מלאכת שלמה על נגעים ה
<< · מלאכת שלמה · על נגעים · ה · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
משנה א[עריכה]
חוץ מזה. דספק בהרת וכתב ה"ר יהוסף ז"ל חוץ מזה קאי אכהה דסוף פ"ד אלמא בלא נזקק לטומאה איירי דכיוצא בה טהור בעלמא וכן לא מצינו דאיירי בנזקק אלא לקמן בסמוך דקתני זהו שאמרו משנזקק גיליון ע"כ. וכתב הר"ש ז"ל דלא הוי האי סתמא דלא כר' יהושע דה"ק כל ספק טהור לכ"ע חוץ מזה דפליגי ועוד אחר דלא פליגי ע"כ אבל ברמב"ם ס"פ שני נראה דס"ל דסתמא דלא כר' יהושע כמו שכתב שם מהרי"ק ז"ל. ופי' הרא"ש ז"ל כל ספק נגעים וכו' פי' כגון שהסגיר שני בני אדם שבכל אחד מהם היתה בהרת א' ובסוף שבוע פשתה בא' מהם ואין ידוע באיזה מהם פשתה וכדתנן לקמן בפירקי ומן הראוי בשני אנשים יסגיר שניהם כי האחד מוחלט והשני עומד להסגיר עוד שבוע אחר ויסגיר שניהם ואם ימצא בסוף שבוע בכל א' כסלע ועוד יחליטם ובאיש אחד יחליטנו ממה נפשך אלא שגזרת הכתוב היא שאינו מסגיר ולא מחליט על הספק אלא מטהרו מיד דדריש בת"כ ואם פשה תפשה בעור וטמא אותו הכהן את הודאי הוא מטמא ולא את הספק דוטמא אותו הכהן אנגע קאי ודרשו דוקא שיהא אותו הנגע ודאי טמא הלכך אפי' באיש אחד טהור ואע"ג דהאי קרא בפשיון כתיב הה"נ בשאר סימני טומאה דתניא בתוספתא בהרת כחצי גריס ובה שתי שערות ונולדה בהרת כחצי גריס ובה שתי שערות ה"ז להחליט טעה ואינו יודע אלו שׁהִפְכּ ואלו שקדמו טהור דצריך שידע באיזה שערות הוא מחליטו ואע"ג דהאי ממה נפשך מוחלט וכשם שאינו מחליט על הספק כך אינו מסגיר על הספק אלא מטהרו מיד ועוד נראה דאפי' אם עמדו בסוף שבוע שני כל אחד על סלע ועוד אינו מחליטו כיון שמסופק על אחד מהם אם יש להחליטו על פשיון של סוף שבוע ראשון או על פשיון של סוף שבוע שני מידי דהוה אאינו יודע אלו שהפכו ואלו שקדמו הלכך מטהרן מיד ע"כ:
משנה ב[עריכה]
בסוף פי' רעז"ל הא דלא קתני הכא וכן במחי' לפי שכשהלך הפשיון וכו'.אמר המלקט כן תירץ הרמב"ם ז"ל אבל הר"ש והרא"ש ז"ל תרצו דהא דלא תני שהלך פשיון ובאה מחי' דאין מחי' הבאה במקום פשיון סימן טומאה דפשיון חוץ לנגע ומחי' צריכה שתהי' מבוצרת ותימה דא"כ גבי מחי' נמי לא ליתני שבא פשיון דפשיון במקום מחיה אינו סימן טומאה דאין הנגע פושה לתוכו ובת"כ קתני גם גבי פשיון שבאת מחי' דקתני החליטו בפשיון והלך הפשיון וחזר הפשיון וכן שער לבן והמחי' וצריך לומר דההיא אינו חובה שבאת למקום הפשיון אלא שבאת למקום שהיא ראוי' לטמאת כגון באמצע הבהרת ע"כ. ועיין בספר קרבן אהרן פ' שני דפרשת נגעים סי' י"ב:
משנה ג[עריכה]
שער פקודה. לשון פקדון שהפקידה את השער בעור הבשר והלכה לה עד שתחזור ותמצא אורוי.ו אי נמי מלשון פקידים שמנתה הבהרת הראשונה את הבהרת השני' על שער לבן שהי' בה. הר"ש והרא"ש ז"ל:
והניחה לשער לבן. מ"מ והניחה שער לבן וכן ג"כ בסיפא נמחקה הלמ"ד:
עקביא בן מהללאל מטמא. כיון שקדמה הראשונה לשער:
מי שהיתה בו בהרת כגריס ובה שתי שערות. תימה אמאי תנא הכא שתי שערות דהא סתם שער לבן הוי שתי שערות והכי קתני ברישא שער לבן סתם וגם בסיפא דהאי סיפא קתני שער לבן סתם גם על הרמב"ם ז"ל בפ' שני יש לתמוה דברישא נקט התם שער לבן סתם כלשון מתני' ובסיפא וגם בסיפא דסיפא נקט שתי שערות ולא ראיתי מי שדבר בזה ולע"ד צ"ע:
אמרו לו. בוי"ו גרסי' לי':
אף דבריך אינם מקוימין. דהאי נמי טהור דחצי גריס לא מקרי בהרת. ובת"כ פרשת שלישי דפרשת נגעים היא שנויה בסימן ד' וגם שם שנוי במילתי' דר' עקיבא בראש דבריו שתי שערות ובסוף דבריו כתוב והניח לשער לבן כלשון משנתינו ותימה שלא דבר בזה ספר קרבן אהרן. ומ"מ כך דבריך אין מקיימין:
משנה ד[עריכה]
אצל כהן אחד. אית דל"ג מלת אחד וכן ג"כ בסיפא וברמב"ם פ' ששי סי' ה' ו' וכך לשונו כל ספק נגעים חוץ משני ספקות שמנינו כבר טהור עד שלא נזקק לטומאה פי' קאי שני ספקות אהנהו תרי דתנן בריש פירקין. ועיין בפי' הר"ש ז"ל סוף פירקין דלעיל אי אתיא מתני' כר' יהושע ומ"מ מסקנא דמילתי' כבר כתבתי' לעיל בריש פירקין. ומצאתי שהעבירו הקולמוס על מלות משנזקק לטומאה ספקו טמא דבמתני' דהכא:
משנה ה[עריכה]
אצל כהן וכו'. בתוספות פ' בתרא דנזיר אפי' בתלמוד המוגה ע"י הרב בצלאל אשכנזי ז"ל איתה בנוסח זה כיצד שנים שבאו אצל כהן בזה בהרת כגריס ובזה כסלע לסוף שבוע בזה כסלע ועוד ובזה כגריס ועוד ולסוף בזה ובזה כסלע ואינו יודע איזה מהם כיהה שניהם טמאים עד שיחזרו שניהם להיות כגריס ע"כ ונראה שנפל שום טעות שם או היא תוספתא דהא גם בת"כ סוף פרשה ד' דפרשת נגעים כלשון משנתנו:
זהו שאמרו וכו'. גרסי':