מטה האלהים/י

פרק י — שליחותו של משה

אחרי כל ההקדמות הנ״ל, נוכל להבין אולי בס״ד משהו מסיבת סירובו של משה רבינו ע״ה ״ועתה לך ואשלחך... והוצא״ (שמות ג:י).

נראה כאילו כל המלאכה מוטלת על משה רבינו ע״ה. לכן הוא שואל או טוען ״מי אנכי וגו׳״ (שמות ג:יא), אין באפשרותי להוציא את בני ישראל ממצרים. (מצרים — היינו עולם מוגבל, בעל מְּצָרִים, כך מובא בספרים הקדושים (תורה אור, בשלח ה) לשחררם מכל הגבלות הטבע, אחרי שהם טבועים במ״ט שערי טומאה באמונתם לכוחות הטבע. לזה צריך כח עליון, כי כחות אנושיים יפעלו רק בתוך גדרי הטבע לכן מבטיח לו הקדוש ברוך הוא ״כי אהיה עמך״ (שמות ג:יב) ממילא תהיה הנהגה עליונה גם כן, עד ש״תעבדון את האלהים על ההר הזה״ (שמות ג:יב). ובקבלם את התורה יהיו בני חורין ממלאך המות, דהיינו יציאת מצרים האמיתית שהיא שחרור ממ״ט שערי טומאה, וידיעת מ״ט שערי בינה. מה שמו? נראה שמשה רבינו ע״ה מסכים לשליחות במיוחד באמרו ״הנה אנכי בא אל בני ישראל״ (שמות ג:יג) אלא שהוא רוצה לדעת מה ההנהגה שתלווה אותו להוצאת העם, כי בכך תלוי מצב הגאולה. זאת אומרת אם תהיה גאולה נצחית, או גאולה זמנית, וכמובן כל מאמציו של משה רבינו ע״ה, להבטיח גאולה נצחית. לכן כשמגלה לו הבורא יתברך ״אהיה אשר אהיה״ (שמות ג:יד) ״אהיה עמם בצרה זו אשר אהיה עמם בשיעבוד מלכויות״ (עיין רש״י באריכות). וראה המשך הפסוקים עד פסוק כ״ב ״ושאלה אשה משכנתה״ זאת אומרת גאולה בשיתוף פעולות טבעיות, כל סדר הפסוקים מורה על כך. לכן חוזר בו הרועה הנאמן מהסכמתו באמרו ״הן לא יאמינו לי וגו׳... לא נראה אליך ה׳״ (שמות ד:א) כי לא יסכימו להיגאל גאולה בלתי שלמה.

״מה זה בידך״ (שמות ד:ב) שואל אותו הקדוש ברוך הוא. מה היא הטענה שבידך? באיזה כח אתה תובע שיזכו לגאולה נצחית? אומר משה רבינו ע״ה, ״מטה״ אמרו חז״ל זו היא המטה שעבר מאדם עד משה (פרקי דרבי אליעזר מ:ב-ג), זאת אומרת אמונה השכלית. הרי לא פסקה ישיבה במצרים, וכל שבט לוי החזיקו בעסק התורה. ויש כח בתורת שבט אחד לעורר את כל השבטים, כמו שנאמר ״יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל״ (דברים לג:י). על זה בא גלוי מבהיל! ״ויאמר השליכוהו ארצה ויהי לנחש״ (שמות ד:ג). תורתן של יחידים יכולה להציל את הרבים, באם הרבים יודעים את ערך התורה, מתגעגעים אליה אלא שטירדת הגלות מונעת מהם זאת. אבל אם העם מזלזל בתורה ולומדיה אם התורה הושלכה ארצה, וממילא מי שאינו עוסק בה אינו מכבד את ערכיה. תכונות התורה היא אינה תוצאה של עסק התורה, אלא של שאיפת התורה ואמונה שערכיה המה הסמל אנושי. ואם לאו הרי שהעם ״יהי לנחש״ ואין לתורה השפעה עליהם, ואינה יכולה להצילם. יתר על כן, התורה בורחת מאנשים אלה, כי הרי מי שאינו הגון אסור ללמדו תורה (חולין קלג., יורה דעה רמו:ז). ״וינס משה מפניו״ (שמות ד:ג) — משה הרי הוא סמל התורה.

כעת מגלה לו הקדוש ברוך הוא את דרך התיקון, ״שלח ידך ואחז בזנבו״ (שמות ד:ד), התיקון הוא דרך הזנב היינו הנהגה טבעית. ״ויאמר... הבא נא ידך בחיקך״ (שמות ד:ו), יד זה חלק מגולה שבגוף, ועל ידי הסתרתו הרי היא ״מצורעת כשלג״. לא רק המטה נהפך לנחש, אין הפגם רק בשכל האנושי ובהסתכלות האדם, אלא אפילו הגוף. תכונות הגופניות של העם נשתנו עם שקיעתם השכלית ו״כבולעו כך פולטו״, דרך הקלקול היה טבעי גם התיקון צריך להיות טבעי. לכן, ״השב ידך אל חיקך וגו׳״ (שמות ד:ז). ואף שימוש האדם בעולם הוא על ידי חכמה הטמאה, ומעשיהם מקלקלים את תכונות הנבראים עד שהמים נהפך לדם, הרי הזהיר הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון ״שלא תקלקל ותחריב את עולמי״ (קהלת רבה ז:יג) אם השכל לקוי, הגוף מוכה שחין, והעולם כולו מזיקים, לא יתכן תיקון עילאי גרידא.

״קול האות״ (שמות ד:ח): היה צריך לומר ״יראו את האות ויאמינו״. אולי אפשר לומר בס״ד ״קול האות״ פירוש רעיון האות, דהיינו להסביר לעם שלא יתכן גאולה עילאית גרידא. לכן טוען משה רבינו ע״ה: ״לא איש דברים אנכי״ (שמות ד:י), אין בכחי לשנות את השקפת העם בדברים, לזה צריך אדם בעל הסברה, כח דיבור משכנע, ואילו אני ״כבד פה וכבד לשון אנכי״ (שמות ד:י). (במיוחד אחר שיש צורך לדרכים טבעיים) ע״ז באה התשובה: ״מי שם פה... או חרש או פקח או עור״ (שמות ד:יא). מה ענין פיקח ועיור לטענתו של משה רבינו ע״ה? אלא אולי הכונה היא על עם ישראל, שה׳ מבטיח להטות את ליבם להאמין לקול האות, כמו שהתפלל אליהו הנביא ז״ל (ברכות ט:).

״שלח נא ביד תשלח״ (שמות ד:יג): משה רבינו ע״ה מפציר בהקדוש ברוך הוא, לשלח את מלך המשיח, שנאמר בו ״כי לא בכח ולא בחיל כי אם ברוחי אמר ה׳ צבאות״ (זכריה ד:ו). כפי שאמרו חז״ל ״ביד אותו האיש שאתה עתיד לשלוח״ (פרקי דרבי אליעזר מ:ז). עיין יונתן בן עוזיאל שאומר ״ואמר בבעו ברחמין מן קדמך ה׳ שלח כדון שליחותך ביד פינחס דחמי למשתלחא בסוף יומיא״ עכ״ל. יש לשאול למה הזכיר שליחות פנחס? ולפי דברי זה מובן, כי הרי על אליהו הנביא נאמר  ״והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם״ (מלאכי ג:כד). אם כן מדוע יש צורך לכל האמצעים הגשמיים לתקן את העם, שלח את פנחס (שהוא אליהו) והוא יתקן. התשובה לכך היתה. ״ויחר אף ה׳... הלא אהרן אחיך הלוי״ (שמות ד:יד), אותו פנחס הוא נכד אהרן, זאת אומרת, הינך מבקש לשנות סדרי בראשית, וזה לא יתכן, בגדר של ״שתוק, כך עלה במחשבה לפני״ (מנחות כט:) שנאמר למשה בבקשתו שהתורה תנתן על ידי רבי עקיבא. אפשר לומר כך עלתה במחשבה, היינו סדרים שלפיהם הכל מתנהג, ואי אפשר לשנותם? ומדוע לא? הרי זו היא הבקשה של הנהגה עילאית? אלא כנראה גם להנהגה עילאית יש סדר, כפי אשר עלתה במחשבה תחילה, והשינויים יכולים להיות בששת ימי בראשית, ולא במחשבה הקודמת לזה. ואולי זהו פירוש ״ויחר אף ה׳״, בקשה הפוגעת ברצון העליון שעליו הושתת כל הבריאה.