מיני תרגומא על התורה/במדבר/ד
כ[עריכה]
פרשת במדבר כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ תרגום אונקלוס כַּד מְכַסָּן יָת מָנֵי קוּדְשָׁא ז״ל הרמב״ן ולא יבואו לראות כבלע את הקדש כשמכניסין את הכלי לתוך נרתיקו וכו׳ ובלעו שלו זהו כסויו לשון רש״י והוא דעת של אונקלוס ורבותינו אמרו במסכת סנהדרין שזו היא אזהרה על הגונב כלי שרת שחייב מיתה וקנאים פוגעין בו. שהגניבה והגזל יקראו בליעה מלשון חיל בלע ויקאנו (איוב כ טו) והוצאתי את בלעו מפיו (ירמיה נא מד) וכו׳ עכ״ל. הנה מדבריו של בריבי הוא הרמב״ן ניכר כי קמו אונקלוס ודעת רש״י נגד דעת רבותינו. אמנם לכאורה לא פליגי דז״ל רש״י בסנהדרין דף פ״א: ד״ה כבלע את הקודש לשון גנב שמבליעין ומחביאין ורמז בעלמא הוא ולא מקרא נפק דעיקר קרא בלוים כתוב שהזהרו שלא לראות בסלוק מסעות בשעת הכנסת כלים לנרתק שלהן שהיו אהרן ובניו מכסין את הארון והמזבחות כמו שכתוב שם ובא אהרן ובניו בנסעם והורידו עכ״ל: והרי עיסה והנחתום מעיד עליה שזהו שדרשו רז״ל היינו על דרך רמז בעלמא אבל עיקר קרא שאינו יוצא מפשוטא היינו כדפירשו רש״י ואונקלוס: ברם אחר העיון היטב בסוגיא דסנהדרין דף פ״ב: למאן דאמר טמא ששימש אינו במיתה בידי שמים דאי ס״ד דחייב בדיני על כרחיך בגונב את הקסוה פטור ממיתה בידי שמים [אף דידע ממה דאמר רב יהודא בכלי שרת עסקינן ורמיזא וכו׳ דכא חזינן שגם אחר התשובה זו הביא ראיה מהמקלל את הקוסם] ולהכי ההכרח לפרש דלא מקרא נפקא דעקר קרא בלוים כתיב וכו׳. ואולם לפי המסקנא דף פ״ג. דמסיק בתיובתא וקיי״ל דטמא ששימש במיתה ונשארה הסברא מוחלטת דמי איכא מידי דרחמנא פטרי׳ וא״כ גם בגונב את הקסוה צריכין אנו לומר דחייב מיתה דאי לאו הכי היאך רשאין הקנאין לפגוע בו והשתא צריכין אנו לומר דסבירא לן שזו אזהרה על הגונב כלי שרת וזו שדקדק הרמב״ן בצחות לשונו שחייב מיתה וקנאין פוגעין בו כלומר ממה דקנאים פוגעין בו מוכח דחייב מיתה בידי שמים וע״כ כדאמרינן שזו אזהרה על הגונב וכו׳. אמור מעתה לפי המסקנא בהחלט דעת רבותינו דלא יבואו לראות כבלע אזהרה לגונב את הקסוה. וזה ברור. אף כי למאוד קצרתי. על הקורא המשכיל סמכתי:
כו[עריכה]
פרשת נשא כתב הרמב״ן וְאֵת כָּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה לָהֶם כתרגומו וְיָת כָּל דִּי יִתְמְסַר לְהוֹן לבני גרשון לשון רש״י וא״כ יהי׳ יעשה כמו איש במעון ומעשהו בכרמל (שמואל א׳ כ״ה) נכסיו אשר הוא עושה בהן וכו׳ עכ״ל: