מלבי"ם על דברי הימים א כג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חזור לדף ראשי >מלבי"ם על דברי הימים א כג

פרקי דברי הימים א כג

א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב

קישורים נוספים


<< · מלבי"ם על דברי הימים א · כג · >>


<< · מלבי"ם על דברי הימים א · כג · >>

[{{fullurl:{{{1}}}|action=edit}} עריכה]


(א) ודוד וכו' וימלך. שכבר המליך את שלמה כנזכר במלכים, ופה בא לספר מה שעשה דוד לפני מותו אחר שהמליך את שלמה והכין א"ע ללכת בדרך כל הארץ, שאז סדר משמרות כהונה ולויה, ואח"כ צוה את שלמה ונאסף על עמיו:  


(ג) מבן שלשים שנה. שמאז יתחיל זמן עבודת הלוי כמ"ש בתורה (במדבר ד, ג):  


(ד) מאלה. זה דברי דוד, כמו שסיים (בפסוק ה) אשר עשיתי, צוה איך יתחלקו לעבודתם:  


(ו) ויחלקם. כמו ויחלקם:  


(ז - י) לעדן. לדעת הרד"ק הוא לבני (הנזכר בתורה ולמעלה ו' ב'), ולפי דבריו פי' המפ' שיחיאל וזתם ויואל הם יחת זימה ויואח שהם למעלה (שם ה) בני לבני. וכל זה טעות, כי למעלה חושב מאב לבן, כמו שמוכח (שם כז - כח), והעקר שלעדן אינו לבני, רק א' מבני לבני שמשם התחיל הבית אב, ושמעי (הנזכר בפסוק ט) הוא שמעי בן יחת בן לבני, הנזכר למעלה (שם פסוק כז - כח), כמ"ש בפי' שם שיחת היה בן לבני. ובזה נבין איך נתפרדו מלבני שני בתי אבות לעדן בן לבני, ובני לעדן היו יחיאל, וזתם ויואל היו בני יחיאל כמו שמבואר לקמן (כו, כב), ובאמת נראה שם שיחיאל וזתם היו רחוקים כמה דורות מלבני, דהא היו בימי דוד ובני שמעי בן יחת היו שלומית וכו' והיה לו עוד בן ששמו זמה הנזכר למעלה שם, ולא היה לבית אב מיוחד, ובני שמעי שבפסוק י' הם בני שמעי בן גרשון:  


(יא) ויהיו לבית אב. וא"כ היה מגרשון תשעה בתי אבות (ומה שכתב בפי' הגר"א ווילנער שלא נהיה לבית אב א' עד ימי עזרא, אינו נכון, כי פה מדבר מימי דוד):  


(יג - יד) בני עמרם. ר"ל ואין לחשב מבניו אל שבט הלוי רק משה לבדו, כי אהרן נבדל מן הלוים להיות קדש קדשים:  


(יז) ולא היה לאליעזר. ומ"ש לקמן (כו, כה) לאליעזר רחביה בנו וישעיה בנו, פי' בנו של רחביה: רבו. בא כמשפט נחי ל"ה, ויל"פ שהוא מענין גדולה והתנשאות, כי מבואר לקמן ששלומית מבני רחביה ואחיו היו ממונים על כל אוצרות הקדשים שהקדישו לבהמ"ק, שהיו מטמונים גדולים והון עתק ולא ימסרו רק לאנשים גדולי המעלה מאד:  

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יט) אמריה השני. השלשה האחרונים הם בני יריהו כמפורש לקמן 

(כד, כג):  


(כב) וימת אלעזר. ולפ"ז לא נמצא רק כ"ב משמרות, אבל דברי תורה עשירים במק"א, שלקמן (כד, כז) אמר בני מררי מחלי ומושי בני יעזיהו בנו, בני מררי ליעזיהו בנו ושוהם וזכור ועברי, ופי' שממחלי יצאו בני יעזיהו בנו, היינו בן בנו, והוא הנזכר למעלה (ו, י) בני מררי מחלי לבני בנו שמעי בנו עזה בנו שמעה בנו, ועוזה הוא יעזיהו המוזכר פה, ובני יעזיהו היו שוהם הוא שמעה הנזכר למעלה, ולשוהם היו שני בנים זכור ועברי, והם היו ראשי אבות אחר שמת אלעזר בלא בנים, והם השלימו הכ"ד משמרות, שהיו ט' משמרות מגרשון וט' מקהת וששה ממררי:  


(כד - כו) עושה המלאכה מבן עשרים. דוד הקדים להם זמן החנוך מבן עשרים, ובאר הטעם כי אמר דויד, שדוד פירש שמה שאמרה תורה שיהיה בן שלשים הוא רק במדבר, שהיה שם משא בכתף שצריך שיהיה בעל כח, ובן שלשים לכח, אבל אחר שהניח ה' לעמו וא"כ אין ללוים לשאת את המשכן, וא"צ שיהיה בן שלשים. וזה כפי תירוץ האחרון שכתב הכ"מ (פ"ג מה' כה"מ ה"ז) לישב דברי הרמב"ם שם, שמה שצריך שיהיה בן שלשים הוא רק בזמן שהיו נושאים בכתף, ולתירוץ הא' שכתב שהוא רק לעבודת השיר י"ל שהלוים הצעירים היה משתמש בהם לענינים אחרים כמו שית':  


(כז) כי. בל תשאל הא למעלה (פסוק ג) אמר ויספרו הלוים מבן שלשים, ע"ז משיב שאח"ז צוה דוד לספרם מבן עשרים:  


(כח) כי מעמדם. וע"י שהיה צריך עבודות רבות והלוים הגדולים מבן שלשים לא היו מספיקים, נתנו עבודות שאינם עקרים להפחותים מבן שלשים, והשיר והשוער וכדומה להלוים שהם מבן שלשים: ועל טהרת. לטהר את הטומאה שנמצאה בקדש, כמ"ש (לקמן דה"י ב' כט, טז) ויקבלו הלוים להוציא לנחל קדרון, ופי' על החצרות וטהרת כלי קדש של החצרות והלשכות, כי טומאה הנמצא במקדש מצוה בכהנים להוציאה, כמבואר בסוף עירובין:  


(כט) וללחם המערכת. כמ"ש למעלה (ט, לב): ולסלת למנחה. (שם כט): ולמחבת ולמורבכת. (שם לא): ולכל משורה ומדה. מדת הלח והיבש:  


(ל) ולעמד בבקר. הוא השירה, וע"ז היה צריך לוים מבן שלשים ומעלה:  


(לא) ולכל העלות. כי השיר היו אומרים בעת העלאת עולת צבור. וגם יל"פ שהיו משגיחים לבקר את הטלאים ועל ההפשט והנתוח: