מלבי"ם על נחמיה ד יב

(יב) "והבונים," שא"א לבנות ביד אחת בעת שאוחז שלח ביד האחרת, היה כל "איש חרבו אסורים על מתניו ובונים," שהבונה יוכל לשלוף חרבו בקל בעת ביאת האויב מן הנושא סבל, שהמשא תעכבהו מזה, ולכן אחזו השלח בידם, ויש הבדל בין שלח ובין חרב, שהשלח הוא החרב החד משני צדדיו שדוקרים בה, ואין מניחים אותה בתער רק יאחזה בידו כרומח. "והתוקע בשופר אצלי," להיות נכון ליתן אותות מלחמה בעת הצורך:  

<< · מלבי"ם על נחמיה · ד יב · >>