מטה האלהים/ב
פרק ב — מצב ישראל במצרים
[עריכה]וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים (שמות יג:יח)
[עריכה]וחמשים עלו: ״אחד מחמשה, ויש אומרים אחד מחמשים, ויש אומרים אחד מחמש מאות, רבי נהוראי אומר, העבודה, ולא אחד מחמש מאות עלו, שנאמר ׳רבבה כצמח נתתיך׳ וגו׳ (יחזקאל טז:ז), וכתיב, ׳ובני ישראל פרו וישרצו׳ וגו׳ (שמות א:ז), שהיתה אשה אחת יולדת ששה בנים בכרס אחד, ואתה אומר אחד מחמש מאות עלו? ואימתי מתו, בשלשת ימי אפלה. כתיב ׳לא ראו איש את אחיו׳ (שמות י:כג) שהיו קוברים את מתיהם. והודו ושבחו שלא ראו אויביהם ושמחו במפלתם״ (מכילתא דרבי ישמעאל יב:כה).
רבי נהוראי נשבע שהיוצאים היו פחות מאשר אחד מחמש מאות. והשאר מתו בימי החשך, וחז״ל אמרו במדרש (שמות רבה יד:ג) ״חשך, למה הביא עליהן, יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים, והוא חוקר לב ובוחן כליות, לפי שהיו פושעים בישראל שהיה להן פטרונין מן המצריים. והיה להן שם עושר וכבוד ולא היו רוצים לצאת (ממצרים) אמר הקדוש ברוך הוא אם אביא עליהן מכה בפרהסיא וימותו יאמרו המצריים כשם שעבר עלינו כך עבר עליהן, לפיכך הביא על המצריים את החשך שלשה ימים כדי שיהיו (ישראל) קוברין מתיהן, ולא יהיו רואין אותן שונאיהן ויהיו משבחין להקדוש ברוך הוא על כך״ עכ״ל.
יוצא לנו איפא לפי דברי רבי נהוראי שאפילו פחות אחד מחמש מאות יצאו, שכנגד כל יוצא היה יותר מחמש מאות עשירים ובעלי כבוד ושררה. ואליבא דכולי עלמא, הרי היו שמונים אחוז מעם עשירים, עד כדי כך שאחרי כל הנסים עוד לא רצו לצאת ממצרים. אם כן יש להבין בס״ד, האם כל עבודת הפרך היתה מנת חלקם של אחוז כה קטן בעם? וכל ספורי התורה, מתייחסים אל המיעוט? וזה קשה מאד לומר, ואם כן איך יתכן עושר וכבוד מצד אחד ועבודת פרך מצד שני. לכך עלינו להסביר בס״ד, מה הוא באמת שעבוד האדם?
יתר על כך אמרו חז״ל במדבר רבה כתוב (כ:ג) ״׳ויגר׳ לשון גר, שהיו רואין לעצמן גרים בעולם, אמרו, ירדו למצרים לגור שם, ואחזו אותן, ומשכירין היו להם בתים, שנאמר ׳ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה׳ (שמות ג:כב)״. זאת אומרת ישראל היו בעלי בתים ואילו מצרים היו הדיירים, והרי ידוע מי עשיר, בעל בית או הדייר?
ומכאן ראיה ברורה על עשרם של ישראל לאו דווקא הנשארים אלא אף היוצאים. אולי לפי זה אפשר להסביר את המלה ״נא״ בשאלת כלים ״דבר נא באזני העם״ (שמות יא:ב) כי לולא בקשה המיוחדת, ישראל לא היו לוקחים כי היו עשירים, דיים, וכל זה נעשה לקיים ״ואחרי כן יצאו ברכוש גדול״ (בראשית טו:יד) ולגדול הזה אין שיעור (עיין המובא במכת כינים בשם אור החיים הקדוש).
לאור זה עלינו להבין בס״ד, מה היתה עבודת הפרך? איך ״וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים וגו׳״ (שמות א:יד). ומדוע לא צעקו על קושי העבדות עד אחרי עשרות שנים שקם מלך חדש, וטבל בדם בניהם (שמות רבה א:לד).