מיוחס לרש"י על דברי הימים א א א
| מיוחס לרש"י על דברי הימים א • פרק א' • פסוק א' |
• א •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
אָדָ֥ם שֵׁ֖ת אֱנֽוֹשׁ׃
אדם שת אנוש – עזרא כתב ספר היחס הזה על ידי חגי זכריה ומלאכי, בתוך שמונה עשרה שנה שמאותו זמן שבא לירושלים זרובבל ויהושע הכהן הגדול בימי כורש הראשון, עד שבא כורש בן אסתר. והכל משום יחס דוד המלך, והלוים לשוערים ולשומרים ולמשוררים, היאך העמידן דוד על מעמדם, והכהנים למשמרותם. לפיכך יחסם מאדם ועד אברהם.
ולפי שהוצרך ליחס את אברהם – הזכיר שאר האומות בניו ובני בניו, ומשום בניו צריך ליחס שאר האומות בני כנען, להודיע היאך ירש אברהם את ארצם.
ומאחר שהוצרך להזכיר וליחס תולדות כנען – הזכיר על גבם (תולדות) שאר האומות, ומזכירם מעט מעט ומשליכם, עד שהגיע לעיקר. כדמפרש בבראשית רבה: משל למלך שהיה עובר ממקום למקום, ונפלה לו מרגלית. ועמד המלך וכבר בכברה העפר, עד שמצא המרגלית. כך אמר הקדוש ברוך הוא: מה לי ליחס שם וארפכשד וגו' ותרח, אלא למצוא אברהם: “ומצאת את לבבו נאמן [לפניך]”.
ומפני כבודו של יצחק יחס בני עשו, וישמעאל ובני קטורה, ומשליכן מעט מעט ומניחן. "ובני שעיר החורי" מזכיר על "כי בני עשו יירשום". וגם ליחס תמנע שנעשית פילגש לבני אברהם – להודיע שבחו של אברהם, שהיתה בת נשיאים ואלופים, ורצתה להיות פילגש לזרע אברהם, דכתיב: “ואחות לוטן תמנע" (בראשית לו כב), וכתיב: “ותמנע היתה פילגש" (שם פסוק יב). אלא לפי שאמרה: אם איני כדאי להנשא לו לאשה – אהיה לו פילגש.
ועוד: לכן יחס בני שעיר, שהם אלופים ושרים. והר שעיר של שעיר היה, ובאהבת יצחק – נתנה הקדוש ברוך הוא לעשו, דכתיב: “ובני עשו יירשום" וגו' “וישבו תחתם" (דברים ב יב). ולהודיע קיום דברי הקדוש ברוך הוא שאמר ליצחק להרבות זרעו ולהשליטו בכל. ובשביל כבודו של יצחק כתב כמו כן: “ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום" וגו' (לקמן פסוק מג).
אדם שת אנוש – פתרונו כמו: בני אדם שת, ובני שת אנוש. ולפי שאינו עיקר היחס – מקצרן. ומה שלא הזכיר קין והבל – לפי שלא העמידו תולדות, אבל משת יצאו תולדות: נח ואברהם, ומאברהם עד דוד.