מלבי"ם על דברים ח
(א) השאלות (א)
מה הכונה במה שצוה שיזכרו לכתם במדבר ואכלם המן והטעמים שנתן בזה למען ענותך וכו' למען הודיעך כי לא על הלחם וכו' שאין לו פירוש. ואיך אמר שמלתך לא בלתה שהוא הפך ענוי הקודם. ומ"ש ה' אלהיך מיסרך כי ה"א מביאך אל ארץ טובה והסיום והיה אם שכח תשכח וכו' אין לו קשר כלל אל הקודם:
"כל המצוה", הנה כבר חקרו חכמי לב אחר שראינו שלאדם ולנח צוה רק ז' מצות והם היו מספיקים להשיג שלמותם למה הוסיף לישראל תרי"ג כאלו הם לא ישיגו שלמותם רק בעבודה יותר גדולה, וע"כ יאמרו מקצת החכמים שזה כדי שיהא להם בנקל יותר להשיג השלמות, כרופא שנותן רפואה אחת סם פלוני לחולה, ורופא אחר אומר קח סם פלוני או סם פלוני שזה השני הקל יותר שאם לא ימצא סם הראשון ימצא יתר הסמים, אולם אין המשל דומה לנמשל, כי לא אמר ה' עשה מצוה פלוני או פלוני רק צוה לעשותם כלם וא"כ הכביד עליהם השגת השלמות שתחלה השיגו אותה ע"י ז' מצות ב"נ ואח"כ הוסיף עליהם עבודה, אולם התשובה בזה שאינו דומה השלמות שהיו משיגים ע"י ז' מצות ב"נ שהיו רק שלמות לחיי העה"ז ולחיים הנמוסיים, משא"כ השלמות שישיגו ע"י קיום מצות התורה הוא להשיג אושר נצחי ומעלה אלהית, וגם בזה היה חלוק בין א"י ובין ח"ל, שבא"י נתחייבו במצות התלויות בארץ, שבאשר בא"י ישיגו שלמות יותר שהיא ארץ המוכנת לנבואה ולהתדבקות השכינה בם ולההנהגה הנסיית, ולהשיג מעלות אלה צריכים עבודה יותר גדולה, שכל שיעלה אדם למעלה יותר גדולה צריך לעבוד עבודה יותר גדולה, ועז"א כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות ר"ל בל תחשוב שנתתי לכם רבוי המצות כדי שתבחר לך מצוה אחת כרופא שאומר קח סם פלוני או סם פלוני, כי צריך אתה לקיים את כלם, וע"כ אמר שם מצוה בלשון יחיד שכל המצות הם מתאחדים כאלו היו מצוה אחת כי כלם קשורים זה בזה, ולא תשאל הלא תחלה השגתם השלמות ע"י ז' מצות לבד, ע"ז משיב שהשלמות של ז' מצות הם למען תחיון בחיי העה"ז כי הם מצות נמוסיות שא"א לחיות בלעדם, אבל ע"י מצות התורה רביתם שתרבו ברבוי יתירה ומעלה גדולה שהרבוי כולל גם המעלה, וע"י מצות התלויות בארץ תוסיף עוד כי באתם וירשתם את הארץ שהיא מוכנת להשראת השכינה ועל ענין זה נשבע לאבותיכם כמ"ש ונתתי לך וגו' את ארץ מגוריך והייתי להם לאלהים (בראשית יז):
(ב) "וזכרת את כל הדרך", הנה אמרו ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכלם לא נתנם אלא ע"י יסורים ואלו הם תורה וא"י ועוה"ב, כי להשיג אושר הנפש צריך יסורים שיכנעו כחות החומר ותגבר הרוחני על הגשמי, וזה הראה להם ה' במדבר, שלא הכניסן לארץ תיכף רק הניעם במדבר ארבעים שנה, שכדי שתתקיים בידם התורה שנתנה להם אז וכדי שיהיו מוכנים אל הקדושה והדבוק שישיגו בכניסתם לארץ היו צריכים להיות תחלה ימים רבים במדבר, כמ"ש פה וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלהיך זה ארבעים שנה במדבר, שהיו בו שני ענינים: א] להכניע כח החומר ע"י יסורי המדבר שעז"א למען ענותך, ב] להגביה כחות הנפש ע"י הנסים המתמידים שהיו במדבר שהלך ה' לפניהם בעמוד אש וענן וכבוד ה' בתוכם שעז"א ולמען נסותך מענין הרמה שיגביה מעלת נפשותיכם, ועי"כ לדעת את אשר בלבבך באשר י"ל שני לבבות שהוא היצ"ט שהוא מצד הנפש והיצה"ר שהוא מכח החומר, וצריך להשפיל כח היצה"ר לפני היצ"ט ובזה ידע התשמר מצותיו אם לא, ומבואר אצלי ההבדל בין נסיון לבחינה, שבחינה הוא אם בוחן את הזהב אם הוא זהב והנסיון הוא שמנסה אם יש בו כח חדש שלא ידעתיו עדיין, למשל אם יש בו כח המשיכה למשוך אליו מתכותי אחר, שהנסיון הוא להעלותו למדרגה יותר גדולה, והיה ההולכה במדבר להרים כח הנפש והיצ"ט ובזה נסה התשמור מצותיו, ומזה נקח ראיה שלהשיג שלמות יותר צריך עבודה יתירה ומצות רבות, שכל ענין המצות היה להעביד כחות החומריות בעבודת עבודה ולהרים מעלת הנפש והשכל, ע"י טעמי המצות והשכלתם ורוחניותם:
(ג) "ויענך", וזה הענין עצמו היה במן שתחלה ענה והרעיב אותך כי לא ניתן להם המן תיכף וסבלו רעב להכניע החומר, ואח"כ ויאכלך את המן שהיה לחם רוחני יורד מן השמים ר"ל שגבר בו ענין הרוחני על ענין הגשמי [כמ"ש בפ' והאספסף בארך] ועז"א אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך, וזה היה להגביר כח הרוחני, בענין שתחת שבמזון הגשמי תחיה הנפש בגויה ע"י מזון הגוף, שהזך והרוחני הנפרש מן המזון באד הדק העולה מן הלב הוא משכן אל הנפש, היה בהפך בין שעקר המזון היה ענין רוחני כמ"ש לחם אבירים לחם שמה"ש אוכלים אותו, ועיקר המזון נעשה אל הנפש הרוחני וע"י חיות הנפש ירד הגשמי שבמזון והעכור שבו להיות מזון אל הגויה, ועז"א למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' ר"ל על המזון הרוחני שנעשה בדבר ה' ע"פ נס יחיה האדם, שהנשמה קבלה החיות בעצם וראשונה וממנה השתלשל אל הגוף וע"ז כפל יחיה האדם ר"ל האדם העיקר כמ"ש בכללים שהשם הנכפל מציין שם אחר חוץ מן הראשון:
(ד) "שמלתך", הגם שביתר הצרכים לא חסר לך שום דבר, כי לא היית דומה כיתר הולכי מדבר ששלמותיהם ונעליהם בלים מעליהם כמ"ש (יהושע ט) ואלה שלמותינו ונעלינו בלו מרוב הדרך מאד, כי לכם הזמין ה' שמלות חדשים ונעלים חדשים בכל עת עד שלא לבשתם שמלות בלים ולא הלכתם יחף שיבצקו רגליכם, וכמ"ש (דברים ב) ידע לכתך במדבר וגו' לא חסרת דבר, וא"כ היה יכול לתת לכם לחם גשמי ומה שנתן לכם את המן היה להכניע את החומר ולהגביר הענין הרוחני, וזה עצמו היה הטעם שהוליך אתכם במדבר וכמ"ש חז"ל שלא נתנה תורה אלא לאוכלי מן ואמרו שלכן עכבם במדבר שאם היו נכנסים תיכף לארץ היה כ"א עוסק בכרמו ושדהו לכן עכבם עד שהיתה התורה שמורה בלבם, הרי הקדים ליסר את גופכם ביסורים להכניעו קודם שתכנסו אל הארץ שלא ניתנה להם אלא ע"י יסורים, ועז"א:
(ה) "וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו", כמו שהאב האוהב את בנו ורוצה לתת לו בית והון ונחלת שדה וכרם כשיגדל ויהיה לאיש, מקדים לחנכו בילדותו ע"י שבט מוסר וע"י יסורין כדי שיתחנך במוסר ויראת ה' ובמדות ישרים ולא יבעט בימי הטובה ללכת שובב בדרך לבו, כן ה' אלהיך מיסרך שאחר שרוצה לתת לך ארץ טובה ורחבה הקדים ליסר אותך ביסורין במה שהוליכך במדבר ויענך וירעיבך שזה היה כעין חינוך שמחנכין את הנער בתוכחת מוסר ובשבט, כמ"ש אל תמנע מנער מוסר, חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר:
(ו) "ושמרת", ר"ל ה' אלהיך מיסרך כדי שתשמור את מצות ה' אלהיך ללכת בדרכיו וליראה אותו כמ"ש למעלה (וא"ו א' ב') שתכלית עשית המצות הוא ליראה את ה':
(ז) "כי ה'", ר"ל שה' אלהיך מיסרך שע"י היסורים תרגיל לשמור מצות ה' וזה היה מוכרח לעשות מפני שרוצה להביא אותך אל ארץ טובה ואם לא היה מחנך אותך במדבר ע"י מוסר ויסורים בקל תשכח את ה' ברבות הטובה וישמן ישורון ויבעט, ובאר שהארץ טובה מכל הצדדים אם במה שיש בה נחלי מים אם במה שיש בה כל הפירות בין הצריכים למאכל חטה ושעורה בין לתענוג גפן ותאנה:
(ט) "ארץ", ר"ל ויש "ארץ" שמגדלת כל מיני פירות אבל יחסרון בה דברים אחרים כמו עצי מוקד ואבני בנין והמתכיות ויצטרכו למכור הפירות חוץ למדינה ולהביא מחירם דברים החסרים להם ועי"כ יאכלו לחם במסכנות אבל בא"י לא תחסר כל בה וגם ימצאון בה אבני בנין ומיני מתכיות וא"כ לא במסכנות תאכל בה לחם:
(י) "ואכלת", ר"ל ולכן ה' אלהיך מיסרך במדבר כדי שאחר שתבא אל הארץ הטובה הזאת תכיר טובת ה' ולא תבעט בטובה כי כבר הרגלת במוסר וביסורים, ועת "ואכלת" ושבעת לא תשכח טובת ה' רק וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך, כמו הנער שחנכו אביו ע"י שבט מוסר בנעוריו שעת יעניקהו הון ועושר והצלחה יהיה מחונך במדות טובות ויכיר תמיד חסדי אביו אשר העניקהו מטובו:
(יא) "השמר", אחרי שהודיעם שמה שחנכם ה' במדבר ובמן בשבט מוסר היה דומה כאיש המיסר את בנו בילדותו כדי שלא יבעט בימי הטובה כשיגדל ויהיה לאיש, אומר שבכ"ז הלא יצויר שהבן הזה אחרי שיגדל ויצליח בהצלחה רבה ובנכסים רבים ישכח את ימי החנוך ואת המוסר שקבל בנעוריו, וכן יצויר שאעפ"כ תשכח את ה' אלהיך לבלתי שמור מצותיו:
(יב - יד) "פן", והסבה לזה יהיה ע"י רוב הטובה וההצלחה כמ"ש "פן" תאכל ושבעת ועי"כ ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך עי"כ תשכח את העבר בין מה שהוציא אתכם מארץ מצרים:
(טו - טז) ובין החנוך שחנך אותך במוסר ויסורין, בין במדבר ששם היית במקום נחשים וחסר אף מים לשתות, ובין החנוך שחנך אותך ע"י המן שהיה תכליתו למען ענותך ולמען נסותך כנ"ל פסוק ג', והיה כ"ז להיטבך באחריתך בעת שתהיה בטובה כשתכנס לארץ, שתזכור אז את המוסר שייסר אותך בימי החנוך ואתה תשכח את העבר בימי נערותך:
(יז) "ואמרת", וגם לא תכנע מפני ה' במה שתדע שגם עתה כל טובתך מידו הוא כי תאמר בלבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל שהחיל והעושר שהשגתי עתה בא ע"י כחי ועצם ידי לא ע"י ההשגחה:
(יח) "וזכרת", ע"ז משיב שהגם שתשכח את החנוך של ימי קדם, עכ"פ צריך אתה לזכור שגם החיל שאתה אוסף עתה, הגם שנעשה בעוצם ידך והשתדלותך, לא נעשה בכחך, כי הכח הפנימי שיש לך להשיג חיל בעוצם ידך הוא כח מושפע מלמעלה, שכל תנועה הנעשית למטה י"ל מניע ע"י כח עליון שהוא המשפיע ונותן בך חיות וכח שתוכל להניע ידך ואבריך לעשות חיל, והטעם שהוא נותן לך כח לעשות חיל בעוצם ידך הוא למען הקים את בריתו אשר נשבע לאבותיך, וא"כ צריך אתה לשמור מצות ה' כדי שיתמיד לך הכח הזה והברית והחסד אשר נשבע לאבותיך:
(יט - כ) "והיה אם שכח תשכח", אמנם יצויר שתודה בזה שהכח הפנימי שיש בך להניע את ידך לעשות חיל הוא מושפע מכחות עליונים, אבל לא תודה שהמניע העליון שמאתו יצאו כל הכחות המושפעות בעולם הוא הא"ס סבת הסבות, רק תאמר כדעת עובדי כוכבים שראשית כל תנועות המתהוות בעולם הוא תנועות הגלגל והכוכבים וכל כח המושפע בעולם בא מאת הכוכבים ששם ראשית התנועות והכחות ושרשם, ועי"ז שכח תשכח את ה' אלהיך שכל כח וכל תנועה באה מאתו ושהוא הנותן לך כח לעשות חיל והלכת אחרי אלהים אחרים ועבדתם בחשבך שהם ישפיעו בך עוז ותעצומות לעשות חיל והכל תלוי במזל ובכחות הכוכבים, ואז העידותי בכם היום כי אבד תאבדון כמו שנאבדו הגוים ע"ישעבדו ע"ז וזה יהיה מסובב בהכרח ע"י שלא תשמעון בקול ה' אלהיכם שהזהיר אותך מכ"ז: