מלבי"ם על דברי הימים ב טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


(א)" בשנת שלשים ושש." הוא ט"ז לאסא, שנה אחר מלחמת הכושים: "ויבן את הרמה". כפי הנראה היה זה ע"י שראה שרבים מעמו נפלו אל אסא (כנ"ל טו, ט), רצה לעכב על עמו שלא יצאו לארץ יהודה ובנה את הרמה לסגור גבול ארצו, לבלתי תת יוצא ובא לארץ יהודה:  


(ב) "וישלח אל בן הדד." כפי הנראה התקשר בעשא עם בן הדד להלחם עם אסא, ועשו כריתת ברית ביניהם (כמו שאבאר בפסוק ד'), וכמו שהיה בימי אחז שהתחברו ארם ואפרים נגד יהודה, ומזה נתירא ושלח אליו לאמר:  


(ג)" ברית." ר"ל אם סבת התחברך אל בעשא הוא מפני הברית שכרת עמו, הלא גם ביני ובינך יש כריתת ברית, וברית זו חזקה יותר כי היה גם בין אבי ואביך מה שלא היה עם אבי בעשא שהיה הדיוט. ואם מפני שהבטיח לך כסף וזהב, "הנה שלחתי לך" גם אנכי" כסף וזהב", וא"כ "לך הפר בריתך את בעשא", בשגם כי אני איני מבקש ממך עזר רק שלא תעזור לצרי, וממילא יעלה מעלי, כי הוא לבדו לא יערב לבו להלחם אתי:  


(ד) "וישמע וישלח את שרי החילים". מזה מבואר שלא היה צריך לשלוח חילים, שכבר היו שם חיל מלך ארם לעזור לבעשא, רק שלח שרי החילים שהם ציוו אל החילים שהיו שם להכות את בעשא:  


(ה) "וישבת". כי גם מלאכות אחרות עשה נגד מלך יהודה וכולם השבית, ובמלכים אמר וישב בתרצה, ר"ל שלא עשה עוד שום דבר:  


(ו)" ואסא." בנה מבצרות במקומות ההם לעצור בעד האויב, ורמה היתה סמוכה לשם, כמ"ש (שופטים יט, יג), וכן מצפה, שלכן אמר (הושע ה, א) כי פח הייתם למצפה, ששם רצה לעכב בל יהיה יוצא ובא ליהודה:  


(ז) "בהשענך." א"ל מה שבאו חיל ארם עליך עם בעשא היה מאת ה' כדי שיתנם בידך, ואם היית נשען על ה' היית כובש גם את חיל ארם, וע"י שנשענת על עזרת מצר נמלט מידך:  


(ח) "הלא." ר"ל למה יראת? אם מפני שהיו שני מלכים, הלא גם במלחמת זרח מלך הכושי היו הכושים והלובים שני עמים גדולים. ואם מפני שיש לו חיל רב, הלא גם הם "היו לחיל לרוב," ר"ל מה שנוגע לענין החיל היו לרוב, וכן "לרכש ולפרשים", ובכ"ז ע"י שנשענת על ה' נתנם בידך:  


(ט) "כי ה'". ר"ל ואם תאמר מפני מה הביא ה' שני המלכים עליך, משיב שזה היה בהשגחה, א] לנסותך אם לבבך שלם, ב] כדי שאם יהיה לבבך שלם אליו יחזק אותך להפיל לפניך גוים גדולים, וז"ש "להתחזק עם לבבם שלם," ולכן "נסכלת" שלא הבנת זאת. באופן שעד עתה לא היה לך מלחמה, כי הם לא הביאם ה' למלחמה עליך רק להפילם תחתיך, רק "מעתה" שעזבך ה' בידי הטבע: "יש עמך מלחמות". ותצטרך לזרוע בשר:  


(י) "ויכעס". הרואה הזה לא אמר לו הדברים בדרך נבואה ובשם ה', רק בדרך תוכחה מצד השכל והאמונה, ולכן קראו בשם רואה. שיש הבדל בין רואה ובין חוזה, החוזה צופה בחזון ענינים אלהיים, והרואה יביט כפי השכל וראות החושים (כמ"ש פי' ישעיה סי' ל). ואם היה אומר לו זאת בנחת ובדרך כבוד לא היה כועס עליו, ומה שכעס היה מפני "כי בזעף עמו על זאת", שהרואה אמר לו זה בזעף וכמרים יד במלך, וכן קבץ אליו מן העם שעמדו לצדו נגד המלך, לכן "וירצץ אסא גם מן העם", בעבור זאת:  


(יא) הראשונים. קודם זה המעשה: "והאחרונים". אח"ז שמעדו אשוריו קצת:  


(יב) עד למעלה. החולי עלתה מן הרגלים אל חלקי הגוף העליונים: "וגם". ר"ל גם בזה חטא שסמך עצמו על אמצעיים טבעיים שזה מורה שלא היה בטחונו שלם: