מטה אפרים אורח חיים תריד
סימן תריד בטור ובשולחן ערוך
סעיף א[עריכה]
אסור לסוך, ואפילו מקצת גופו, ואפילו אינו אלא להעביר הזוהמא. אבל אם הוא חולה, אפילו אין בו סכנה, או שיש לו חטטין בראשו ומחמת זה הוא סך, מותר:
סעיף ב[עריכה]
אסור לנעול סנדל, ואפילו על רגל אחת [עיין בעט"ז בשם הרמב"ם שכתב דאסור, כמו שאסור להושיט אפילו ידו אחת במים], או מנעל של עור, אפילו קב הקטע וכיוצא בו, אפילו של עץ ומחופה עור, אסור. ואפילו מקצתו מחופה עור, ואפילו רק השוליים של עור אסור (עיין בסימן תקנ"ד ס"ק ז' בט"ז ובמגן אברהם סעיף קטן ט"ז בשם משפטי שמואל). ויש מחמירין אפילו בשל עץ לבד; אבל בשל גמי או של קש או של בגד או של שאר מינים, מותר לצאת בהם. ומכל מקום בלא שום צורך כלל, יש להחמיר שלא לצאת באנפילאות של בגד. ואם הוא מפונק קצת וקשה לו לעמוד על הארץ יחף, מותר לצאת בהם לעת הצורך אפילו לרשות הרבים, וכל שכן במבוי שאינה מעורבת; אבל לנעול מנעל ממש, אפילו לצורך מצוה אין להתיר. ואם הוא איש מצונן, שמזיק לו לילך יחף, מתר לו לילך בסנדל שאין לו עקב. מותר לעמוד על גבי כרים וכסתות של עור, אפילו בקשים; שלפעמים יש לו כאב ברגל, ויש שהצינה מזיק לו. אך בשעת התפילה שמתפללים בעמידה, אסור לעמוד על שום דבר, שנראה כמתגאה:
סעיף ג[עריכה]
החיה כל שלושים תנעול הסנדל, וכן החולה, אף על פי שאין בו סכנה. ואם אין בו צורך כל כך, יש להחמיר (עיין אליהו רבה שדעת הב"ח לאסור, אך שיירי כנסת הגדולה מתיר, ויש ראיה לדברי הב"ח, עיין שם). וכן מי שיש לו מכה ברגליו. ומותר לנעול אם מצויין שם עקרבים או שאר דברים הנושכים:
סעיף ד[עריכה]
אם ירדו גשמים ויש בארץ רפש וטיט, ורוצה לילך לבית הכנסת, או שהולך מבית הכנסת לביתו, ואף שהולך באנפילאות יש לו צער לילך ברפש וטיט, מותר לילך במנעל במקום שיש רפש וטיט. ומכל מקום יש לו לנעול סנדל בלא עקב ולא מנעל, או יהפוך ימין לשמאל אם יש חילוק בין ימין לשמאל. ובמקומות שאין שם רפש וטיט ואינו אסטניס, דהיינו איש מצונן, ילך יחף וישמור רגליו שלא יציג אותם במי גשמים. ואם בדרך הילוכו נטנפו רגליו, רשאי לרחצם במים להעביר הלכלוך, כמבואר בסימן תרי"ג. ואפילו מי שבא בדרך ביום הכיפורים, אסור לנעול מנעל. ואפילו אם הולך ברחובות שיש שם אינם יהודים וילעיגו עליו, ויש מתירין בכיוצא בזה בתשעה באב; מכל מקום ביום הכיפורים, שאסור לנעול מנעל מן התורה, אין מקום להתיר בשביל זה: