מלבי"ם על במדבר לו

(א) "ויקרבו ראשי האבות למשפחת בני גלעד". כי בני מכיר לקחו בעבר הירדן ולא היה להם היזק מדבר הזה רק בני גלעד שהם ירשו בא"י הם קרבו:

(ב) "את אדוני צוה ה'", ר"ל שכבר בארנו שהיה בחלוקת הארץ שני ענינים: [א] הגורל, [ב] החלוקה, ר"ל שהגורל היה קובע לכל שבט ושבט איזה מחוז יעלה תחומו, ואח"כ היו יהושע והנשיאים מחלקים לכ"א את נחלתו לפי מספר אנשי השבט, וז"ש לתת את הארץ בנחלה, הוא החלוקה לפי האנשים, בגורל שזה היה רק באיזה מחוז יקח כלל השבט והיה רק גורל אחד לכל השבט, ואדני צוה בה' לתת את נחלת צלפחד אחינו לבנותיו:

(ג) "והיו לאחד מבני שבטי בני ישראל לנשים", כשיהיו נשים לאנשי שבט אחר אז יהיו שתי מגרעות, [א] מצד הנחלה הפרטית שכל משפחה נחלו חלק פרטי לפי מספר אנשי המשפחה וכשימות אחד מהם יירשהו בניו או אחיו ותשאר החלוקה ונחלת המשפחה כמו שהיתה בלי גרעון, אבל כשינשאו לשבט אחר נגרעה נחלתן מנחלת אבותינו, כי יירשום הבנים השייכים למשפחה אחרת ונגרע נחלת משפחה הזאת, וזאת שנית מה שנוגע להגורל שהוא הגביל תחום כלל השבט ועתה תתערב בו נחלה של שבט אחר שאינו תחומו וגורלו והוא חסרון הגורל שהגביל תחום כל שבט ביחוד ועז"א ומגורל נחלתנו יגרע:

(ד) "ואם יהיה", ובאשר ישיבו להם שאחר שכל אישי שבט ושבט דרו בין אנשי שבטם, ונחלתם היה בתחום של שבטם, א"כ אם יפול להם ע"י ירושת אמם נחלה בתחום של שבט אחר בודאי לא יעזבו את נחלת אבותם בין בני שבטם לצאת ולגור בשבט אחר, ובודאי ימכרו אז את נחלתם ובני השבט יקחוה מידם ותשאר נחלתה על מכונם, ואין בדבר רק חסרון ממון שיצטרכו לתת בעד הנחלה, עז"א שהלא בעת שיהיה היובל לבני ישראל אז תוחזר הנחלה לבעליה וא"כ נוספה נחלתן מחדש על נחלת המטה אשר תהיינה להם, ומנחלת מטה אבותינו יגרע נחלתן מחדש, כי אי אפשר שבכל יובל ויובל יקנו ויתנו מעות מחדש. והנה בשתי הטענות האלה שטענו [א] מצד הגורל שזה נוגע לכל השבט [ב] מצד הנחלה שזה נוגע להמשפחה לבד, יש נ"מ, שלתקן הטענה שיש לכל השבט במה שתהיה מגרעת בהגורל שבגורל היה קובע תחום כל השבט ואין רוצים שיתערב בתחומם שבט אחר, די במה שיזהיר שבנות צלפחד לא ינשאו לשבט אחר אבל לתקן המגרעת השנית מצד הנחלה שנוגע רק להמשפחה צריך לתקן שגם משבט מנשה לא ינשאו לאיש, רק ישאו אנשים ממשפחתם כדי שתשאר הנחלה בין בני משפחתם:

(ה) "ויצו משה", אבל ה' לא הסכים רק על טענת השבט שלא ינשאו לשבט אחר שבזה יתקלקל הגורל שקבע לכל שבט מחוז בפ"ע, אבל על טענת המשפחה שלא ינשאו גם למשפחה אחרת לא הסכים עמהם, וז"ש כן מטה בני יוסף דוברים. ר"ל אני מסכים אל טענת המטה מצד הגורל שזה נוגע לכלל המטה, לא אל טענת המשפחה מצד הנחלה שלפי טענתם יאסר להם להנשא גם לבני שבט מנשה רק:

(ו) "זה הדבר אשר צוה ה' לבנות צלפחד", דבר זה לבד צוה מה שנוגע לגורל של השבט לבד, וע"כ לטוב בעיניהם תהיינה לנשים ר"ל אף שאינו מן המשפחה, אך למשפחת מטה אביהם, אם הוא מן המטה של מנשה אף שאינו ממשפחתה רק ממשפחה אחרת של המטה תהיינה לנשים:

(ז) "ולא תסב", ר"ל וההקפדה הוא רק שלא תסב נחלה ממטה אל מטה, ושידבקו איש בנחלת מטה אבותיו, אבל כשיעתק הנחלה ממשפחה אל משפחה באותו מטה אין קפידא:

(ח) "וכל בת", ועל כן כל בת יורשת נחלה, לאחד ממשפחת מטה אביה תהיה לאשה אין קפידא מאיזה משפחה רק שיהיה ממשפחה של משפחות המטה של אביה שלא תנשא למטה אחר, למען יירשו, הנה מבואר בדברי חז"ל שצווי זה לא היה רק בדור הזה, וכבר בארנו במק"א שכל מקום שאומר זה הדבר מציין מצוה שנאמר רק לשעתה (עי' התו"ה אחרי סי' פח) ויפלא הלא טעם מצוה זו נוהגת תמיד, אולם התורה בארה טעם המצוה שהוא למען יירשו בני ישראל איש נחלת אבותיו ר"ל שאם ישאו בנות צלפחד אנשים ממטה אחר לא ישתדלו להוריש את הכנענים מנחלתם כי אנשיהם היורשים נחלתם הם שייכים למטה אחר ויכבשו ויורישו את הכנעני היושב בנחלת שבטם ולא ילכו להוריש את הכנעני היושב בשבט אחר שאינו משבטם, וע"כ ישאו רק לבני שבטם ואז ישתדל כ"א לירש נחלת אבותיו ויורש את הכנעני משם, מזה מבואר שטעם מצוה זו היא שייך רק בעת הכבוש, לא אחר הכבוש שכבר הורישו את יושבי הארץ וירשו את הארץ:

(ט) "ולא תסב", ר"ל זה נוהג רק בעת הכבוש כדי שיירשו איש ואיש נחלת אבותיו אבל אח"כ אין שום חשש, שאין חשש אח"כ שתסוב נחלה ממטה למטה אחר, עז"א שלא תסוב נחלה ממטה למטה אחר ר"ל אף שתשא בת יורשת נחלה איש משבט אחר בכ"א לא תסוב הנחלה עי"ז כי איש בנחלתו ידבקו מטות ב"י, שהמטות עצמם יהיו מדובקים יחד ושום איש מהם לא יתפרד מן הדבקות לעזוב שבטו ונחלתו ולאחוז נחלה בשבט אחר, וכשיגיע לנחלתם נחלה בשבט אחר ימכרוהו בזול לבני השבט, ומצד זה בעצמו ינשאו לרוב לבני שבטם שאצלם הנחלה חשובה לא בני שבט אחר שאצלם אין הנחלה שוה כלום וממילא לא תסוב נחלה ממטה אל מטה אחר:

(י) "כאשר צוה", ספר הכתוב שבנות צלפחד לא השגיחו על בקשת בני משפחתם שהם בקשו שלא ינשאו אף לבני משפחה אחרת חוץ ממשפחתם, ובנות צלפחד לא השגיחו ע"ז ולא עשו רק כאשר צוה ה' את משה שה' לא הזהיר רק שלא ינשאו לשבט אחר אבל לא הזהירם על בני משפחה אחרת משבטם:

(יא) "ותהיינה מחלה תרצה", למעלה (סי' כז) בא סדרן מחלה נועה חגלה ומלכה ותרצה וכאן שינה סדרן כפי ההבדל שהיה בנשואין שלהן, ששלש הראשונות שהם מחלה תרצה וחגלה היו לבני דדיהן לנשים, ומלאו בקשת בני משפחתם וקצת מהן דהיינו מלכה ונועה ממשפחות בני מנשה בן יוסף היו לנשים ר"ל לא לבני דודיהן שהם משפחת חפר, רק למשפחה אחרת ממשפחות בני מנשה, ותהי נחלתן על מטה משפחת אביהן ר"ל ומצד זה נעתקה נחלתם ממשפחת אביהן אל מטה אביהן ר"ל למשפחה אחרת ממטה מנשה שהוא מטה של משפחת אביהן לא אל משפחת אביהן וכפי מה שאמר ה' לטוב בעיניהם תהיינה לנשים, שפירושו לכל המטה:

(יג) "אלה המצות והמשפטים", ר"ל מצות מלחמת מדין וגעולי כלי מדין ונדרים ומוספים ודומיהם, שהם בכלל מצות, ודיני נחלה ומשפט הרוצח שהם בכלל משפטים, שנאמרו בערבות מואב, וכבר פליגי בזה ר"י ור"ע אם נאמרו פרטיהן בסיני וחזר אותם בערבות מואב פעם שלישית וזה לר"ע, אם רק כללותם נאמרו בסיני ופרטיהם נאמרו בערבות מואב, וזה דעת ר' ישמעאל: