מלבי"ם על נחמיה י

(א) "ובכל זאת," הגם שאנחנו בצרה, "אנחנו כורתים אמנה" היינו ברית נאמן וקיים, הפך אבותינו שלא עבדו את ה' מרוב כל, "ועל החתום," היינו בספר שעליו חתמו, ויתכן לאמר שהיה דרכם בכל דבר הנעשה לקיום לכתוב הדבר בשני ספרים, אחד ספר הגלוי ואחד ספר החתום, וכמ"ש בירמי' (ל"ב י"א י"ד) ובס' הגלוי היו חותמים מבפני' ובספר החתו' היו חותמי' מבחוץ, כמ"ש חז"ל גט פשוט עדיו מתוכו מקושר עדיו מבחוץ, וסדר החתימות היו הכהנים ואח"כ הלוים ואח"כ השרים, וזה היה בספר הגלוי, אבל בספר החתום שקפלו את החתומים לחוץ נתהפך ונקראו האחרון בראשונה, תחלה השרים ואח"כ הלוים ואח"כ הכהנים, וז"ש ועל החתום, היינו ספר החתום, היה הסדר שרינו לוינו וכהנינו:

(ב) ו"על החתומים", שהוא בספר הגלוי שם באו החתומים כסדר כהנים ואח"כ לוים ואח"כ שרי העם, וכשתמנה תמצא שחתמו א"ע פ"ג אנשים והם נגד שבעים סנהדרין וי"ג ממונים שחשב הרמב"ם פ"ד מה' כה"מ חוץ מן הכהן גדול (שלא נזכר בין החתומים) סגן ושני קתיקולין וז' אמרכלים וג' גזברים:

(כט - ל) "ושאר", ר"ל "ושאר העם" שלא באו עה"ח "מחזיקים על אחיהם" ומסכימים אל השבועה, "וכל הנבדל", היינו הגרים, "כל יודע," ר"ל בין נשיהם שאין יודעים בין היודע ומבין כולם מחזיקים וכו':

(לא) "ועמי הארץ", קבלו על עצמם איסור מקח וממכר שלא נזכר בתורה בפירוש, "ונטוש," לאפוקי ממ"ד שאם אין יובל אין שמיטה, ואין יובל נוהג רק בזמן שכל יושביה עליה:

(לג) "שלישית השקל", נוסף על מחצית השקל למפ', ועי' (מלכים א' ז' כ"ו) שאז נשתנה המטבע, ושלישית השקל היה כמחצית השקל הקודם, וכמ"ש ביחזקאל (מ"ה י"ב):

(לד) "ולעולת התמיד, (ולעולת) השבתות והחדשים והמועדים ולקדשים," כמו העומר וכבשי עצרת ושתי הלחם, "ולחטאות", שעירי ר"ח ושל מועדות:

(לה) "והגורלות הפלנו", כמו שבארו זה חז"ל בתענית:

(לו) "ולהביא את בכורי אדמתנו", חטה ושעורה, "ובכורי כל פרי כל עץ," גפן ותאנה ורמון וכו'. ורש"י כתב בכורי כל פרי באילן הם מדברי חכמים, והוא תמוה דמבואר בירושלמי בכורים דאם הביא בכורים חוץ מז' המינים לא נתקדשו, ונראה מפני שמן התורה אין שיעור לבכורים קבלו עליהם להביא לבית ה' מתנה ראויה אחד מששים כתקנת חכמים:

(לז) "ואת בכורות בנינו ובהמתנו," היינו בהמה טמאה, שא"צ להביא הפדיון לבית ה', "ובכורי בקרינו להביא לבית אלהינו" להקרבה:

(לח) "ואת ראשית", הוא נכון מאד לדעת הרמב"ם דבימות עזרא לא היו חייבים בחלה ותו"מ רק מדבריהם [כמ"ש בה' תרומות סוף פ"א] וא"כ כל מה שקבלו ע"ע היה מדברי חכמים, ולדעת הראב"ד שהתרומ' היא מה"ת ורק חלה דרבנן, י"ל שקבלו עליהם תרומות שאר פירות כמ"ש ופרי כל עץ, שלשטתיה [פ"א מה' מעשרות ה"ט] אין חייב מה"ת רק דגן תירוש ויצהר, ועז"א "ומעשר אדמתנו", ר"ל מכל מה שגדל באדמה, "והם הלוים המעשרים", שהם לוקחים המעשר "בכל ערי עבודתנו" בכ"מ שעובדים בשדה:

(לט) "והיה הכהן עם הלוים", לדעת חז"ל קנסו ללוים אז שיקחו גם הכהנים את המעשר [עי' מ"ש ביבמות דף פ"ו ע"ב ובחולין קל"א], ור"ל הכהנים היו יכולים ליקח גם את המעשר, ומעשר מן המעשר היו צריכים לתת לכהנים אף מתבואת הלוי: