מי השילוח/פרשת פקודי
חלק ראשון
[עריכה]אלה פקודי המשכן העדות אשר וכו' פקודי פירוש לשון בליטה, כמו[ שמואל א' כ', כ"ה] ויפקד מקום דוד, והיינו שהיה מקומו בולט שלא היה מיש ישב עליו. וע"י המשכן, היה בולט וניכר שהקב"ה נמצא בעולם העשייה ג"כ, אשר כל העובדי כוכבים ומזלות מכישים זה. וזה פי' הפסוק אלה פקודי המשכן משכן העדות, היינו הבליטה שנעשה ע"י המשכן, שהקב"ה מושל ונמצא גם בעולם השפל הזה, ע"י מי שנעשה זה הבליטה, ומפרש הפסוק אשר פקד על פי משה היינו שמרע"ה הביא זאת הבליטה מן השמיים לארץ לעוה"ז.[1]
ויקם את החצר סביב למשכן וכו'. העניין הוא שנאמר בכל הקמת כלי המשכן כאשר ציוה את את משה וגבי הקמת החצר לא נאמר, כי ענין אשר ציוה וכו', היינו שהיה הדבר בולט ומפורש לעיני משה בשעת הקמת כל כלי על עומדו כמו שהיה בשעה שדיבר אליו הש"י, כמו שארז"ל[ תורת כוהנים- צו א'] כל מקום שנאמר צו, הוא זירז מיד ולדורות, וה העניין שכתוב בכל כלי בפני עצמו כאשר ציווה. והנה איתא[במדבר רבה פרשה א', ג'] עד שלא הוקם המשכן היה כל המדבר כשר לדיבור ומשהוקם המשכן נפסל המדבר,ע"כ כאשר הוקם החצר ואז נגמרה בשלמות הקמת המשכן לא שייך לומר בכאן כאשר ציווה, כי עניין כאשר ציוה הוא שהדיבור היה מפורש ובולט כמו בשעת שהיה מצווה מפי הש"י וזה לא היה יכול להיות בהקמת החצר שמיכיוון שעתה נפסל המדבר מדיבור לא היה מפורש הדיבור עתה, על כן לא נאמר בחצר כאשר ציווה.[2]
חלק שני
[עריכה]אלה פקודי המשכן משכן העדת אשר פקד על פי משה. היינו הבירורים הנעשים על פי משה, עבדת הלוים שבזה משלימים רצון השי"ת כדאיתא בזה"ק (קרח קע"ח:) ועבד הלוי הוא, הוא אשלים לסטר שמאלא הוא אשלים לפגימו דעלמא ואפילו ההוא סטרא דצפון דאשתאר חסר בעלמא כד ברא קב"ה עלמא ליואה בארונא אשלים לכלא, וזה היה ע"י הלוים בעבודתם, כי הם היו יכולים לעזוב כל תענוגי עולם הזה וכל החיים שלהם מפני עבודת השי"ת, וזה הוא מחמת שמביטין לעומק הטוב הצפון בעבודתם על לעתיד, ולכן שם נשיאם היה איתמר כי תמר רומז על עומק אחרית הטובה כי תמרים הוא האחרון שבשבעת המינים שרומז על אחרית ותקוה, כדאיתא בגמ' (תענית כ"ט:) לתת לכם אחרית ותקוה אלו דקלים, שלעתיד יברר השי"ת את כל לבות בני ישראל שכונו לעומק רצונו ית', והיו הלוים מוסרים נפשם בעוה"ז בשביל רצון הש"י, לכן שם נשיאם היה אי תמר שלא להביט לאחרית לבד רק שגם בהוה ג"כ ייטב להם.
בפרשת פקודי נאמר ונסדר המילוי לסדר ויקהל שבפרשת ויקהל כתיב שם מעשה הארון וכאן בפרשת פקודי כתיב ויתן את העדת אל הארן, בפרשת ויקהל כתיב מעשה השלחן ובפקודי כתיב ויערך עליו ערך לחם, בפרשת ויקהל כתיב מעשה המנורה ובפקודי כתיב ויעל הנרת, בפרשת ויקהל כתיב מזבח הזהב וכאן ויקטר עליו קטרת, בפרשת ויקהל כתיב מזבח העולה וכאן ויעל עליו את העלה, בפרשת ויקהל כתיב כיור וכאן כתיב ויתן שמה מים לרחצה שזה הוא לשון פקודי שנתמלא מה שנפקד ונחסר באלו הכלים שנחשבו.