מחבר:שלמה שטנצל (מסוסנוביץ)/קהלת שלמה/אות ל
ספר
חידושי הגאון מסוסנוביץ –קהלת שלמה אות ל
מאת הרב הגאון חסידא ופרישא עניו ושפל רוח יראת ה' היא אוצרו מרנא ורבנא מו"ה שלמה שטענצל זצללה"ה ראש ישיבה ואב"ד דק"ק סוסנוביץ בפולין מלפנים רב דק"ק טשעלאדז. נפטר בדמי ימיו בה' אלול תרע"ט:
לא
[עריכה]- באל"ף לסוף, לפעמים מתפרש כמו 'לו' ש"ס סוטה (לא.) ושם בפירוש המשניות להרמב"ם ז"ל מבואר דה"ה להיפוך, "לו" בוא"ו לפעמים יוכל להתפרש כמו לא, ועיין בפירוש הגאון חיד"א לספר חסידים (ברית עולם, צד) מש"כ בזה.
לא בשמים הוא
[עריכה]- דאמרינן בש"ס לענין שאין לבת קול ורוח הקודש לומר הלכה, נראה מדברי הש"ס עירובין (מג.) דבשֵד לא שייך ולמדין ממנו הלכה, מהא דאמרינן שם, לא דלמא יוסף שידא אמרינהו. ועיין בשו"ת חתם סופר בליקוטים (סי' צח ד"ה אבל) ותבין, ועיין בספר פרי צדיק (פר' וישב, ה, דף מג:) מש"כ בשם הנצח ישראל על גמ' זו, ועפ"י דבריו יש לדחות הראיה יעויי"ש. ועיין חתם סופר חאו"ח (סי' רה).
לא זו אף זו
[עריכה]- לא שייך רק בלשון התנא אבל לא בלשון בני אדם הכתוב בשטר (תוס' יבמות ב. ד"ה עד סוף העולם).
לא יצא
[עריכה]- מצינו לשון זה אף שיצא ידי המצוה רק שלא יצא ידי מצוה מן המובחר, עיין במלחמות ריש ברכות (ב: מדה"ר) אהא דאמרינן ביומא (לז:) הקורא את שמע שחרית עם אנשי משמר לא יצא ידי חובתו. ועיין ברבינו יונה סוף פרק אין עומדין (ברכות כד. מדה"ר ד"ה ורב אסי) שמבואר בדבריו דשייך לשון לא יצא על דבר שבדיעבד יצא ורק לכתחילה לא יעשה כן, ואפשר לדחות קצת שכונתו במש"כ דה"מ לכתחילה אבל בדיעבד כגון זה ששכח וכו' יצא, היינו דבאמת לשון לא יצא הוא גם בדיעבד אמנם הא דאמרו שם לא יצא היינו בשעשה כן לכתחילה או אפי' בדיעבד לא יצא משא"כ בשכח לא חייבוהו לחזור ולהתפלל יעש"ה ותבין. ועיין רש"י ברכות (טו. ד"ה לא), לא יצא דיעבד הוא.
לא יִקָרֵא
[עריכה]- שייך לומר לא יִקָרֵא או לא יאמר אף שיקרא ויאמר, רק שלא יהיה עוד עיקר רק טפל, ש"ס ברכות (יב:).
לא ירד בני עמכם
[עריכה]- לשון זה המורגל בפוסקים על דבר שאינו נכון בעיניהם, מקורו הוא מן המדרש רבה (מקץ פרק צא), [וז"ל, רבי חנינא ורבי מרינוס תרויהון אמרין בשם אבא נהוראי, בשעה שהיה אדם אומר דבר מתוקן לפני ר' טרפון היה אומר כפתור ופרח, ובשעה שהיה אומר דבר של בטלה היה אומר לא ירד בני עמכם].
לא פלוג
[עריכה]- עיין שו"ת מהרש"ם (סוף סי' ז) בשם כמה פוסקים דלא חמיר כגוף הגזירה, ושלא העמידו בו דבריהם במקום תורה, ושבמקום עיגונא לא מחמרינן במה דאינו רק משום לא פלוג. ועיין בהשמטות לקונטרס קבא דקשייתא.
לא פלוג
[עריכה]- אמרינן רק בתקנת חז"ל שהוא על כל ישראל ולא בתקנת הקהילות שהוא רק על מקום אחד, ביכורי שלמה חאהע"ז (סי' א, ט) בשם המהר"י ווייל.
לא ראינו
[עריכה]- אינו ראיה. עיין אבן העזר (סי' מז) פרטי דין זה, וכן לא שמענו אי הוה ראיה, יעש"ה, ובשם אריה המצוין שם.
לא ראינו
[עריכה]- אינו ראיה. אבל במנהג גם לא ראינו הוא ראיה, ש"ך יור"ד (ריש סי' א), וחולק על הבית יוסף שדעתו דגם במנהג אינו ראיה.
לאו הניתק לעשה
[עריכה]- אף שאין לוקין עליו מ"מ כל עוד שיש בידו לתקן הב"ד כופין אותו שלא יעבור על הלאו מכאן ולהבא, חכם צבי (סי' קה).
לאו שבכללות
[עריכה]- אין לוקין עליו, ש"ס סנהדרין (סג.), ועיין ברמב"ם ז"ל בהל' סנהדרין (פ"ח, ג) שפסק דלאו שבכללות שאינו פורט הדברים שנכללו בהכלל כמו לא תאכלו על הדם לא לקי כלל, והיינו ש"ס דסנהדרין הנ"ל, אבל לאו שבכללות שנפרטו הפרטים רק שנכללו באזהרה אחת כמו לא תאכלו ממנו נא ובשל מבושל לקי, רק דלא לקי כי אם אחת אפילו באוכל נא ומבושל, משום דגירסתו בפסחים (מא:) להיפוך מגירסתנו דאביי אמר לוקין על לאו שבכללות ורבא אמר אין לוקין ופסק כרבא, וכלישנא קמא דשם דגם מאן דס"ל דאין לוקין מודה דלקי חדא, ולא כלישנא בתרא דמאן דס"ל אין לוקין ס"ל דלא לקי כלל משום דלא דמי ללאו דחסימה.
לאו שבכללות
[עריכה]- דאין לוקין עליו, הנה אם הכתוב אומר שלוקין או ממיתין על לאו זה אין שום קושיא דהוה לאו שבכללות, דהרי התורה אמרה שממיתין או מלקין, ורק בסתם לאו אם הוא לאו שבכללות אין לוקין משום דלא דמי ללאו דחסימה.
לאתויי
[עריכה]- מצינו בש"ס לשון לאתויי ופירושו למעוטי, עיין בש"ס ב"ק (סד:), וברא"ש ז"ל פ"ק דקידושין (סי' יב).
לב בית דין מתנה
[עריכה]- לא אמרינן בדבר שאינו שכיח, ש"ס שבועות (יא:), עיין שו"ת מהרש"ם (ח"ג סי' קסה).
לבנה
[עריכה]- כשהלבנה לוקה צריך להתענות, ספר חסידים (סי' סו).
לח בלח
[עריכה]- היכא שאינן מתערבין כגון שומן על דבר אחר שצף עליו לא בלע חד מחבריה, הרשב"א ז"ל בחידושיו לחולין (קיב. ד"ה הא דאמרינן).
לחלק
[עריכה]- אי צריך קרא או דבלאו הכי הן מוחלקין עד שיפרוט לך הכתוב יחדיו, דחולקין בזה ר' יאשיה ור' יונתן, עיין במלא הרועים (ח"ב, דף קנג:) מי ומי הסוברים כר' יאשי' והסוברים כר' יונתן, ובאיזה פלוגתתא הדבר תלוי, ועיין בדברי במערכת ש' (שליח לדבר עבירה).
לימוד
[עריכה]יש ללמוד הש"ס כסדר שלא להפך הצינורות, שמן הטוב (אות קמא).
לימוד
[עריכה]- המלמד לחבירו יש לו ליתן ריוח להתבונן בין ענין לענין, רש"י ריש פ' ויקרא.
לימוד
[עריכה]- כמה זמן אם לא ראה סימן יפה בלימודו שוב לא יראה, הוא פלוגתא דת"ק ור"י אי בחמשה שנים או בג', ש"ס חולין (כד.). וללמוד לשון וכתב לכו"ע סגי בג' שנים.
לימוד זכות על ישראל
[עריכה]- הקב"ה רוצה שילמדו זכות על ישראל, עיין ש"ס פסחים (פז.) ותנא דבי אליהו זוטא (פ"ח ופ"ט).
לימוד לאחרים
[עריכה]- גדול ממעשה, אבל רבי יהודה ס"ל דלא גדול ממעשה, עצי ארזים (סי' סה).
לישתמש אינש יומא חדא בכסא דמוקרא ולמחר ליתבר
[עריכה]- ש"ס ברכות (כח.).
לכאורה
[עריכה]- ביאור מלה זו, עיין באגרת שניה להפמ"ג שנדפסה בריש פמ"ג לאו"ח (דף ג.), ועיין בשדי חמד כללי הפוסקים (סי' טו, ח) ועי"ש אם יתכן לשון זה על דבר שהאמת כן.
לכתחילה
[עריכה]- העובר על לכתחילה אי חשיב רשע וחשוד, עיין שו"ת מהרש"ם (ח"א סי' לז ד"ה והנה).
לכתחילה
[עריכה]- דבר האסור לעשות לכתחילה, אי איתרמי ב' דברים האסורין לכתחילה אי אסור אפי' בדיעבד, עיין שם אריה חיו"ד (סי' סא), ועיין פתיחה לספר דעת תורה (אות לו), ובית יצחק יור"ד (ח"א סוף סי' סה).
לעולם
[עריכה]- לשון זה אינו מוכרח שאי אפשר בשום אופן שיהיה להיפוך, דיוכל להיות שהכונה רק על הרוב, עיין בית יצחק חאהע"ז (ח"א סי' ס) ועיין שדי חמד מערכת ל (כלל קי).
לעולם
[עריכה]- לשון לעולם משמע דאתא לחדש ב' דברים, כן מבואר בש"ס מנחות (יד.).
לפני עור
[עריכה]- דאיכא גם במכשיל לבן נח, מצדד בחמדת ישראל (דף לט:) דהיינו דוקא במכשילו שיעבור איסור במזיד אבל אם מכשילו שיעבור בשוגג ליכא משום לפני עור. ועיין בשדי חמד מערכת ו' (כלל כו, יג).
לפני עור
[עריכה]- המכשיל לבן נח לא עבר בלפני עור רק בלאו הבא מכלל עשה, אפי' לר' נתן ולר' יהודה י"ל דגם בלאו הבא מכלל עשה לא עבר, כן מתבאר מדברי הבכור שור בפסחים (כב.) ועי' מש"כ בזה בחמדת ישראל (לט:).
לפני עור
[עריכה]- אם בן נח מצווה בו, יעויין בשדי חמד מערכת ו' (כלל כ, יג) דאיכא דעות בזה, ועיין בחמדת שלמה המובא בבית האוצר (כלל קלא) דנקט בפשיטות דאינו מוזהר על לפני עור, אמנם חידש דהיינו דוקא להכשיל במזיד אינו מוזהר אבל אם העובר יהיה שוגג מוזהר גם בן נח מפאת הסברא יעויי"ש. ולדברי החמדת ישראל המובא בדברינו (לעיל) י"ל דהיינו רק להכשיל לישראל אבל לבן נח בשום ענין אינו מוזהר.
לפני עור
[עריכה]- המכשיל חבירו בשוגג חמור יותר ממכשילו במזיד דאינו עובר רק בלפני עור, אבל המכשיל בשוגג שהעובר שוגג הוא עובר העבירה ממש שעושה העובר, כן מבואר בחמדת שלמה המובא לעיל, ובחמדת ישראל (דף מ.) בכמה דוכתי. ונראה שדעתו שלוקה ג"כ במכשילו בשוגג אף שאין לוקין על לאו דלפני עור, דאל"כ אינו מועיל כלום בתירוצו על קושית הכסף משנה למעיין שם בכסף משנה.
לפני עור
[עריכה]- בלפני דלפני, דמבואר בש"ס (ע"ז יד.) דאינו עובר בלפני עור, כתב בתוס' רי"ד (שם) הובא בחמדת ישראל (דף מ.) דהיינו דוקא במכשילו במזיד אבל אם העובר יהיה שוגג גם בלפני דלפני אסור.
לפני עור
[עריכה]- בזוה"ק (ח"ב מט:) מבואר דאם רואה מכשול לפני חבירו ואינו מסירו עובר על לפני עור, ועיין ב"ח יור"ד (סי' שג) דנקט שהוא רק מדרבנן.
לפני עור
[עריכה]- שייך גם כשאינו עושה שום מעשה, רק שבסיבתו עושה האחר העבירה ואם הי' פונה משם לא היה האחר עושה העבירה, חפץ חיים (פתיחה לאוין, ד).
לשון הקודש
[עריכה]- פלוגתא דרבי ורבנן בברכות (יג.) אי קריאת שמע בלשון הקודש דוקא, דרבי ס"ל דוקא בלה"ק ואנן קי"ל כרבנן דבכל לשון.
ובמעלת דיבור בלשון הקודש עיין ירושלמי שבת (פ"א סוף ה"ג). ועיין פיה"מ להרמב"ם ז"ל באבות (פ"ב מ"א), ועיין רמב"ן עה"ת שמות (ל, יג) בטעם שנקרא לשון הקדש.
לשון הרע
[עריכה]- בגנותו, עיין תנא דבי אליהו רבה (פרק יח) ובישועות יעקב (אות קכד).
לשון רבים
[עריכה]- אי שייך רק על שתים או אפילו על אחד וחצי, הוא פלוגתא בש"ס ברכות (ג:).
לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד
[עריכה]- ש"ס חולין (קלז:), ועיין היטב בבכור שור שם מש"כ ע"ז. וה"נ אמרינן לשון תרגום לחוד ולשון חכמים לחוד, עיין גליון הש"ס ראש השנה (לג:).
לשם יחוד
[עריכה]- הנודע ביהודה מפקפק בזה ומזהיר שלא לאמרו כידוע, דבריו הם במהדו"ק חיו"ד (סי' צג) ומהדו"ת חאו"ח (סי' קז). ועיין שם הגדולים החדש מערכת ספרים בספר מעון הברכות.