [ז] רבי אומר "..אלה המצות.."-- מלמד שמעשר בהמה בעמוד ועשר.
והנה לא מצאנו בתורה מצוה מפורש במעשר בהמה. ודעת התנא קמא שלמדין זאת ממה שכתוב "העשירי יהיה קדש" שהוא מצוה עשר לעשר. ור' יוסי הגלילי למד זה ממה שכתב בבכור "והעברת" וכאן נאמר "כל אשר יעבר תחת השבט". ור' עקיבא למד ממ"ש "עשר תעשר" שמדבר גם במעשר בהמה כמו שכתבנו (בסימן ??) בשם המבארים. ודעת רבי שלכן סמך לו "אלה המצות" ללמד שגם ענין זה מכלל המצוה שנצטוו עליהם בהר סיני.
סימן קכ[עריכה]
ספרא (מלבי"ם) פרשת בחקתי פרק יג:
"אלה המצות"-- אין נביא רשאי לחדש דבר (בס"א עוד דבר) מעתה.
[ח] "אשר צוה ה' את משה"-- כדאי השליח לשולחו. "את משה אל בני ישראל"-- כדאי השליח למי שנשתלח אצלו וכדאי מי שנשתלח אצלו לשליח. "אל בני ישראל"-- זכות ישראל גרמה.
"בהר סיני"-- שכולם נאמרו מסיני.
אלה המצות: אלא, לא אחרות (כפי שגדרנו על כינוי הרומז -- "זה" "זאת" "אלה" בפר' צו סימן כג). כי רק משה רבינו עליו השלום היה נביא תורה והנביאים אחריו לא באו רק להזהיר על תורת משה, לא להוסיף או לגרוע כמ"ש בש"ס (שבת קד, מגילה ג, יומא פ, תמורה טז, ירושלמי פרק קמא דמגילה). וכן תרגם יונתן בן עוזיאל.
ומ"ש "אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל" -- כי משה היה השלם שבמין האנושי ולא קם עוד נביא כמשה; ודור המדבר היה מובחר הדורות; ולא יקום עוד שליח כזה ודור כזה אל שישתנה או יוסיף להם דבר.
ומ"ש שכולם נאמרו מסיני התבאר ריש בהר.
על ידי המסדר אותיות במלאכת הקדש נאום מנשה במוהר"ר יצחק צבי הכהן: