מי השילוח/פרשת האזינו

חלק ראשון

האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי, איתא במדרש () משה ע"י שהי' קרוב לשמים נתן האזנה לשמים, וישעיה שהיה קרוב לארץ נתן האזנה לארץ. פירוש דמשה רבינו ע"ה הוא המוח והחכמה של כל ישראל וזה נקרא שמים והמוח יש לו יכולת לקבל אף דברים הקשים לאדם כגידין, וישעיה הוא הלב של כל ישראל וענין הלב שצועקת תמיד לישועה ואינה יכולה לקבל רק דבר נייחא, וזה ענין שמו של ישעיה. וזה האזינו השמים, היינו הכחות הגדולים הנקראים שמים שהוא המוח שיש לו כח לקבל הכל, ואדברה דבור לשון קשה. ותשמע הארץ אמרי פי, אמירה לשון רכה והיינו להלב שיקרא ארץ והיא צמאה תמיד לישועה תאמר לשון רכה. יערוף כמטר לקחי, היינו שהתורה אוחז בערפו של אדם בחזקה למי שלא רצה לקרב אליה ובעל-כורחו צריך לקבל עליו עול תורה ומיד כשמקבל עליו עול תורה תזל כטל אמרתי היינו הד"ת תהיה אצלו בנייחא ובשמחה.

כשעירים עלי דשא, פירש"י כל עשבים בכלל נקראים דשא כשהארץ מתלבשת בדשאים והיינו כל תרי"ג מצות בכלל ששייכים לכל ישראל. וכרביבים עלי עשב, פירש"י כל מין ומין בפני עצמו קרוי עשב, היינו נגד כל איש ישראל בפרט אשר כל אחד מכיר נגע לבבו, והחסרון שיש לזה אינו דומה לזה, ע"כ באותה מדה שיודע כל אחד חסרונו בה, צריך להטיף שם תמיד אותו ד"ת השייכים לאותו חסרון עד שיושלם באותו מקום והיינו כרביבים עלי עשב, כרביבים הוא לשון רב היינו שתרבה ד"ת באותו מקום אשר יש לך החסרון.

כי שם ה' אקרא. אמר מרע"ה מפני מה אני משתיק כל הכחות בעולמות העליונים הנקראים שמים וכל הכחות שנמצאו בארץ. היינו מפני שאני קורא וצועק שיכנסו ד"ת בלב כל איש ישראל הנקראים שם ה'. הבו גודל לאלקינו, היינו מקום ריוח והתפשטות ותהיה כלם מסיעים לזאת ולא תהיה מונעים, ואפילו כל החיצונים כגון נבוכדנצר וחביריו וכל כחות הארץ הנמצאים בעוה"ז הנקראים חורגי דיומא מפני שהומים מאד בלב האדם, כולם יתבטלו כדי שיוכל לכנוס ד"ת בלב ישראל. ועכשיו התחיל לדבר הד"ת לישראל מכיון שהשתיק כולם.

הצור תמים פעלו. פירוש שזאת תדעו ותבינו כי כל מעשה שאתם עושים הכל הוא ממנו יתברך ובלעדו לא ירים איש את ידו ואת רגלו לעשות איזה דבר ולא תתגאו במעשיכם כלל. שחת לו לא, היינו פן תאמרו הואיל והכל בידי שמים ע"כ החסרונות שיש לכם הם ג"כ ממנו ח"ו אל תאמרו כן, כי כל הטובות שאתם עושים תתלו בהש"י וכל החסרונות תתלו בכם. בניו מומם, היינו באותו מקום שהם בניו כשהם טובים מאד שם נמצא מומם ג"כ, כי (סוכה נב.) כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו. דור עקש ופתלתל, עקש היינו מי שמתעקש נגד ה' ואינו עושה רצון ה' מחמת שנמשך תמיד אחר הנאת עצמו, ופתלתל הוא להיפך שמסגף ומגדיר את עצמו לה' במקום שאין צריך כלל ומענה את עצמו יותר מדאי והוא ג"כ עבירה כמ"ש () ועוכר שארו אכזרי:

הלה' תגמלו זאת. היינו שתרצו לתלות גם הרע שלכם בו ית'. הלא הוא אביך קנך פירוש שיש לו עליכם בחינות אב וגם בחי' חותן וזהו קנך, שדרך האב אף שבנו אינו מתנהג בדרך הישר כ"כ אעפ"כ רחמיו עליו, כדרך החותן שבקש לו בחור מופלג וממולא בכל טובות. וז"ש הלא הוא אביך שרחמיו עליך כאב על בנו אף אם אינו מתנהג בדרך הטוב, קנך היינו שמתפאר עצמו שאתם המעולים והמשובחים כמו שמתפאר החותן כשיש לו חתן טוב.

זכור ימות עולם. היינו פרשת בראשית עד ויכולו השמים. בינו שנות דור ודור היינו השני סדרות בראשית נח, יו"ד דורות שמאדם ועד נח ויו"ד דורות שמנח ועד אברהם והעסק שהיה להש"י בהם האיך היה מתנהג בהם. שאל אביך ויגדך, היינו שתלמוד סדרות של אברהם אבינו והם לך לך וירא, חיי שרה. זקניך ויאמרו לך, היינו הסדרות של יצחק ויעקב שהיא עד סוף סדר בראשית. והבן העסק והמו"מ הגדול שהיה להש"י עם האבות, ולכך נאמר באברהם ויגדך ולא נאמר ויגד לך, היינו מפני שאברהם אבינו ע"ה היה מרעיש העולם עד שהכניס כח באדם שיגיד גדולת הש"י כל אחד מישראל מאליו וזהו ויגדך שיוכל כל אדם להגיד נפלאות ה' מעצמו:

בהנחל עליון גוים כו' יצב גבולת עמים למספר בני ישראל. היינו מה היה כוונתו בבריאת עולם ובכל הדורות עד אברהם אבינו ע"ה בכדי שיבואו אומה הישראלית לעולם. יצב גבולות עמים היינו מאין נמצא הקיום של האומות בעולם הוא למספר בני ישראל היינו מההשפעות והחיים שנשפע לישראל משם נוטלים האומות הפסולת של ישראל ומהם יכולים להתקיים בעולם, כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו וישראל הם העיקר:

חלק שני

האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי. זה שאמר הכתוב (משלי כה) שמים לרום וארץ לעמק ולב מלכים אין חקר, שיש מדות שונים בלבות בני אדם. יש מי שלבו נמשך לגיאות וזה נקרא שמים לרום, ויש מי שנמשך לעצבות וזה נקרא וארץ לעמק, ולב מלכים אין חקר מלך נקרא תלמיד חכם שהוא צריך תמיד להשמר מאלו השנים. לכן נאמר בכאן בשמים ואדברה ובארץ אמרי פי, שנגד מדת גאות צריך לדבר קשות עד שבטל מלבו, ונגד העצבות צריך לומר בלשון נייחא. כי דיבור הוא לשון קשה ואמירה איתא בזוה"ק (ח"ג פח:) שהוא בלחישו, שעם העצב צריך לדבר בנייחא.

כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלהינו. בזה הזהיר משה רבינו ע"ה שבעת שיעסוק אדם בתורה ותפילה שלא יבטלו אותו מחשבות זרות ממוח ולב שנקראים שמים וארץ, רק כולם יטו אזנם ויסכימו לשמוע דברי תורה ותפילה, ולכן אמר האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי, יערף כמטר לקחי שיבין האדם אשר ביד השי"ת נפש כל חי כענין שאיתא במדרש (רבה אמור ל"א) אמר הקב"ה לאדם נרך בידי ונרי בידך. והיינו כאדם המחזיק בערפו של חבירו ואומר לו בעל כרחך צריך אתה לשמוע אלי ותזכור תמיד לפני מי אתה עומד ולכן כתיב כי שם ה' אקרא כדאמרי אינשי שכל בני הבית צריכים לירא ולכבד את בעל הבית, וזה כי שם ה' אקרא כאשר אני עוסק בקדושת שם הוי"ה המהוה הכל לכן אתם כולכם הבו גדל לאלהינו אין נקי מלסייע לזה.

כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו. צורה דשמעתתא של כל התורה הוא שירת האזינו כדאיתא בגמ' (נדרים לח.) שכל התורה נקרא שירה ועיקר הוא שירת האזינו. וצורתא דשמעתתא של שירת האזינו הוא הפסוק הזה שמורה שכונת הקב"ה בבריאת עולם היה רק עבור בני ישראל שהם חלקו וחבל נחלתו וישראל ימליכו את השי"ת בכל לב ונפש.

יסבבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו. יסבבנהו הוא ברזא דאור המקיף כדאיתא בתנא דבי אליהו (רבה יד) דרכן של בני אדם אומרים תורה קדמה ואני אומר ישראל קדמו, וזה נקרא יסבבנהו שהשי"ת מקיף את ישראל בלי יוכלו לצאת משורשם וזה ישראל קדמו. יבננהו הוא כשאדם ירצה להבין עומד ד"ת השי"ת מבין לו, יצרנהו כאישון עינו בזה יראו ישראל עד היכן מגיע קדושת עבודת האבות לפרסם אלהותו בעולם, כי בזה נקראו בבת עינו כי סומא הוא כלוא בבית ופקח הוא מתפשט וקונה בכל פעם רכוש יותר, ולכן האבות הם כלי פעולה של גדולת השי"ת להרחיב ולהגדיל כבודו יתברך ועל ידי קדושת אבות ומסירות נפשם נתגלה שמלכותו בכל משלה ולכן כתיב יצרנהו כאישון עינו.

ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר. שבעולם הזה יש הרבה דברים שמסייעים לדברי תורה כגון כסף וזהב ורגושים שמרחיבין הדעת לדברי תורה, אבל לעתיד לא יהיה שום כח רק השי"ת לבדו.

ודם ענב תשתה חמר. העניין שכתוב כאן לשון תרגום שאין מלאכי השרת מכירים אותו, כי יש לאדם צעקה וטענה מדוע יעברו עליו מלחמות ונסיונות עם יצרו הרע, כיון שרוצה להיטיב דרכיו ומעשיו וכמעט שנתפתה לו, לזאת אמר הכתוב שהשי"ת יושיע לך מחמת זה הסבלנות שתזכה למדריגה שאין המלאכים זוכים לה יען שאין להם יצר הרע וזה פירש הפסוק מחמת דם ענב היינו הצעקה תזכה לשתות חמר. (כדאיתא בח"א ויחי ד"ה ובדם ענבים)

צור ילדך תשי ותשכח אל מחללך. שהשי"ת ברא את השכחה לטובת האדם כדאיתא במדרש (קהלת א ג) אם לא היה שכחה לא היה האדם לומד תורה רק פעם אחת, וכן מצינו בגמ' (פסחים נד:) שנגזר על המת שישתכח מן הלב, וכן לכמה דברים שטוב להאדם כוח השכחה, אכן אם בכח השכחה שוכח ח"ו את השי"ת זה הוא פירוש הפסוק צור ילדך תשי שברא כח השכחה לטובתך ואתה ותשכח אל מחללך שאתה שוכח שרשך שנבראת ממנו הלא אדרבה מזה הכח יכול האדם להכיר שהוא איש ולא א-לוה, ועל ידי זה צריך לזכור ולעבוד את השי"ת בכל רגע.

כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעלם. שבאחרית הימים כאשר תגבר יד אויב על ישראל חלילה כדאיתא במדרש (שוחר טוב תהלים ב) על מלחמות גוג ומגוג שיאמר אני מזדווג לפטרונן ויאמרו כל העכו"ם רדפו ותפשו כי אין מציל כמו שנאמר כאן כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב, ואז יאמר השי"ת עתה אקום, כדאמרי אינשי עוד אני חי, וזה ואמרתי חי אנכי לעולם ואשב נקם לצרי וראו עתה כי אני אני הוא וגו' וכפר אדמתו עמו כמו שכתיב (ישעיה מ) כל הגוים כאין נגדי מאפס ותהו נחשבו לו, ויקוים בנו כמו שכתיב (תהלים יח) חי ה' וברוך צורי וירום אלהי ישעי וגו'.