מלבי"ם על מלכים ב יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מלבי"ם · על מלכים ב · יא · >>

(ב) "אתו ואת מניקתו". ובד"ה (ב' כב, יא) כתב ותתן "אתו ואת מניקתו" בחדר המטות, וכפי מה שפרש"י שם שהמיתה אותם ע"י דבר וסם המות, ויואש שהיה יונק חלב רצו לתת סם המות למניקתו כדי שיתקלקל החלב, והחדר ששכבו שם בני המלך החולים על מטות דוי נקרא חדר המטות, ומשם גנבה אותו ואת מניקתו, זה סיפר כאן. ובד"ה. מספר כי המקום שהסתירה אותו שם בביהמ"ק קראו אותו ג"כ חדר המטות ע"ש המאורע, וע"ש בין שדי ילין (שה"ש א' יג), כדרשת חז"ל, וזש"ש ותתן אותו בחדר המטות:

(ד) "שרי המאות לכרי ולרצים". יל"פ שרי המאות של הכרי והרצים, "וכרי" הוא מענין כרתי ופלתי שהם הגבורים. ויל"פ שלקח שרי המאות, וכן לקח הכרי והרצים. ובד"ה (ב' כג, כ) נזכר אחר כך האדירים והמושלים: "וירא אותם את בן המלך".

ובד"ה (שם, ב) שהם סבבו ביהודה ויקבצו את הלוים מכל ערי ישראל וראשי האבות לירושלים ושם כרתו ברית עם המלך וכו':

(ה - ו) השאלות (ה - ז) בד"ה נאמר שוערי הספים, בית המלך, שער היסוד, והמפרשים רצו להשוות השנוים האלה ואמרו ששער הרצים הוא שוערי הספים ושער סור הוא שער היסוד, והדברים פליאים. וגם מדוע לא הודיע מה עשו יוצאי השבת?:

"השלישית מכם" וכו'. בד"ה (שם, ד - ו) כתוב "השלישית מכם" באי השבת לכהנים וללוים לשוערי הספים, "והשלישית בבית המלך והשלישית בשער היסוד וכל העם בחצרות בית ה', ואל יבא בית ה' כי אם הכהנים והמשרתים ללוים" וכו'. ונדחקו המפ' להשוות המקראות. ולפי הפשט פי' הכתוב בכאן {צ|שהשלישית מכם הם יהיו באי השבת והם ישמרו משמרת בית המלך}}, מבפנים, ועוד שתי שלישים יתחלקו בשמירת הבית מבחוץ, ויהיה "שליש" אחד בשער סור, ו"שליש" אחד "בשער אחר הרצים". ועתה מפרש ה"שליש" הראשון שהם באי השבת, "ושמרתם את משמרת הבית", ר"ל בית המלך: "מסח". שלא יסיחו דעתם רגע: "ושתי הידות". השנים (שהם אלה שעמדו בשער סור ובשער אחר הרצים) יהיו כל "יצאי השבת, והם ישמרו את משמרת בית ה'", מבחוץ (ויל"פ ושמרו את משמרת שישמרו את המשמרת, ר"ל שומרים סביב שומרים), ויהיו ג"כ לצורך "המלך". והנה לא פורש כאן בפרטות איך נחלקו השומרים מבפנים מבאי השבת, רק אמר סתם ושומרי משמרת בית המלך, ובד"ה פי' עזרא הסופר ששמירת באי השבת נחלק לשלשה, א' "לשוערי הספים", וא' "בבית המלך" וא' "בשער היסוד, וכל העם בחצרות בית ה'", היינו יתר העם שהם שתי הידות יוצאי השבת יהיו בחצרות בית ה' שומרים מבחוץ, כמו שחשב בספר מלכים:

(ח) "והקפתם". ובד"ה (שם, ז) אומר "והקיפו הלוים את המלך סביב איש וכליו בידו והבא אל הבית יומת והיו את המלך בבואו ובצאתו", וכבר בארתי ששם דבר על השומרים מבפנים, וכאן דבר על השומרים בכלל, ופי' את השומרים שמבחוץ, כאן פי' "והקפתם על המלך" היינו השומרים בחוץ, ושם אומר "והקיפו את המלך", היינו השומרים בפנים שהקיפו אותו ממש. כאן אמר "שהבא אל השדרות יומת", דהיינו במקום שמתחיל הסדר מבחוץ, ושם אמר שהשומרים הפנימים השגיחו שנית "שהבא אל הבית יומת", באופן שלא יכנס שום אדם חוץ לגבולו. ולכן אמר כאן "שיהיו עם המלך בצאתו ובבואו", ושם אמר "שיהיו עמו בבואו ובצאתו", ששם מדבר משומרים הפנימים שהם קבלוהו בבואו ולוהו בצאתו, וכשיצא לוהו השומרים החיצונים בצאתו וכן בחזרה בבואו ולכן אמר כאן בצאתו ובבואו:

(י) "את החנית ואת השלטים אשר למלך דוד". ושלמה עשה שלטי זהב כנזכר למעלה (א' י, יז) ויחסם אל דוד כי נעשה מן הזהב שהניח דוד. ובד"ה (שם, ט) אמר ואת המגנים ולא נזכרו כאן, כי לקחם שישק והיו מגני נחושת תחתיהם הנזכר למעלה (א' יד):

(יא) "למזבח ולבית". ר"ל קצתם שמרו למזבח שהם השומרים הפנימים מבאי השבת, וקצתם שמרו הבית שהם שומרים החיצונים ממוצאי השבת, ושניהם עמדו מכתף הימנית עד כתף השמאלית, משמרת לפנים ממשמרת:

(יב) "את הנזר ואת העדות". פרש"י שהוא ספר תורה, ובאמת כפי הדין היה צריך שיכתוב לעצמו ס"ת אחר שמלך, רק לפי שעה נתנו עליו, ובפרט שיש לחקור אם יוצא אח"כ בס"ת שצוה לכתוב כשהיה קטן: "וימשחהו". בד"ה (שם, יא) כתוב וימשחהו יהוידע ובניו, כי משיחת המלך צריך שיהיה ע"פ נביא, וזכריה בן יהוידע היה נביא, וכבר פי' חז"ל בהוריות (יא ב) וכריתות (ה א) שהגם שמלך בן מלך א"צ משיחה, כאן משחוהו מפני מחלוקת עתליה:

(יג) "קול הרצין העם". פי' קול הרצים וקול העם, ובד"ה (שם, יב) קול העם הרצים והמהללים את המלך, ויל"פ כאן ג"כ קול הרצים וקול העם המהללים:

(טו) "אל מבית לשדרות". אל מקום שהוא בפנים של סדרי המערכה של השומרים החיצונים שהיו סביב הבית, כדי שלא תומת בבית ה':

(יז) "בין ה'" וכו'. ר"ל כרת ברית שהמלך והעם יעבדו את ה', וזה הברית "בין ה' ובין המלך והעם,", ואח"כ כרת ברית "בין המלך ובין העם" , שיהיו נאמנים למלכם, בענין שהברית השני תלוי בהראשון, וכן היה אח"כ שכאשר עזב את ה' קשרו עליו קשר והרגוהו:

(יח) "ויבאו כל עם הארץ." וכן עשו בפועל שהקדימו תחלה לקיים דברי הברית הראשון במה שבטלו בית הבעל והרגו את כהן הבעל, והכהן שם פקודות על בית ה', ומפרש בד"ה (שם, יח - יט) שהיו הפקודות שיקרבו התמידים כהלכתם, ולשמור את הבית כמצות הכתוב, כמ"ש בריש מס' תמיד:

(יט) "ויקח". אח"כ קיימו הברית השני בין המלך ובין העם. ומ"ש "את הכרי ואת הרצים", פי' בד"ה (שם, כ) את האדירים ואת המושלים:

(כ) "ואת עתליהו המיתו בחרב בית המלך". כבר נזכר שהמיתו אותה. וי"ל שתחלה עשו אותה גוסס ואח"כ גמרו מיתתה כדין, וימיתוה בחרב של בית המלך, כדין המתחייב למלך שמיתתו בסייף: