מחבר:שלמה שטנצל (מסוסנוביץ)/קהלת שלמה/אות ד
דאורייתא
[עריכה]- מן התורה אין חילוק בין לקולא או לחומרא, דסברא שמועלת מן התורה לחומרא מועלת גם להקל, תוס' חולין (י: ד"ה אלא).
דבוק
[עריכה]- איסור דבוק לא אמרינן כשנאסר מן החתיכה כדי קליפה או כדי נטילה, שיהיה צריך ס' נגד כל החתיכה אם תתבשל החתיכה באחרות מטעם איסור דבוק, ודי בס' נגד כדי קליפה או כדי נטילה, ש"ך יו"ד (צו, ט), ובפמ"ג שם דמ"מ החתיכה אסורה כולה מטעם איסור דבוק ורק לענין שתאסר אחרות אם אין ס' כנגדה הוא דלא אמרינן איסור דבוק בכדי קליפה או נטילה.
דבש
[עריכה]- טבעו שמהפך דבר הנופל לתוכו לדבש, רבינו יונה ברכות (לא: מדה"ר) ורא"ש (ברכות פ"ו סי' לה).
דבר שאין מתכוין
[עריכה]- אי מותר גם בשאר איסורים, עיין בהלכות קטנות (למהר"ם חאגיז, ח"ב סי' רנח).
דבר שיש לו מתירין
[עריכה]- נדה שטבלה ויש ספק על הטבילה אף במקום ספיקא דרבנן צריכה לטבול משום דבר שיש לו מתירין, נודע ביהודה (מהדו"ק חיו"ד, נג).
דברי חכמים
[עריכה]- כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה, ש"ס ברכות (ד:), ועיין מש"כ בזה בש"ס סוטה (ד:).
דברי תורה עניים במקומם ועשירים במקום אחר
[עריכה]- ירושלמי ראש השנה (פ"ג ה"ה).
דברים בטלים
[עריכה]- עיין אגרא דכלה (פר' עקב) בשם הרמ"מ מרימנוב ז"ל שהוא ענף דלא תרצח, ועיין ראשית חכמה פי"א משער הקדושה שהוא כמוציא זרע לבטלה.
דברים שבעל פה שאי אתה רשאי לאומרם בכתב
[עריכה]- אף שהתירו חז"ל משום עת לעשות, מ"מ אם אינו כותב הדברים רק כדי לגדל שמו וכדומה שוב עובר על איסור דאורייתא שהרי אינו כותב משום עת לעשות לה', חת"ס חאו"ח (ריש סי' רח).
דברים שהוזכרו בש"ס או פוסקים ולא הובאו בשו"ע
[עריכה]- עיין מגן אברהם (סי' קנו, ב) [שהביא הרבה ענינים כאלו], ובארחות חיים שם, ובאומר השכחה להגאון ר"י פיק, ועיין יש סדר למשנה ריש מסכת שבועות.
דגים
[עריכה]- הוא דבר חשוב יותר מבשר, כן מבואר מרש"י במדבר (כט, לו) והוא ממדרש, אבל במדרש שלפנינו יש נוסחא אחרת, ודוקא מבשר בהמה חשוב יותר אבל בשר עופות חשוב טפי מדגים כן מבואר במדרש הנ"ל וגם לשון רש"י ז"ל נראה כן.
דדים
[עריכה]- הטעם שעשה לאשה דדים במקום בינה, עיין ש"ס ברכות (י.) [כדי שלא יסתכל במקום ערוה]. ועיין אות שאח"ז.
דדים
[עריכה]מקום היופי באשה הם בדדיה, ש"ס ברכות (י:) בהוד יפיה, וברש"י בדדיה.
דוד
[עריכה]כל ימיו של דוד היה דואג ומצטער עד שהגיע לפרק בתולה נשאת ונתקררה דעתו, מדרש פליאה (אות קעט), ועיין מענין דוד בש"ס ברכות (ג:-ד.).
דור המדבר
[עריכה]לא נגזרה גזירה על הלויים ועל הפחותים מבן כ' ועל היותר מבן ס'.
דיבור
[עריכה]מצוה שאינה רק בדיבור היא קלה ממצוה שהיא במעשה, כן מבואר בבעל המאור ריש ברכות ויליף לה מירושלמי, אמנם המעיין בירושלמי שלפנינו (ברכות פ"א ה"ב) ובמפרשי הירושלמי יראה שכתבו פירוש אחר בירושלמי ואין ראיה. ועיין במלא הרועים בריש סוגיא דהעוסק במצוה פטור מן המצוה. אמנם יש להביא ראיה מש"ס דידן ברכות (יד:) קריאה לעשיה מי שמעת ליה יעש"ה, שהוא ראיה נכונה. ועיין ברבינו יונה (ט: מדה"ר) שג"כ מבואר שם מן הירושלמי דמצוה שבדיבור קיל ממעשה.
דיחוי
[עריכה]בעלי חיים אי נדחים וגם אי אמרינן כלל דיחוי אפי' בשחוטין, עיין ציונים לתורה (כלל לא) דתלי ליה אי הזריקה לבד מכפרת, יעויי"ש.
דין
[עריכה]- אסור לאכול קודם הדין, אפילו בדיני ממונות אסור הדיין לאכול קודם, זוה"ק ח"ב (קכב.), ועיין בכסף הקדשים על חו"מ (סי' ה) מה שפירש בדבריו.
דינא דמלכותא דינא
[עריכה]- המקור לזה מן הפסוק עיין חת"ס חאו"ח (סי' רח).
דינרי
[עריכה]הם של זהב ודינרין הם של כסף ש"ס ב"ב (קסו.).
דיעבד
[עריכה]- כל דבר שאין לו שורש בגמ' כשר בדיעבד, ר"מ גלאנטי (סי' קכד) הובא דבריו במגן אברהם (לב, כו), ועיי"ש בארחות חיים בהגהות הגאון מברעזאן (שליט"א) [זצ"ל].
דירה במקום רבו
[עריכה]- עיין ש"ס ברכות (ח.) דבדכייף ליה ידור ואם לאו לא ידור.
דישה
[עריכה]- פליגי ביה ר' יהודה ורבנן בשבת (עה.) אי ישנו שלא בגדולי קרקע, דרבנן ס"ל דאינו אלא בגדולי קרקע ור' יהודה פליג, ופסק הרמב"ם ז"ל (בהל' שבת ח, ז) כרבנן, אבל התוס' שם (עג: ד"ה דישה) כתבו דלרש"י הלכה כר' יהודה.
דם
[עריכה]- דם כבוש אינו כי אם דרבנן וספיקו מותר, כן סובר החוות דעת (ריש סי' קה), והפמ"ג חולק עליו, ובענין דם עיין עוד לקמן.
דם
[עריכה]- דם אדם מבואר בש"ס כתובות (ס.) וכריתות (כב.) דבדלא פריש שרי לגמרי ובדפריש רק משום מראית עין. והכי נקטינן ביו"ד (סי' סו, י). אבל בתנא דבי אליהו רבה (ריש פרק טו) נראה שדעתו שאסור מן התורה, ועי"ש במאורי אש.
דם בתולים
[עריכה]- בנותיו של אשר אין להם דם בתולים, תנא דבי אליהו רבה (סוף פ"ט), [עי' מערכת א (אשר)].
דם שנתערב במים
[עריכה]- באין בו מראית דם אינו אסור אלא מדרבנן, עי' שו"ת מהרש"ם (סי' קמג).
דם שבשלו דאסור רק מדרבנן
[עריכה]- אי גם דם שיצא מתחילת בישול או צלי קודם מאכל בן דרוסאי אינו אסור רק מדרבנן, עיין שו"ת מהרש"ם (סי' קמב) ועיין ילקוט הגרשוני או"ח ח"א (דף ג:) דדם שבשלו אי אסור מן התורה תלוי אי נותן טעם לפגם מותר או אסור יעויי"ש, ולכן ר"מ וריש לקיש דס"ל נותן טעם לפגם אסור סוברים דגם דם שבשלו אסור.
דם שפירש ממקום למקום
[עריכה]- עיין ש"ך יו"ד (סי' עו, א, ושם, יג) ובדגול מרבבה שם דמתבאר מדבריהם דאי פירש ממקום למקום מחיים כו"ע מודו דאסור, אבל אי פירש לאחר שחיטה הוא פלוגתת הפוסקים להרא"ש מותר אבל לדידן אסור.
דמעות
[עריכה]- הבוכה על עונותיו ראוי להעביר הדמעות על מצחו ועל פניו ששם נרשמים העונות, ראשית חכמה (צח:, שער התשובה ח, ט).
דן לכף זכות
[עריכה]- עיין ספר חסידים (סי' רכג) ותראה איך שיש לדון חבירו לכף זכות, שאף כשעושה מעשים מגונים מאוד מ"מ יכול להיות שמתכוין בזה לטובה.
דעה
[עריכה]- כל אדם שיש בו דעה כאילו נבנה ביהמ"ק בימיו, ושאין בו דעה אסור לרחם עליו, ש"ס ברכות (לג.).
דרבנן
[עריכה]דבר שמפורש התירו בתורה אין יכולת ביד חז"ל לאסרו, כ"כ הט"ז באו"ח (תקפח, ה) וביור"ד (קיז, א) ובחו"מ (סי' ב) ועיין בזה בשדי חמד מכלל יז עד כלל כח, ועיין ברא"ש ברכות (ב, ג) שנראה שרמז ג"כ סברא זו, ועיין בצל"ח שם (ברכות יד.) שכתב כן. ועיין בהגהות מלא הרועים לברכות (טו.) דסברת הט"ז הנ"ל היא פלוגתת ר' מאיר ור' יהודה משום ר' אלעזר בן עזריה, דר' יהודה משום ראב"ע לא ס"ל סברת הט"ז ור' מאיר ס"ל כהט"ז הנ"ל, כה מתבאר לכאורה מדבריו אמנם מציין שם למש"כ במלא הרועים על סוגיות בערך ק"ש אי בעי כוונה (אות יא) שביאר הדברים שאין ראיה מדר' יוסי היפוך דברי הט"ז יעש"ה מה שכתב בזה, ועיין בזה בספר ביכורי שלמה חאה"ע (סי' א, ב, ג).
דרבנן אם מועיל לדאורייתא
[עריכה]- עיין ארעא דרבנן (אות ו) ובעפרא דארעא שם.
דרך ארץ
[עריכה]מסכת דרך ארץ לא חשיב תורה, כ"כ הב"ח באו"ח (סי' קב) והביא ראיה מש"ס ברכות (כ:) [דאיתא שם ונגרוס בפרקא אחרינא, והיינו בהלכות דרך ארץ], ועיין בפמ"ג שם (מש"ז ד) בכוונת ראייתו מדמותר בעל קרי ללמוד מסכת דרך ארץ. ואנכי לא הבנתי דהרי מאי דמותר ללמוד מסכת דרך ארץ טעמא אחרינא אית ביה כמ"ש רבינו יונה שם במשנה, משום שאינו צריך להעמיק בו יעש"ה, ועוד דהרי גם על ברכת המזון אמרינן שם (כב.) דעשאן ר' יהודה כהלכות דרך ארץ. ועיין ברע"ב אבות (פ"ג מ"ג) במשנה, שלשה שאכלו על שלחן אחד, שכתב שבברכת המזון יוצא ידי חובת תלמוד תורה. ועוד שהגאון הקדוש אדמו"ר [מוהר"א] מסאכאטשאוו (שליט"א) [זצ"ל] בתשובתו שבספר בכורי שלמה (בהשמטות סי' א) הרעיש בקול עצום על הבית אפרים שכתב שבמגילת אסתר אינו מקיים מצות תלמוד תורה, וכתב עליו וכי בחנם טרחו חכמינו ז"ל בעלי המדרש על אסתר ומי הותר להם ליבטל מתלמוד תורה לפי דעתו. וקושיא זו בעצמה יש להקשות גם על הב"ח לענין מסכת דרך ארץ, ואפשר שמ"מ בזה לא חשוב ביטול זמן, שהורו לנו הדרך איך להתנהג, ודרך ארץ קדמה תורה, עכ"פ לפי"ז י"ל במה שהוציא הגאון מברעזאן (שליט"א) [זצ"ל] בספר דעת תורה (סי' תקנא) שבין המצרים שמותר לאכול בשר ע"י סיום מסכתא משום דחשוב סעודת מצוה, דלא חשיב סיום לענין זה סיום על מסכת דרך ארץ, ולפי"ז י"ל דאף לדעת הב"ח נהי דלא חשיב ת"ת מ"מ חשוב העסק בו מצוה בהאי שידע איך לההנהג בדרך ארץ, דאל"כ מי הותר לחכז"ל לבטל ולעסוק בו וכי לשוא עמלו כנ"ל, וא"כ שפיר סיומו חשוב סעודת מצוה שגמר המצוה. ובכל גמר מצוה שגומר הרי שייך סעודת מצוה, דהרי עיקר ענין הסיום נלמד מחינוך ביהמ"ק .
דרשה
[עריכה]- כשבא החכם ודורש בשבת ויו"ט אחר התפילה אין איסור לצאת למי שרוצה כדי לקיים שמחת יו"ט, עיין שבות יעקב ח"א (סי' כח).