מלבי"ם על יואל ג א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | מלבי"ם על יואלפרק ג' • פסוק א' | >>
א • ב • ג • ד • ה • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


יואל ג', א':

וְהָיָ֣ה אַחֲרֵי־כֵ֗ן אֶשְׁפּ֤וֹךְ אֶת־רוּחִי֙ עַל־כׇּל־בָּשָׂ֔ר וְנִבְּא֖וּ בְּנֵיכֶ֣ם וּבְנוֹתֵיכֶ֑ם זִקְנֵיכֶם֙ חֲלֹמ֣וֹת יַחֲלֹמ֔וּן בַּח֣וּרֵיכֶ֔ם חֶזְיֹנ֖וֹת יִרְאֽוּ׃



"והיה אחרי כן", מוסב על מה שאמר שיבא עת שידעו את ה' בידיעה ברורה שה' יהיה בקרבם שוכן בשכינה מתמדת שזה יהיה באחרית הימים, ינבא מה שיהיה בימים ההם, והנה מהרי"א הוכיח מזה שגם הנבואה הראשונה הוא על ד' מלכיות, וד' מיני ארבה הוא משל ומליצה אל ד' מלכיות שונות אשר יאכלום בכל פה, ולכן דמה את הארבה כעם רב וגוי עצום וכסוסים ופרשים ומרכבות וחיילות מזוינים לוחמים וכובשים שהכל יצדק כפי הנמשל, אולם פשטות כל הנבואה מורה שלא כפירושו, אם לא נאמר כי מדי נבא אל הארבה שהיה באמת בימים ההמה, שוטטה ברוחו פי שנים גם נבואת הד' מלכיות שדומה אליו במספר הארבעה, אולם למ"ש אין כל קושיא מסמיכת הנבואה הזאת שנמשך למ"ש וידעתם כי בקרב ישראל אני, שזו נבואה עתידה, ועל זה אמר שבאחרית הימים שתרבה ידיעת ה' למטה תתער גם אתערותא דלעילא וישפוך את רוחו עליהם, "אשפך את רוחי על כל בשר", רוח ה' כולל כל המעלות הנפשיות כמ"ש ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה', שכל שפע רוחנית שתחול על האדם מאת ה', בין על כח הגוף בגבורה בין על כח המדמה בעצה והשערה אמתיית, בין על כח בשכל חכמה ובינה, בין השפע הנבואיית ברוח דעת ויראת ה' אשר למעלה מהשכל, יכונה בשם רוח ה', ואז ישפוך רוחו על כל בשר בשפע רב ועצום כשופך מים שהם מתפשטים בכל מקום ויכסו את הכל בשוה, אולם בכ"ז יהיה הבדל ביניהם לפי הכנת המקבלים, והוא "ונבאו בניכם ובנותיכם", כי יש שלש מדרגות,

  • א) הנבואה הגמורה,
  • ב) החזון שהוא למטה מהנבואה שיראה מחזות בהקיץ ע"י שיחול השפע על כח דמיונו,
  • ג) החלום הצודק שהוא למטה מן השפע, ומעורב בו תערובות תבן וסיגים יותר מן החזון, כמ"ש הנביא אשר אתו חלום יספר חלום וכו' מה לתבן את הבר (ירמיה כ"ג), ובזה יאמר שהבנים והבנות הצעירים שהם נולדו בדור המשיח המוכן לרוח אלהי, הם ינבאו נבואות גמורות, "והזקנים" שהם נולדו בדור קדום רחוק מדור המשיח, לא יושפע עליהם רק "החלומות" הצודקים שהוא למטה מן החזון וכ"ש מהנבואה, "והבחורים" שהם נולדו ג"כ לפני בא המשיח ולידתם היה קרוב לזמנו יותר מן הזקנים, הם "חזיונות יראו" שהוא שפע ממוצע בין הנבואה והחלום:

ביאור המילות

"אשפוך את רוחי". רוח בשתופו כולל רוח גבורה רוח חכמה רוח נבואה רוח הקדש כמ"ש בכ"מ, ושפיכת הרוח מורה שיבא בשפע רב כמים הנשפכים בפעם א' וממלאים כל המקומות:

"נבאו יחזו יחלמו", החזון מדרגה קטנה מן הנבואה, שכח הדמיון גובר בו יותר ויחזה מחזות בדמיונו עד שהאור מתלבש במעטפות רבות. והחלום קטן מן החזון, ואמרו חז"ל החלום א' מששים בנבואה, ואמר ודניאל הבין בכל חזון וחלומות, שקשה יותר להבין את החלום שמעורב בו תבן יותר מן החזון, ויש חלום חזיון לילה, החלום שבא עם חזון שרואה בעת השינה, ואמר וידד כחזיון לילה, ויש מחזה שיראה בהקיץ בביטול כחות הגופניות, אשר מחזה שדי יחזה:

 



דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.