מלא תעצֻמות האהבה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מָלֵא תַּעַצֻמוֹת הָאַהֲבָה,
בּוֹדֵד אֲנִי – כַּאדוֹנָי ...
חוּשִׁי, שַׁלָּמָה תִּתְבּוֹשָׁשִׁי,
יַלְדָּה, הוֹי חוּשִׁי אֵלָי !
 
לֹא עוֹד יָקוּמוּ, אִם גָּזוּ כְּבָר,
לִחְיוֹת חֲלוֹמוֹת הַפָּז :
שָׁוְא לֶאֱלִילִים לֹא אֵמוּן בָּם
לְעַנּוֹת אֵל חִשְׁקֵי הֶעָז.
 
אַל אֵפוֹא, יַלְדָּה, תִּתְבּוֹשָׁשִׁי –
חוּשִׁי וּבוֹאִי אֵלָי ;
יַחְדָּו עַל בָּמוֹת שֶׁנֶּחְרָבוּ
נָקִים-נָא הֵיכַל אֵל חָי !

מאת אורי ניסן גנסין

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).