מי השילוח/פרשת תזריע
פרק זה דורש שיפור, כדוגמת פתיחת ר"ת, פיסוק, הפיכת מראי מקומות לקישורים וכיו"ב. אנא תרמו לוויקיטקסט ושפרו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
חלק ראשון[עריכה]
אשה כי תזריע וילדה זכר. במדרש (ויקרא רבה פרשה י"ד,ב') אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק אמר ר' נתן מחשבין אנחנו לשמו של אברהם אבינו אותו שבא מרחוק. הנה כתוב עושה חדשות וכו' המחדש בכל יום וכו'. והאומנם לפי פשיטא מה חידש יש באם מחדש בכל יום אז גם ההתחדשות יעשה הרגל ומה חידש יש. אך הענין בזה כי הש"י עושה מההרגל חידש שמתחדש ויבא פליאה בלב המיחלים לו על כל דבר לאמור מי ברא אלה, כמו אברהם אבינו ע"ה שהיה העולם מתנהג כמה שנים קודם שבא אאע"ה לעולם, ולא היה מי שישאל ויתפלא על הנהגתו, ובלב אאע"ה היתה פליאה גדולה מאוד (בראשית רבה פרשה ל"ט,א') תאמר שהבירה בלי מנהיג מי הוא בעל הבירה, וכשראה הקב"ה כי שאלתו לא היתה כדרך מחקרי הטבע רק כי רצה באמת לדעת מי ברא אלה, כדי לעבוד אותו, ועי"ז מאס כל תענוגי עוה"ז, אז הוצרך הש"י להתגלות לו ולהראותו כי הוא ית' הוא בעל הבירה. ועל ענין הזה נאמר אשה כי תזריע כי אין לשער ערך פחיתות של כינוי שם אשה מה הוא בעולם אצילות כמו שמבואר בגמ' (שבת פ"ח:) ששאלו מה לילוד אשה בינינו. ונאמר אשה כי תזריע וכו', היינו מי שיש לו חשק אמיתי בחוזק ותוקף להש"י, וילדה זכר, והוא שישיג ברור ישועה אמיתיות, כי לידת זכר מורה על ישועה אמיתיות, כי כל הטובות נכללים בנפש אדם הישראלי. וזה ענין המדרש מחשבין אנחנו לשמו של אברהם אבינו ע"ה, היינו שאברהם הכיר מעצמו שיש מנהיג בעולם, ואנחנו נוכל להכיר כאשר נישא דעתינו לאברהם להתבונן בדרכיו, כי התעוררות לב אברהם יתפלא בעיני כל מבין מדוע התעורר בלבו להרעיש ולהרעים לידע מי ברא את העולם ומלואה, וכמה אלפים נפשות היו קודם ולא עלה על לבם לשאול זאת, מזה ההתעוררות עצמו נוכל להבין כי יש בורא ומנהיג, כי התשוקה שבא ללב אאע"ה ג"כ לא היה רק ממה ששלח לו הש"י בלבו, כי באם אירע זאת בדרך הטבע מדוע לא אירע לכל העולם, וזה שאמר המדרש מחשבין אנו לשמו של אברהם אבינו כי שמו מורה על רצון, כמו שנמצא בבני אדם שנקראים ע"ש מעשיהם ואומנתם לפי שכל רצונם הוא בדבר שהם עוסקים בה, וגם שמו בגימ' רצון, וזה אשא דעי למרחוק לשמו של אברהם אבינו היינו לרצונו, ולפועלי אתן צדק.
אשה כי תזריע וילדה זכר. האני אשביר ולא אוליד יאמר ה' אם אני המוליד ועצרתי אמר אלקיך (ישעי' ס"ו,ט'). מתחילה כתיב לשון עתיד האני אשביר ולא אוליד ואח"כ נאמר לשון עבר המוליד ועצרתי, כי בתחילה כשאדם מתחיל להתקרב עצמו להש"י, אז מסתיר הש"י אורו ממנו כדי לברר תשוקתו, עד שנשבר לבו שמכיר את חסרונו, עד שזוכה עי"ז שהש"י מגלה לו ד"ת יותר ויותר מכפי תשוקתו, שהקב"ה נותן לו מלא עומסו. וזה פי' הפסוק האני אשביר היינו אם בתחילת התקרבותו אני שברתי את לבו בהסתרת פנים כדי להגביר צעקתו ולבררו כדי שיזכה לישועה, ולא אוליד לשון עתיד שאז אין לב האדם מאמין אפילו שיוליד ויזכה לישועה וזהו מכח הסתרת פנים, ואח"כ שזכה לישועה בשפע רב אז מכיר שהיה עמו הש"י מתחילה ועד סוף וזהו אם אני המוליד, לשון עבר ועצרתי, אז מכיר שלא היה ממש הסתרת פנים, כי גם בתחילה כשהיה בצעקה אז היה ג"כ מכח הש"י שבנה לו את הישועה ע"י הסתרה הזו, וכתיב (דברי הימים א' כ"ח,ט') אם תדרשנו ימצא לך, הנה מה שהאדם זוכה שהש"י נמצא לו בודאי אין זה במקרה, רק שהיה מוכן כך מתחלות בריאתו לבוא למדרגת ישועה זו, ואעפ"כ מצד האדם יש לו בחירה כמ"ש אם תדרשנו וכו' וזהו פלא גדול. וזה ג"כ פליאת הפרשה הזו אשה כי תזריע וילדה זכר היינו שאין לברר עומק הלז, כי אי אפשר שע"י זריזות תשוקתך יולד הישועה הנראת שהיתה במקרה, ותלוי בבחירתך ובאמת אינו רק שהישועה אמיתית מסודרת כן מתחילת הבריאה מאת הש"י, וזהו וילדה זכר היינו ישועה מסודרת מתחילת הבריאה.
אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים. הטעם לטומאה זו, ע"פ משל לאחד שבא בבקשה למלך וכתב בקשתו על נייר גרוע, אף שיפה בקש ובגוף הענין הוא צדק וגם המלך ענהו לטוב, אך מ"מ צוה המלך ליסרו על שבא במבוקשו בנייר גרוע, כן הוא תפלת האדם לפני הש"י, כי תחילתה נצמחת מן מאורעת הגוף בעוה"ז שהיה בתפיסה ובשכל קטן למאוד, שע"י שהוא מצמצם עצמו בהנאות ותענוגים בעוה"ז פועל אצל הש"י שנותן לו חיים לעולמי עד, וזה פירוש אשה כי תזריע, התפלה יכונה בשם זריעה, כי כמו שהזורע דומה למאבד מה שיש לו, רק שמצפה שישיג אח"כ הרבה עבור המעט שהפריש לזרע, כן וילדה זכר שעל ידי התפלה יזכה שיתן לו הש"י ישועה שהוא חיי עולם בלי הפסק, וטמאה שבעת ימים היינו מפני שתפלתו היתה בגוון ממאורעות הגוף בעוה"ז הדומה למשל הנ"ל.
אדם כי יהיה בעור בשרו וכו'. איתא בזוה"ק (ויקרא מ"ח.) כמה שמות יש לאדם ואדם עילאה על כלהו. היינו כי שם איש הוא הנוכח לשם אשה, כי אשה מורה שאין לה כח להתגבר על רצון לבה, ואיש היינו אף שיבא לו תשוקות ורצונות יוכל להתגבר עליהם, אבל אדם מורה שהוא מנושא על כל החמדות והרצונות שלא יבא לו שום רצון וחשק ללבו בלתי לדבר שהוא רצון הש"י. ומה שנאמר בפ' נגעים תואר שם אדם, כי צרעת מורה על חסרון במדות הכעס, וזאת המדה נמצא ביותר באנשים גדולים מפני שאינו מגיע להם שום נייחא מטוב עוה"ז, והטוב המוכן להם לעוה"ב זה הוא בהסתר מהם בעוה"ז והעצה לזה להחזיק במדת טובת עין. ובמדה הזאת נמצא ג' מדרגות, אחד שירצה שישפיע הקב"ה טובה לעולם בכלל לכל ישראל, והשני אף אם ע"י שחבירו יקבל ג"כ השפעה יגיע לו מעט צמצום מ"מ יהיה לו עין טובה, והשלישית אף אם השפעות הש"י לא תהיה רק לחבירו, ולו לא יהיה שום חלק בההשפעה, מ"מ יהי לו נייחא בשפע טובה שהש"י משפיע לחבירו, וזה פי' הפסוק (משלי כ"ב,ט') טוב עין הוא יבורך, היינו שמתברך ממדת טובת עין אף שאין לו חלק בהשפעה, מ"מ הוא בנייחא ממה שהש"י משפיע לחבירו, וחבירו משיג טובה כחפצו.
חלק שני[עריכה]
וידבר ה' אל משה לאמר, דבר אל בני ישראל לאמר אשה כי תזריע וילדה זכר וגו'. אשה כי תזריע רומז על תשוקה ברורה כשיתעורר בנפש האדם, אז וילדה זכר שיתעורר מזה כח משפיע דברי תורה, וזה היה הענין שאמר אברהם לפני השי"ת (בראשית י"ז,י"ח) לו ישמעאל יחיה לפניך והשיב לו השי"ת שישמעאל אף שעושה כל המעשים כמו ישראל, מ"מ אין לבו מבורר, כי הוא אינו נקי אגב אמו, אבל ישראל לבם ותשוקתם הוא מבורר מאוד בלתי להשי"ת לבדו, כי בשורשם מקושרים בהשי"ת, וזה שהשיב לו השי"ת (שם) אבל שרה אשתך יולדת לך בן וגו', היינו ההולדה שיהיה אחר התשוקה המבוררת להשי"ת עם זה ההולדה אקים את בריתי לברית עולם, כי זה התשוקה הנקראת שרה אשתך, הוא תשוקה מבוררת בשורשה ומקושרת ברצון השי"ת.
אשה כי תזריע וילדה זכר. זה מורה לאדם שלא יתרשל האדם בעבודת השי"ת לומר מה כחי כי איחל ומה יועילו מעשי לקשרם ברצון השי"ת, לא יאמר האדם כן רק יעבוד את השי"ת אם מעט אם הרבה ובלבד שיכון לבו להשי"ת, והשי"ת יצרף פעולותיו אחר כן לחשבון גדול, וזה שכתוב אשה כי תזריע כי אין לך קטן מטפת הזרע שהיא מצומצמת מאוד, ואין לשער קטנות חשיבות שם אשה כמבואר בחלק ראשון (תזריע ד"ה אשה א') שהמלאכים תארו את האדם בשפלותו בילוד אשה כדאיתא (שבת פ"ח:) מה לילוד אשה בינינו ומכל מקום כתיב וילדה זכר. ובנפש אדם רומז זאת על אשה יראת ה' כמו שכתיב (משלי ל"א,ל') אשה יראת ה' היא תתהלל וכי יזרע בכח יראת ה' אז יוליד מחשבה שהמחשבה הזאת בעצמה תוכל להשפיע.
שלמה המלך ע"ה לא ישב על כסא מלכותו עד שלמד והבין שני פרשיות תזריע מצורע לאמיתם.
אדם כי יהיה בעור בשרו וגו'. במדרש תנחומא (תזריע ט'), זה שאמר הכתוב (תהלים ה',ה') כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגרך רע וכו' ואין הרעה גוררת אותך, ענין ההתחלה בזה לענין נגעים שעיקר תיקון חטאי ישראל לעתיד הוא מפני כי אין שום רע בשורש ישראל שהם דבוקים בהשי"ת.