מיני תרגומא על התורה/במדבר/לב
ג[עריכה]
פרשת מטות עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה וּשְׂבָם וּנְבוֹ וּבְעֹן בתרגום אונקלוס שלפנינו איתא מתורגם שַׁכְלֵילְתָּא וּמַלְבֶּשְׁתָּא וְכוּמְרִין וּבֵית נִמְרֵי וּבֵית חוּשְׁבָּנָא וּבַעֲלֵי דְבָבָא וְסִיעַת בֵּית קְבֻרְתָּא דְמשֶׁה וּבְעוֹן. רבינו בחיי העתיק וכתב בזה״ל ותרגום אונקלוס מַכְלֶלְתָּא וּמַלְבֶּשְׁתָּא וְכוּמְרִין דְבֵית נִמְרֵא וּבֵית חוּשְׁבְּנָא וּבְעֵיל דִיבוֹן וְסִימָא בֵית קְבוּרָא דְמֹשֶה וּבְעוֹן:
מב[עריכה]
לשון הרמב״ן ויקרא לה נבח לא מפיק ה״א וראיתי ביסודו של ר׳ משה הדרשן לפי שלא נתקיים לה שם זה לפיכך ה״א רפה שמשמע מדרשו כמו לא. ותמה אני מה ידרוש בשתי תיבות הדומות לו ויאמר לה בועז לבנות לה בית לשון רש״י והרי הרב אוצר בלום לתורה להלכו׳ ולהגדו׳ ואשתמטתי׳ זו שאמרו במדרש רות ואנכי לא אהיה כאחת שפחותיך אמר לה ח״ו אין את מן האמהו׳ אלא מן האימהו׳ ודכוותי׳ ונבח הלך וגו׳ ויקרא לה נובח בשמו מלמד שלא עמד לה אותו השם ודכוותי׳ ויאמר אלי לבנות לה בית בארץ שנער מלמד שאין לשקר תשועה עד כאן באגד׳ וכן בגמ׳ של מסכת סנהדרין אמרו זו חנופ׳ וגסו׳ הרוח שירדו לבבל אין לבבל נחות ואשתרבובי אשתרבוב לעיל׳ דיקא נמי דכתי׳ לבנו׳ לה בית שמע מינה והוא מדרש מן חסרון המפיק הזה שלא עמד לה הבית בארץ שנער עכ״ל. הנה תלונות הרמב״ן על רש״י כמו כן על ר׳ משה הדרשן דברור אלו ידע שכך אית׳ במדרש לא הוה דריש לה משמו אלא הוי כ׳ ואמר כך בשם האומרו דהיינו המדרש רות. והדבר אשר ביקש הרמב״ן להורות כי גם בגמ׳ דסנהדרין אמרו זו חנופה וכו׳ דיקא נמי וכו׳ והוא מדרש מן חסרון המפיק וכו׳ אשתמטתי׳ ליה לרש״י. ולכן אציגה נא פה האמור בסנהדרין דף כ״ד. ואשא עיני וארא והנה שתים נשים [חנופה וגסות הרוח. רש״י] יוצאות ורוח בכנפיהם [לשון גסות הרוח. רש״י] (ולהם צ״ל) ולהנה כנפים ככנפי החסידה (זו חנופה שמראין עצמם חסידים. רש״י) ותשאנ׳ את האיפ׳ (זה יצר הרע. רש״י) בין (השמים ובין צ״ל) הארץ ובין השמים ואומר אל המלאך הדובר בי אנה המה מוליכות את האיפה ויאמר אלי לבנות לה בית בארץ שנער. אמר ר׳ יוחנן משום רשב״י זו חנופה וגסות הרוח שירדו לבבל וגסות הרוח לבבל נחית. והאמר מר עשרה קבין גסות ירדו לעולם תשעה נטלה עילם ואחת כל העולם כולו אין לבבל נחית ואשתרבובי דאישתרבב לעילם דיקא נמי דכתב לה בית בארץ שנער (ולא כתי׳ להם אלמא האחת לבדה נתיישבה שם. רש״י) שמע מיני׳. אמור מעתה רש״י לשיטתי׳ בפירושו בגמרא מדלא כתיב להן וכתיב לה אלמא האחת לבדה נתיישבה בבבל לא אשתמיט מיניה דרש״י הסוגי׳ דסנהדרין והוי מצי למכתב לבנות לה במפיק ואפ״ה הוו ידעינן דרק אחת נתיישבה מדלא כתיב להן. ומזה יש לדקדק לכאורה על פירוש הרמב״ן. ושמתי לך מקום מובן. סוגיא דקדושין מ״ט: ובתוס׳ שם ד״ה לבנות לה בית פי׳ בקונטרס לבנות לה ולא בנו כמו אז יבנה שלמה בית וכו׳ ביקש לבנות ולא בנה. ויש מפרשים מדכתיב לה ולא כתיב להן משמע דליכא אלא אחת והיינו חנופה ולא נהירא דהא בכל הפרשה קורא איפה לשון יחיד ועל זה שייך שפיר לבנות לה. וי״מ מדכתב לה בלא מפיק ה״א דכל לה שבמקרא מפיק ה״א בר משלשה וזה אחד מהם הוי כמו לא בא׳ ואשמועינן דלא נתקיים לה שם זה וכן פי׳ רש״י גבי ויקרא לה נובח בשמו שהוא רפה לפי שלא נתקיים לה שם זה עכ״ל. ודע דבקונטרס דהיינו ברש״י לפנינו בקדושין איתא בזה״ל דיקא נמי דכתיב לבנות לה בית. גבי הולכה כתיב להן שתי נשים וגבי קביעותא כשבאו לבנות בית לקבוע בבבל כתב לה דהיינו חנופה לחודא לשון אחר לבנות ולא בנו עכ״ל. והוי יודע דמ״ש השפתי חכמים לתרץ קושית הרמב״ן על רש״י. אחר הסתכלות היטב לשון המדרש שהביא הרמב״ן תראה כי אין ממש במה שעשתה ידו. בענין זה במחילה מכבודו: