מלבי"ם על במדבר לג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

(א) "אלה מסעי בני ישראל". כבר בארתי בארצות השלום (דרוש ב') שהטעם מה שהניע הקב"ה את ישראל במדבר ארבעים שנה ולא הכניסם לא"י תיכף, הוא כי יען שבמצרים השקעו מאד בטומאת מצרים ולא יכלו להטהר ממנה כמו שנראה ממה ששבו לסורם כמה פעמים במדבר, וע"כ הניעם במדבר ארבעים שנה וסבלו כמה תלאות ונבחנו בכמה בחינות ונצרפו צירוף אחר צירוף עד שהטהרו והחליפו שמלותיהם הצואים ולבשו בגדי קדש מדות הטהרה והקדושה כמ"ש אתם ראיתם את כל אשר עשה ה' לעיניכם בארץ מצרים וגו' ולא נתן ה' לכם לב לדעת וגו' עד היום הזה (ומצד זה הטעם) ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר למען תדעון כי אני ה' אלהיכם. ונהג ה' עמהם כאשר יסדר הרופא לאיש אשר הוא דר תחת קו המשוה באזור החם ורוצה להעתיק מגורתו אל קצה צפון באזור הקר וראה הרופא שאם יעתיק עצמו פתאום מקצה אל הקצה יחלה וימות ויסדר לו סדר מהלכו ומסעו אל מחוז החפץ, להטות את דרכו מן החום הבוער אל הקרח הנורא בדרך סבובי, באופן שיעתיק טבעו ותכונתו ממדרגה למדרגה. וצוהו כמה יתעכב בכל מסע לפי התרחק המדינה מקו המשוה ולפי תכונת גופו כאשר ישער בחכמתו, עד שיורגל אחד אחד עם האויר הקר ולא יזיקנו. וזה הענין בעצמו היה הסבה למסעות האלה. ועז"א אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים. והלא היל"ל אלה מסעי ב"י אשר נסעו לארץ ישראל, שהנסיעה תאמר תמיד אל מה שאליו לא ממה שממנו, רק ר"ל שנסיעות האלה לא נוכל ליחסם אל מה שאליו שהיה כדי לכנס לא"י, שהיו יכולים לכנס לא"י בלעדי המסעות האלה, כמ"ש אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר, כמו שלא ניחס הסבובים והעכובים שיעשה הנוסע הנ"ל מאזור החם אל אזור הקר להליכה אל אזור הקר רק לנסיעה מאזור החם כי זה המכריחו לסבובים אלה, ובכ"מ שיתעכב שם נאמר שעשה יציאה והעתק מהאזור החם במה שהעתק טבעו אל הפכו, כן היה באלה מסעי בני ישראל שבכל מסע ומסע יצאו יציאה חדשה מארץ מצרים, ר"ל שהעתיקו א"ע מגלולי מצרים, וז"ש אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו ע"י המסעות האלה מארץ מצרים, ויען שיש הבדל בין מסעות כאלה המתיחסים אל הרופא שעל פיו יסע ויחנה לבין מסע אחרת שיתיחס אל האדם עצמו שיבחר הדרך הקרוב אל מחוז החפץ, לז"א כי המסעות האלה היו עפ"י ה' רופא הנפשות אשר סדר את המסעות האלה ביד משה ואהרן, ועז"א:

(ב) "ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם", ר"ל כי נהג כמנהג הרופא הנזכר שיסדר אל הנוסע הזה אופן יציאתו והעתיקו מטבע האזור החם שיהיה לפי מסעיו, באמרו דרך משל במסע פלוני קבל התמורה במדרגה אחת ובמסע אחרת ב' מדרגות וכן כולם ויכתבנה לו עלי לוח בפלס ובמשקל מכוון, ובזה האופן מבואר כי ואלה מסעיהם היו רק על תכלית למוצאיהם לצאת ולהנזר מטומאת מצרים לא אל הכנס אל הארץ.

(ג) "ויסעו מרעמסס בחדש הראשון", ר"ל שהי' אז העת המוכן לזה מצד שהוא החדש הראשון שבו שולט מזל טלה שעבדו אותו המצרים, בחמשה עשר יום לחדש הראשון שבחצי החדש המזל עומד בכל תקפו, והיה ממחרת הפסח שאז שחטו את הטלה ובטלוהו שאז יצאו ביד רמה:

(ד) "ומצרים", ואז מתו הבכורים שהיו מיוחסים למזל טלה שהוא הבכור למזלות, ובאלהיהם עשה ה' שפטים, שבזה בטל ע"ז שלהם:

(ה) "ויסעו בני ישראל מרעמסס ויחנו בסכות", כתב הרמב"ם במו"נ שהיה צורך גדול להזכיר המסעות שברבות הימים יכזיב השומע כל הנסים האלה שנעשו לישראל בימי עמידתם במדבר ציה, ויאמר איך אפשר שעמדו זמן רב כזה משך ארבעים שנה במדבר בערבה בארץ ציה וערבה והיו נזונים מלחם אלהי ומי באר, ויאמר שבודאי עמדו במדבריות הקרובים אל הישוב אשר ישבו שם בני ערב היום, או במדבר שיש חריש וקציר ובורות מים, ע"כ חזק האותות האלה בזכרו בפרטות שם המקומות האלה למען יכירו דורות הבאים שלא היה אפשר בשום אופן שיעמדו שם בני אדם זמן רב כזה בדרך הטבע אם לא כי יד ה' עשתה זאת. והמקובלים כתבו שמ"ב מסעות אלה היו מכוונים נגד שם של מ"ב. ובהיותי בחערסאן נשאלתי מאמר פליאה נדפס בשם מהר"ש אוסטערפאלער לאמרו בעת המגפה, וזה תוכן דבריו: כשנסעו מרעמסס לא ידעו אם יסעו לסכות או לקהלתה או למסרות ואמר ה' שיסעו לסכות, לא ידעו אם יסעו לאתם או לחצרות או לתרח או לעציון גבר וא"ל ה' שיסעו לאתם, לא ידעו אם יסעו לפי החירות או לרמון פרץ או לעברונה או להר העברים וא"ל ה' שיסעו לפי החירות, לא ידעו אם יסעו למרה או לתחת או לערבות מואב וא"ל ה' שיסעו למרה וכן הולך כל המאמר והוא נדפס, ואמרתי פירושו שאחר שהיו המסעות מכוונים נגד שם מ"ב היתה כל מסע מצוינת באות א' מן אותיות של שם של מ"ב, וכשתסדר מ"ב אותיות של שם של מ"ב נגד המסעות, תמצא שנמצא ג"פ אות ב', וכאשר נאמר להם שיסעו מסע מכוונת נגד אות ב' מצאו שסכות וקהלתה ומוסרות מצוינים באות ב' ולא ידעו לאיזה מקום יסעו, וכן אתם חצרות תרח עציון גבר מצוינים באות ג', פי החירות רמון פרץ עברונה הר העברים מצוינים באות יו"ד, מרה תחת ערבות מואב מצוינים באות ת', וכן תבין כל המאמר, ועז"א בפ' בהעלותך עפ"י ה' יסעו ועפ"י ה' יחנו עפ"י ה' ביד משה, שהוא כפל לשון שמ"ש עפ"י ה' יסעו ר"ל לפי סדר של שם השם שם מ"ב, וכמ"ש פה למסעיהם עפ"י ה' פי' ר"ל עפ"י סדר השם, ובאשר בסדר הזה לא ידעו לאיזה מקום כי כמה מסעות מצוינים באות דומה, והיה צריך משה לפרש שנית את המקום ועז"א עפ"י ה' ביד משה, וכתב הרי"א שצוה ה' לכתוב את המסעות האלה מפני ג' טעמים: [א] כמ"ש רש"י ז"ל להודיע חסדי המקום ב"ה שאעפ"י שגזר עליהם טלטול לא היו נעים ומטולטלים כל הימים מבלי מנוח, כי לא נסעו רק מ"ב מסעות האלה, ועפ"י החשבון ישבו רוב הימים במק"א, [ב] כטעמו של המו"נ שהזכרנו, [ג] מפני שזה רומז גם על מה שיהיה קודם הגאולה העתידה דכתיב והבאתי אתכם אל מדבר העמים, וכתיב והולכתיה המדבר, שכבר בארנו בפירושנו שכוון על היותם בגולה מרוחקים מכל כתות האנשים ומטולטלים ממקם למקום ונעדרי כל פרנסה ולא יהיו להם לא שדות וכרמים ולא מקנה בודדים לבדם כיושבים בארץ ציה, ובודאי יש יחוס שמור למדבריות אלה שהם הגליות וטלטולם וכל מקריהם אל מסעיהם במדבר, ולכן צוה למשה לכתוב המסעות האלה בדיוק להיות לזכרון לימים הבאים באחרית הימים, וז"ש ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם שמסעות אלה יעידו על כל המוצאות אותם באחרית הימים, וכתב עוד שמה שבתורה דלג הרבה מן המסעות שנזכר פה ולא הזכירם במקומם, זה היה מפני שאלה המסעות חנו בם ישראל ימים מועטים, שהרי מחצרות עד בואם אל מדבר צן היא קדש לא היה אלא זמן קצר משני חדשים, ונסעו י"ט מסעות עד קדש שישבו שם ימים רבים, ומ"ש ויסעו מאילם ויחנו על ים סוף בא להודיע שישראל עלו מן הים לאותו צד שמשם נכנסו אל הים, ואחר שנסעו מאילם באו שנית בשפת הים, ועיי"ש מ"ש עוד בזה:

(נא - נב) "כי אתם עוברים את הירדן וגו' והורשתם וגו'". פירש"י והלא כמה פעמים הוזהרו על כך אלא כך אמר כשאתם עוברים בירדן ביבשה על מנת כן תעברו ואם לאו מים באים ושוטפים אתכם, והוא מדברי חז"ל בסוטה (דף ל"ג), לפ"ז כל המאמר הוא מאמר תנאיי, וכן פירושו אם תעברו והורשתם את כל יושבי הארץ, שהוא תנאי א' שלא ישאירו מהם ויכרתו ברית עמם, [ב] ואבדתם את כל משכיתם:

(נג) "והורשתם", ר"ל אם תעשו כן אז "והורשתם" את הארץ, ר"ל תזכו שיהיה ירושה לבניכם וזאת שנית וישבתם בה, שתשבו במנוחה ושלות השקט, כי לכם נתתי, הוא טעם על שני התנאים, שתורישו כל יושבי הארץ כי רק לכם נתתי לרשת אותה, לא שתשבו ביחד עם העו"ג, וגם מטעם זה המצוה עליכם לאבד כל ע"ז אחר שהיא שלכם ואיך ימצא ע"ז ברשותכם שאסור לקיים אליל בביתו וברשותו:

(נד) "והתנחלתם", ואז אחר שתורישו כל יושבי הארץ תתנחלו את הארץ, ותפס בנין התפעל ולא אמר ותנחלו, כי הם חלקו את הארץ קודם שכבשו כל הז' אומות כמ"ש בס' יהושע, לכן אמר והתנחלתם, ר"ל שרק אם יגמרו הכבוש תהיה נחלה קיימת לא נחלה מדומה, וכבר בארתי בפ' פנחס שהגורל היה מברר המחוז באיזה מחוז ותחום יקח כל שבט, ואח"ז היה ביד המחלקים לתת לכל שבט חלק רב או חלק מעט לפי רבוי אנשי השבט או מעוטם, ועז"א והתנחלתם בגורל למשפחותיכם, ר"ל הגורל יברר כל משפחה ר"ל שבט באיזה תחום יקח חלקו, ואח"כ לרב תרבו את נחלתו זה יהיה ביד המחלקים בלא גורל, רק התנה תנאי אל אשר יצא לו שמה הגורל לו יהיה, ר"ל שמה שלרב ירבו נחלתו לא יוכל להרבות לו בתחום של שבט אחר רק בתחום שיצא שם הגורל לשבט זה, ופירש הדבר למטות אבותיכם תתנחלו, שכל מטה יקבל נחלתו בתחום מיוחד:

(נה) "ואם לא תורישו". אז יהיה זה לרע לכם: [א] מצד הטבע כי תחלה יהיו לשכים בעיניכם ר"ל שיהיו כסכך על עיניהם לעור עיניכם הרואות כי יוליכו אתכם אל דרכי חשך, ואח"כ יהיו לצנינים בצדיכם להכאיב אתכם ואח"כ וצררו אתכם היינו שיעשו אתכם מלחמה לגרש אתכם מן הארץ:

(נו) "והיה "[ב] יהיה זה לרע לכם מצד ההשגחה האלהית כי כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם ואגרש אתכם מן הארץ ע"י עונש השגחיי: