מטה אפרים אורח חיים תרכג
סימן תרכג בטור ובשולחן ערוך
סעיף א
[עריכה]אחר סיום תפילת מנחה אין אומרים "עלינו" אחר הקדיש של תפילה, רק מתחילין "אשרי" "ובא לציון". ובמקום שאומרים "לדוד ה' אורי" אחר המנחה, אומרים "לדוד" קודם "אשרי", ואומר קדיש יתום, ומתחיל הש"ץ של נעילה "אשרי" "ובא לציון". ובמקומות שנוהגין לומר במנחה "אשרי" "ובא לציון", אין אומרים עתה קודם נעילה, רק "אשרי" לבד:
סעיף ב
[עריכה]זמן תפילת נעילה הוא כשהחמה בראש אילנות. ואין להקדים להתפלל נעילה קודם פלג המנחה. והמנהג ביותר שהתחלה תהיה על כל פנים ביום ממש, וממשיכין התפילה לתוך הלילה.
ובמקום שדרך החכם לומר דברי כיבושים ולעורר לב העם שיכוונו ליבם לאביהם שבשמים, כי הוא מנהג ותיקין. כי על הרוב מחמת חולשת התענית ועייפות, נרפים העם בתפילת נעילה וכמשא כבד יכבד מהם. והמשכיל בעת ההוא יקחם בדברים לשוב אל ה' בתשובה שלמה, ומגלה אזנם למוסר באמירה נעימה. כי תכלית כל העשרת ימי תשובה הוא יום הכיפורים, ותכלית יום הכיפורים הוא תפילת נעילה, שהכל הולך אחר החיתום, ואדם להבל דמה, איך יזכה בחתימה, ולא יביא בידו מאומה, תשורה להביא אל הקודש פנימה. ואם החרש יחריש בעת ההוא, כעבד ישאף צל להשלים חקו, ולביתו הוא מהומה, אך לריק יגע זה כמה. ואם לא עכשו, אימתי יגיע עת רצון להענות, ויזכה להבנות הנהרסות ולנטוע הנשמה? והחלש יאמר גיבור אני, לעמוד לשרת עבודה תמה. ודברים אלו וכיוצא בהם יעיר אזנם ויעוררו נפשם הרפה, שיוסיפו אומץ בתפילת נעילה לשפוך לב כמים ותעל שועתם אל האלהים השמים:
סעיף ג
[עריכה]המנהג שהרב או אדם חשוב אחר, זקן וחכם, יהיה ש"ץ לתפילת נעילה. וטוב להעמיד אצלו שנים מחשובי העדה, אחד לימינו ואחד לשמאלו. רק שהחשובים אין רצונם לעקור ממקומם הקבוע להם לעמוד במקום שאין מקומם, כי זה גורם עירבוב מחשבה בתפילה; ולכן גם בשעת "כל נדרי", שעומדים שם, חוזרים למקומם אחר אמירת "ברכו". ואך אם ימצאו אנשים לעמוד כאן, טוב הדבר לעשות כן על כל פנים בתפילת נעילה:
סעיף ד
[עריכה]הש"ץ בתפילת נעילה יורד לפני התיבה, ואומר "אשרי" "ובא לציון". ואם יש שם זקן, אומר דברי כיבושים כמו שכתבנו, אך לא בדרך דרוש, רק דברי תוכחה. וגם בזה יהיו דבריו מועטים, רק איזה פסוקים שירמוז בהם, להכין לבם בתפילה הנוראה הזאת למען ייטב להם, כמו שזכרנו למעלה. ואחר כך יאמר הש"ץ תפילה "הנני העני ממעש", ולא יאריך בה. ויתחיל קדיש "יתגדל" בניגון ידוע ומתוקן ומקובל מימי קדם, ואחר גמר הקדיש יעמדו להתפלל תפילת נעילה בלחש ובכוונה עצומה.
וב"מי כמוך" יש לומר "מי כמוך אב הרחמים", אף מי שאומר בשאר התפילות של עשרת ימי תשובה "אב הרחמן", בנעילה יאמר "אב הרחמים", כמו בתפילת מוספים:
סעיף ה
[עריכה]כבר כתבנו שראוי למהר ולהתחיל על כל פנים קודם שקיעת החמה. ומחמת זה מדלגין הסליחות במנחה, ולפעמים גם "אבינו מלכנו". ומכל שכן שיש לקצר בדברי כיבושים ובקשות שקודם התפילה. ובעיירות קטנות, או בכפרים שעושין מניין, שבעלי תפילות שלהם אין מאריכין בתפילת שחרית מוסף מנחה, ולפעמים אחר גמר תפילת מנחה עוד היום גדול, ואם יתפללו נעילה מיד – ישאר עוד מן היום, ויש לחוש שיעסקו בדברים בטלים לפני תפילת נעילה או לאחריו, אזי יראה איש חכם לומר לפניהם דברי כיבושים עד יגיע זמן תפילת נעילה, באופן שיגמרו אותה בכניסת הלילה. ואם אין שם חכם, אין להם לצאת מבית הכנסת לישב לנוח או לעמוד לפוש, רק יאמרו איזה ספרי תהלים בציבור עד שיגיע זמן תפילת נעילה:
סעיף ו
[עריכה]הגיע עת לעמוד בתפילה בלחש. ובמקום "כתבנו" אומר "חתמנו". וב"ותתן לנו" כו' אם חל בשבת, אומר: "ותתן לנו את יום השבת הזה ואת יום צום הכיפורים". ושאר הנוסחא בתפילה מבואר הכל למעלה בתפילת ערבית. ובמה שאומר אחר התפילה: "אתה הבדלת" כו', יאמר "ותתן לנו את יום צום הכיפורים הזה" בלבד, ואין מזכיר בה של שבת, לפי שאין בה חתימת ברכה. אבל בהחזרת הש"ץ, שאומר "אתה הבדלת" באמצע התפילה קודם "אלהינו ואלהי אבותינו", יש לומר גם ב"אתה הבדלת": "ותתן לנו... את יום השבת הזה", כיון שחותם אחר כך בברכה: "ברוך אתה ה' מקדש השבת וישראל ויום הכיפורים" (עיין בלבוש שכתב כן בטעמא דמלתא). ואם שכח הש"ץ ולא הזכיר של שבת ב"אתה הבדלת", אין מחזירין אותו. אבל אם לא הזכיר של שבת כלל, מחזירין אותו. וכן היחיד שלא הזכיר בתפילת נעילה – של שבת כלל, חוזר ומתפלל. אבל אם הש"ץ בתפילת הלחש לא הזכיר של שבת, אינו חוזר, כיון שחוזר אחר כך התפילה בקול רם ומזכיר של שבת.[1] ומכל מקום נראה דדווקא טעה, אבל מה ששכח של שבת, אין להחמיר בשביל זה שיחזור הש"ץ להתפלל, משום טורח הציבור (וגם כי בטעות לא החליט בספר אליה רבה והניח בצ"ע):
סעיף ז
[עריכה]כשמגיע ל"וכתוב", יאמר "וַחֲתוֹם", ויאמר "וַחתום" הוא"ו בפתח. וכן יאמר "בספר חיים כו' ניזכר ונחתם". ואחר גמר תפילה עד "המברך את עמו ישראל בשלום", מתחיל "אתה נותן יד" כו', ואינו חותם בברכה, שכבר שלמו השבע ברכות. ולכן ב"אתה הבדלת" אינו מזכיר של שבת, רק אומר "ותתן לנו את יום צום הכיפורים הזה", לפי שבתפילת יחיד אין חתימה על זה, כמו שנתבאר לעיל.
אחר שמסיים תפילת הלחש, פותחין הארון הקודש ומניח כך פתוח עד גמר התפילה בקול רם, דהיינו עד הקדיש. ומתחיל הש"ץ התפילה בקול רם בניגון ידוע עד "זכרנו", ומתחיל "מסוד" כו' עד קדושה. ואומר קדושה (כתר) כמו במוסף. וכשמגיע בפיוט לחרוז "היום יפנה", אז אם כבר הגיע חשכת לילה לא יאמר "יפנה", אלא יאמר: "היום פנה, השמש בא ופנה". ואם עדיין לא יצאו כוכבים, יש לומר "היום יפנה, השמש יבוא ויפנה".
ואם בשבת, מזכיר בה של שבת ב"אתה בחרתנו" וגם ב"אתה הבדלת", לפי שהש"ץ אומר "אתה הבדלת" באמצע התפילה ויש שם חתימה, כמו שנתבאר, וגם בחתימה מזכיר של שבת. אבל אין אומרים "אלהינו ואלהי אבותינו רצה במנוחתנו" כו', כמו שאין אומרים בשאר תפילות. ואין הכהנים נושאין כפיהם, רק הש"ץ אומר "אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה" ו"שים שלום" כו'. ואף שכבר הוא לילה אומרים זה. ויש מקומות שנושאין הכהנים כפיהם בנעילה אם הוא עדיין יום. ובמדינתנו אין נוהגים כן, לפי שמסיימין בלילה, ואין עבודה בלילה. לכן אף אם אירע ששלמו ביום, אין נושאים כפיהם [כן כתב האליה רבה, וכתב הטעם לפי שאינו שכיח כלל].
ואומרים אחר התפילה "אבינו מלכנו" אפילו כשחל בשבת, ואפילו הוא עדיין יום. ובמקום "כתבנו" אומר "חתמנו", אף שכבר הוא לילה [לפי שאין הדין מסתלקת עד שיסיימו ישראל למטה את סדריהם]. ונוהגים שהש"ץ אומר "שמע ישראל" פעם אחת, והציבור עונין אחריו פעם אחת, ואחר כך אומר קדיש שלם בניגון של שמחה. ואחר כך לוקחין השופר, והש"ץ מקרא לפני התוקע "תקיעה", והוא תוקע תקיעה אחת לבד. ואפילו אם חל בשבת, תוקעין תקיעה זו. ואף אם עדיין לא יצאו הכוכבים והוא בין השמשות, מותר לתקוע תקיעה זו. אבל אם סיימו בעוד עדיין יום, אין לתקוע תקיעה זו (עיין מגן אברהם ואליהו רבה). ויש מקומות נוהגין לתקוע קודם אמירת קדיש, ואחר התקיעה עונים כולם: "לשנה הבאה בירושלים", ואחר התקיעה אומר קדיש עם תתקבל (עיין בלבוש לא נזכר זה, רק לתקוע אחר אמירת קדיש שלם, וכן בסדור ר"י עמדין):
סעיף ח
[עריכה]אם סיים ש"ץ התפילה בעוד יום קצת, יש למהר באמירת אבינו מלכנו ושמע ישראל, כדי שיוכל לומר גם קדיש תתקבל קודם צאת הכוכבים. אבל אם סיים הש"ץ תפילתו בלילה, אין קפידא בזה, ורשאי לומר קדיש תתקבל בלילה. ומכל מקום אם אירע שסיים קרוב ללילה, בעניין שאי אפשר לגמור אבינו מלכנו קודם הלילה, אין להקפיד בזה לומר אחר כך קדיש תתקבל, אף שהוא לילה:
הערות
[עריכה]- ^ נראה לפי המשך הדברים שחסר כאן: ואם טעה הש"ץ בתפילתו בקול רם, מחזירין אותו. ויקיעורך.