מלבי"ם על דברי הימים ב כב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


(ב) "בן ארבעים ושתים". זה דבר שא"א כלל, דהא כל ימי יהורם אביו לא היה רק ארבעים שנה ואיך היה בנו במותו בן ארבעים ושתים? ובמלכים כתוב בן עשרים ושתים שנה אחזיהו במלכו, וחז"ל בס"ע ובתוספתא אמרו שר"ל ארבעים ושתים ממלכות אחאב, שנגזר עליו שיכלה עם זרע עמרי. וזה דרש, והקרוב אצלי, במה שיש עוד סתירה, שבמלכים (ב' ח, כה) בשנת י"ב ליורם בן אחאב מלך אחזיהו, ושם (ט, כט) ובשנת אחת עשרה שנה ליורם מלך אחזיה, ופרשתי שם כי תכף כשחלה יורם המחלה החזקה המלך אחזיה תחת אביו, וזה היה בשנת י"א ליורם בן אחאב, ושנה שאח"ז שמת יורם אביו, המלך שנית להנהיג מלכות בפ"ע, וזה היה בשנת י"ב ליורם בן אחאב. ולפ"ז נראה ששני הפסוקים פה, פסוק א' ופסוק ב' מדובקים, "וימלוך אחזיה בן יהורם מלך יהודה בן ארבעים," שאחזיה מלך בעת שיהורם אביו היה בן ארבעים, שהוא מה שמלך בחיי אביו בעת תכפו החולי שאז היה יורם בן ארבעים וימלך אחזיה תחתיו, ועפ"ז יאמר "ושתים שנה אחזיהו במלכו (מלך בירושלים), ושנה אחת מלך בירושלים," שבצד אחד בעת מלכו שהיה בחיי אביו מלך שתי שנים, ובצד אחד מלך רק שנה אחת שהוא מה שמלך שנית אחרי מות אביו, ויותר יתכן זה במ"ש למעלה (א' ח, לב), להראות שדרך סופרנו שהמלה האחרונה מן פסוק האחרון תמשך על פסוק הראשון, כמ"ש ואחיו וזכר ומקלות הוליד, ששעורו וזכר ומקלות, ומקלות הוליד, עיי"ש בארך בכמה ראיות, ושכ"כ הרשב"ם על ואחות לוטן תמנע. וכן כאן שיעורו "וימלוך אחזיה בן יהורם מלך יהודה, יהורם מלך יהודה בן ארבעים", ר"ל שאז היה אביו בן ארבעים, ומ"ש מלך בירושלים נמשך גם למעלה ושתים שנה במלכו מלך בירושלים, ר"ל מצד התחלת מלכותו בחיי אביו, ושנה אחת מלך מצד מלכותו בעצמו:


 


(ג - ד)" גם הוא הלך." ר"ל שהוא בהנהגת עצמו הלך בדרכי בית אחאב, וזה היה בעצת אמו, וגם אחר שמלך עשה הרע בעיני ה' בהנהגת הכלל וזה היה בעצת יועציו שהיו מבית אחאב, והם יעצוהו למשחית:


 


(ה - ו)" גם." מה שהלך למלחמה על חזאל היה ג"כ בעצתם, כי היה לו ללמוד מזקנו שנתחרט על מה שהלך עם אחאב למלחמה על ארם, וגם אחרי שהכו הארמים את יורם והי"ל למהר לשוב לביתו, לא חש ע"ז וירד לראותו ולבקרו ביזרעאל. ומ"ש "כי המכים", במ"ב (ח, כח) מן המכים, ופירש עזרא שר"ל שלכן לא נשאר ברמה להתרפא שם כי הארמים המכים נשארו ברמה, שהגם ששרי המלך היו ברמה כמש"ש ט' א', גם ארם היה קרוב לשם, כמו שנראה שם פי"ד:


 


(ז) "ומהאלהים." שזה היה בהשגחה שיאבד עם בית אחאב כי אמו היתה מביתו:


 


(ח) "וימצא." הוא פי' למש"ש שמצא בדרך את אחי אחזיהו, דהיינו בני אחיו, כי אחיו נהרגו כולם כנ"ל פסוק א':


 


(ט)" וילכדוהו והוא מתחבא בשומרון." זה פי' למש"ש שרדף אחריו יהוא, שאז נס לשומרון והתחבא שם, ואחר שהלך יהוא לשומרון והרג בני אחי אחזיה בדרך, נס משומרון, והכוהו במרכבתו במעלה גור אשר את יבלעם שהיה סמוך למגידו, ונס משם למגדו, ויבלעם ומגדו סמוכים זל"ז בחלק מנשה, ושם לכדוהו ויהוא המית אותו ונתן רשות לקברו, ובזה אין סתירה בין הכתובים: ואין לבית אחזיה לעצור כח לממלכה. ר"ל שלא נשאר לו יורש עצר שיהיה לו כח לעצור בעם ולמלוך, כי בני אחי אחזיה שהם בני יורם ועתליה הומתו ע"י יהוא, ובפרט למ"ש במלכים שבני יהודה לא הסכימו על מלכות אחזיה ולא המלך רק מיושבי ירושלים לבד, ולכן לא בא חילו לעזרו מיד יהוא, וע"כ קמה עתליה לתפוש המלכות לעצמה:


 


(י) "ועתליה." כל הספור הבא הועתק מס' מלכים סימן י"א בשנוים רבים, כמו שנבאר:" ותדבר". הוא פי' למ"ש ותאבד, שאבדה אותם ע"י דבר וסם המות:


 


(יא) "ותתן." שם כתוב "מתוך בני המלך המומתים אותו ואת מניקתו בחדר המטות", ופרשתי שם שהמקום ששכבו שם המומתים בסם קורא חדר המטות, ששם שכבו על מטותיהם, ועזרא ספר שגם המקום שהחביאה אותו שם בבהמ"ק נקרא ג"כ חדר המטות ע"ש המאורע: