מיני תרגומא על התורה/שמות/מג
יח[עריכה]
לְהִתְגֹּלֵל עָלֵינוּ תרגם אונקלוס לְאִתְרַבְרָבָא כו׳ ע״ש פירש״י והרמב״ן פי׳ קצת באופן אחר:
כ[עריכה]
בִּי אֲדֹנִי תרגם אונקלוס בְּבָעוּ ז״ל הרמב״ן בי אדני לשון בעיא ותחנונים הוא בלשון ארמי בייא בייא לשון רש״י. וזה דבר זר מאוד לסומכו אל מלת לשון טורסי ואינה דומה אליה כי בייא כולה לא תשתנה ולא יאמר ממנה בי. ועוד שהמלה ההיא אינה לשון בעיא ותחנונים כמו שאמר הרב אבל היא לשון צעקה ותרעומות על שבר ועל עיוות דבר כגון מלת אביי בלשון הקודש והיא ידועה בלשון ערב ירגילו אותה בקינותיהם כולן בפתחי הבי״ת ובלשון יון בייא בייא הבי״ת רפה בשוא יאמרו אות׳ על דוחק וצער. ובב״ר מהו סלו לרוכב וכו׳. ועוד לפנינו בפרשת ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני אמר לו יהודה בייא אתה מעביר עלינו שכך אמרת אלינו ואשימ׳ עיני אליו זהו השמת עין וכו׳ ואונקלו׳ שתרגם בי אדוני בְּבָעוּ רִבּוֹנִי לא שהוציא מלת בי מן בעו אבל רדף הענין שהוא בא בכל מקום בענין בקשה עכ״ל. הנה במ״ש כי בייא לא תשתנה וכו׳ אכן הערוך הביא מלת בייא בערך ביאה וזכר כמה מאמרים שנזכר בהן בייא וגם איזה מאמרים שנזכר בהן ביאה ע״ש. וזה שכתב הרמב״ן בשם המדרש בפרשת ויגש אליו יהודה אמר לו יהודה בייא וכו׳ כתב הערוך בזה הלשון ובילמדנו וכו׳ ובויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני ביאה אתה מעביר עלינו למה אתה נוטל את בנימין לעבד וכו׳. ודע עוד ביומא דף ס״ט: ויצעקו אל ה׳ אלהים בקול גדול מאי אמר אמר רב ואי תימא ר׳ יוחנן בייא בייא היינו הא דאחריבי׳ למקדשא וכו׳ וז״ל רש״י בייא בייא לשון זעקה וקיבלנא הא דאחריב לבית המקדש מבקשין רחמים שימסר בידם יצר הרע של ע״ז עכ״ל רש״י. ובסנהדרין דף ס״ד. ויזעקו בקול גדול אל ה׳ אלהיהם (נחמי׳ ט׳) ולכך נראה דגם ביומא צריך להיות כך מאי אמר אמר רב יהודה ואי תימא רבי יונתן בייא בייא היינו דאחריבי׳ לביתא וכו׳ וז״ל רש״י בייא בייא בלשון ארמי הוי לשון גנוח וצעק׳ כמו אהה בלשון הקודם היינו האי דאחריב לביתא למקדש והיו מבקשין רחמים שימסר בידם יצה״ר של ע״ז עכ״ל. ואחר הודיע כל אלה מבואר נכון פי׳ רש״י בחומש הנ״ל [ועיין ביבמות דף צ״ז: בייא בייא מאח ופי׳ רש״י שם]: