מיני תרגומא על התורה/שמות/מא
א[עריכה]
פרשת מקץ ז״ל הרמב״ן ויהי מקץ, על היאור כל שאר נהרות אינם קרוין יאורים חוץ מנילוס וכו׳ לשון רש״י. אבל אונקלוס תרגם יאור נַהֲרָא רק תרגם על יאוריהם (שמות ז׳ י״ט) עַל אֲרִתֵּיהוֹן כי הוצרך שם להבדיל בניהם מפני שהזכי׳ על נהרותם ועל יאוריהם והנה כולם יקראו לדעתו יאורים הגדולים נקראים נהרות ויאורי׳ ואלו העשוין חפירו׳ ארוכו׳ בידי אדם גם הם יקראו יאורי׳ ומצינו וכו׳: ולדעתי כדברי אונקלוס כן הוא כי יאור ונהר לשון אחד ושניהם לשון אורה וכן הגשם נקרא אור וכו׳ ואולי בעבור שהגשמים בסבת המאורות והנהרות יעשו מהם יתיחסו אל האורות עכ״ל:
כג[עריכה]
צְנוּמוֹת דַקוֹת, תרגום אונקלוס נָצָן לַקְיַין עיין פי׳ רש״י והרמב״ן האריך לפרשו באופן אחר ע״ש. ועיין רש״י ברכות דף ל״ט: פת הצנומא בקערה. יבישה שנתנה בקערה לשרות וכן צנומות דקות:
מה[עריכה]
צָפְנַת פַּעְנֵחַ, תרגום אונקלוס גַּבְרָא דִטְמִירִין גַלְיָן לֵיהּ הנה רש״י כתב צפנת פענח מפרש הצפונות ואין לפענח דמיון במקרא. וז״ל הרשב״ם צפנת פענח כתרגומו ולשון מצרים הוא וכן היה דרכם לקרוא לאדם בשעה שממנין אותו על ביתו שם הראוי וכן ויקרא משה להושע יהושע וכן ויקרא לדניאל בלטשצר עכ״ל. ור״א אב״ע כתב בזה״ל צפנת פענח אם זו המלה מצרית לא ידענו פירושה ואם היא מתורגמת לא ידענו שם יוסף ויהי פירושו פענח כאשר תרגם המתרגם ארמית והיא מלה מרובעת עכ״ל. וז״ל הרמב״ן צפנת פענח אמר אברהם כי אם היא מלה מצרית לא ידענו פירושה ואם מתורגמת לא ידענו שם יוסף ועל דעת ראשוני׳ שאומר המפענח נעלמים יתכן שקרא לו שם נכבד כשם ארצו כי שאל לו או שהיה המלך יודע שפת ארץ כנען הקרובה אליו וענינו צפונה מגלה וכן בתו קראה שם משה רבינו בלשון עמו מן המים משיתיהו ואל תשתומם בעבור כי קראוהו סופרי המצריים מוניוס כי ישנו השמות ללשון מובן או מורגל להם כאשר יעשה התרגום בקצתם כגון בין קדש ובין שור בין רקם ובין חגרא וכן בהרב׳ מן השמות ובקצתם לא ישנה דבר כאשר עשה בסיחון מלך חשבון ועוג מלך הבשן וזולתם הרבה וזה לפי מה שהיו נקראים בלשון ארמית בדורו וכן עשו הנוצרים המעתיקים עכ״ל:
מז[עריכה]
לִקְמָצִים תרגום אונקלוס לְאוֹצָרִין וזה לשון הרמב״ן ותרגום אונקלוס לאוצרים כי החפירות העשויות בארץ לאוצר או לדברים אחרים יקראו קמצים וכו׳ ע״ש: